שביבים מתולדות חייו של מולא אברהם אמינוף תלמודי זצ"ל ומפעליו למען עדתו • לכבוד יום פטירתו ט' שבט תרצ"ט
אהרון דוד אלחדד – היכלי תורה
אחד היה אברהם בדורו ליהדות בוכרה. בחזונו ובמנהיגותו, בחכמתו ובמפעליו. הוא הגבר הוקם על לפעול ולסייע בעד צאן מרעיתו ובני עדתו, הן במישור הרוחני והן בגשמי, ובתושייתו שמרה יהדות בוכרה על הגחלת בארץ ישראל והתפתחה לאין ערוך.
רבינו אברהם אמינוף זצ"ל נולד בשנת תרי"ד לערך, לאביו רבי בנימין שהיה חתנו של מולא פנחס רבין הקטן ('מולא נייאז'). מגיל צעיר, לאחר שנים מעטות בתלמוד תורה המקומי, נכנס ללמוד בישיבתו של זקנו מולא פנחס רבין (אשר ייסדה חותנו הגאון רבי יוסף מאמאן המערבי זצ"ל שהגיע כשד"ר מצפת והיה למנהיג יהדות בוכרה). רבו היה חכם יהושע שושן שנשלח על ידי הראש"ל הרב האג"ן ללמד בבוכרה.
מטל ילדותו ניכר היה במעשיו שעדיו לגדולות, וכבר מאז יצא שמו אודות שקידתו הנפלאה על התורה לילה כיום יאיר וידיעותיו המופלגות בתורה, עד שכינוהו הכל 'מולא אברהם תלמודי'. בשנת תרמ"ג עבר לעיר סמרקנד, שם התמנה למגיד שיעור בישיבה ומלמד בתלמוד תורה בבית המדרש שייסד הנדיב ידידיה אליאסוף.
ידועה ומפורסמת היא אהבתם הגדולה של יהודי בוכרה לארץ ישראל, ונפשם של רבים ושלמים מחכמיה ושאר פשוטי העם בכל דור נכספה וגם כלתה לחונן את עפרה. כך גם רבינו, בשנת תרמ"ט עלה לראשונה לירושלים, ועם בואו מינוהו חכמי העדה לרב עליהם ולמנהיגם הרוחני, ונשא במשא העם קרוב ליובל שנים. כדרכו בקודש לא שקט על שמריו, והחל מיד בפעילות רוחנית למען בני העדה.
יחד עם עמיתיו לתורה רבי שלמה מוסאיוף, רבי יוסף כוג'הינוף, רבי שלמה צופיוף, רבי שמעון חכם ועוד, ייסדו מחוץ לחומות העיר העתיקה את שכונת רחובות ('רחובות הבוכרים' בשמה המלא), ורבינו עמד בראש ועד השכונה. מייסדי השכונה לא היססו מלקבוע רף חדש של פאר והדר בכל הנוגע לרמתם החומרית של בתיה ומבואותיה, יחד עם בתי כנסת מפוארים, ובניינים גדולים לשיכון התלמוד תורה והישיבה ושאר מוסדות הצדקה והחסד של הקהילה הבוכרית.
בעשור הראשון להקמת השכונה יצא רבינו לפחות שלוש פעמים לסובב בערי בוכרה, ולהלהיב את העם לעלות לירושלים ולהשתקע בה, לתמוך בחכמי העדה ובמפעלי התורה והחסד. בפעילותו הנמרצת הוא נחל הצלחה מרובה, וגם עודד את היהודים לשלוח את ילדיהם להתחנך במוסדות הקהילה בירושלים, שייצאו מהם מורי הוראות להנהיג את קהילות בוכרה בבוא העת.
בשנת תרנ"ה לערך, ייסדו רבינו ועמיתיו ת"ת לבני יהדות בוכרה, ויחד עם בנייתם של בתי השכונה הוקם בניין הת"ת. רבינו הקפיד מאוד על אופי המלמדים שיהיו ת"ח ויראי שמים, וכאשר הוצע לפניו רב מגרמניה שנשא גם בתואר 'דוקטור' דחה את ההצעה בשתי ידיים. בהמשך הפך המוסד לת"ת 'בני ציון' שבו למדו טובי חכמי ירושלים לעתיד מכל החוגים, ורבינו עמד בנשיאותו יחד עם רבי שלמה מוסאיוף.
כשהוקמה הסוכנות היהודית, פנו לרבינו בבקשה שגם הקהילה הבוכרית תשלח את נציגיה לבחירת ראשי הוועד. אך כששמע שחברים בו נציגים פורקי עול, סירב בתוקף להימנות איתם, והחתים קול קורא ובו למעלה מחמישים רבנים מכל החוגים שאסור להשתתף עמהם.
רבינו לא זכה לפרי בטן, ולבו היה חם לשוועת היתומים ודאג רבות לרווחתם. כמו כן גידל יתומים רבים בביתו וכל מחסורם היה עליו, עד שנקרא בפי העם 'אבי היתומים'. כמו כן פעל רבות למען אלפי פליטים שנמלטו לארץ ישראל מערי בוכרה והסביבה בעקבות מלחמת העולם הראשונה, והיו בסכנת חיים ובחוסר כל.
אחד ממפעליו למען העדה היה הוצאת סדרת הספרים ליקוטי דינים בששה כרכים, ובהם פסקי הלכות מעשיות עם מנהגי העדה לכל ימות השנה, אשר חיברם בלשון לעז (טאג'יקית-יהודית) בשפה ברורה ונעימה ובניקוד מלא, כדי להפיץ את דבר ההלכה בכל שכבות העם כולל הנשים והקטנים. בסדרה זו אנו רואים את בקיאותו המדהימה בכל ספרי הפוסקים עד ספרי גאוני דורו ממש. הספרים זכו להסכמתו הנלהבת של הראש"ל היש"א ברכה אשר שיבח את פעלו וזירז את כל היהודים לרכשם, והופצו חינם בכל ערי בוכרה וסמרקנד.
כמו כן חיבר את הספר שלחן הטהור הכולל פסקי דינים בהלכות ברכות. לאחר פטירתו הוציאו לאור לזיכוי הרבים תדפיס מהספר ליקוטי דינים הכולל דיני טהרה הנחוצים בשם עקרת הבית. גם אלו כקודמיהן חולקו והופצו חינם בכמות גדולה בערי בוכרה.
עוד אחת מיוזמותיו הידועות היא הדפסת הספרים חק לישראל בסדר חדש ומשובח עם שיפורים ניכרים שלא היו עד ימיו. מהדורה זו היא ההדפסה הידועה שהיתה נפוצה בדור הקודם ורבים העתיקו אותה – כולל בית הדפוס בעיר וילנא – אך מה חבל ששמו של רבינו שלא נטל גדולה לעצמו, נשמט ממנה.
