הכנסת אישרה בקריאה שנייה ושלישית את תיקון חוק הגנת הצרכן שיאפשר לצרכן לזהות את ארץ המקור של תוצרת חקלאית. המטרה: שקיפות לצרכנים ועידוד רכישת תוצרת מקומית. חובת הסימון תיכנס לתוקף בעוד חמישה חודשים. בענף החקלאות מברכים על החקיקה משום שכך צרכנים יוכלו לבחור ביודעין בתוצרת ישראלית ולתמוך בה, אך זה גם מעיד על מצב החקלאות בארץ.
רשתות שיווק ויבואנים מייבאים לארץ לא מעט סחורה חקלאית. בעוד שהמגמה במדינות עם חקלאות מתוחכמת כמו ישראל היא לדבוק בתוצרת מקומית בשל תמיכה בכלכלה המקומית ושמירה על הסביבה, בישראל מעדיפים לייבא תוצרת ממרחקים.
יש לכאן יבוא של עגבניות מטורקיה, ענבים מדרום אפריקה, בשר בקר מארגנטינה ופולין, שום מסין ותפוחים מארה"ב. זה יבוא שלרוב לא מוריד את המחירים אלא שומר עליהם ואף מעלה אותם. לעיתים המדינה מוותרת על מכס כדי לאפשר יבוא שמוריד מחירים כמו באננס – דבר שעד כה לא הוזיל את הפרי.
כיום התוצרת הארוזה מסומנת לפי ארץ מקור אך לא כך התוצרת בתפזורת. חלקה מזוהה גם בלי סימון: למשל – אננס ללא עלים הוא פרי מיובא. בנוסף – על רוב הפירות יש מדבקה גם בתפזורת שמעידה על ארץ מוצאם. יחד עם זאת מטרת התיקון היא לייצר שקיפות מלאה לצרכנים, שידעו מאיפה מגיעה התוצרת החקלאית שאינה ארוזה.
באיחוד האירופי למשל יש תקנות המחייבות סימון ארץ מוצא וגם סימון לגבי איכות התוצרת. מדינות אירופאיות מייבאות בעיקר תוצרת שלא מתאפשר להן לגדל בשל ענייני אקלים. כל המדינות באיחוד יעדיפו למכור תוצרת מקומית כשזאת קיימת בשפע על פני יבוא.
אורי דורמן, מזכ”ל התאחדות חקלאי ישראל, בירך על ההישג ואמר: “כל מדינה צריכה להתגאות בתוצרת החקלאית שלה, ורק אצלנו מצאנו את עצמנו נאבקים על הזכות לסייע לציבור להבדיל בין תוצרת חקלאית מקומית וטרייה לבין תוצרת מיובאת. לשמחתי אחרי שנים רבות של עבודה, אימצה הכנסת את עמדת ההתאחדות והחוק עבר. לצרכן קיימת הזכות לדעת ולבחור מהיכן מגיע המזון אותו הוא ומשפחתו צורכים והתוצאה תהיה חיזוק החקלאות והחקלאים המקומיים והכלכלה הישראלית".
