#" כאשר כל הציבור עושה מעשה מסוים, צריכים כוחות מיוחדים ונועזים שלא להיגרר אחרי העדר, לעמוד על שלך בצורה חזקה, מתוך עוצמה פנימית".

יוצא לי להיפגש בחיי עם לא מעט אנשים. לא פעם שאלו אותי, למה יהודי בוכרה נוהגים (או משתדלים לפחות…) להתחתן בינם לבין עצמם, בתוך העדה. רוב הבוכרים שאני מכיר, התחתנו עם בן או בת זוג מתוך העדה. זו מסורת שאף אחד לא מכתיב אותה, היא אינה כתובה בשום מקום, אבל בכל זאת היא מתקיימת אצלנו, כאשר כמעט אין מציאות דומה אצל אף עדה אחרת מעדות ישראל.

יכולות להיות לכך סיבות רבות. אני רוצה לחלוק אתכם את מחשבותיי.

בפרשת השבוע, בהעלותך, אנו קוראים על העבודה המיוחדת של שבט לוי. מיד בהתחלת הפרשה הקב"ה מצווה את משה רבינו עניינים שונים בקשר לשבט לוי ובסיום אחד הפסוקים נאמר על ידי הקב"ה: "והיו לי הלויים".

אני ומשפחתי זכינו להימנות על שבט לוי, ולא פעם יצא לי לחשוב על המיוחדות של שבט זה. מה הבדיל את שבט לוי מכל עם ישראל וגרם לקרבה כל כך גדולה להקב"ה, עד כדי כך שנאמר בתורה "והיו לי הלויים". מילים שלא נאמרו על שבט אחר מישראל.

אחד האירועים הגדולים והמכוננים של שבט לוי, היה בחטא העגל. העם היהודי על שבטיו רקד ופיזז סביב העגל, למרות שרק עכשיו קיבל את התורה, חוץ משבט לוי שלא השתתף בחגיגה הפסולה והזרה הזו. על כך הקב"ה ייחד אותם ובחר בהם לשרתו.

כאשר מתבוננים לעומק, לא מובן, מדוע המעשה של שבט לוי בחטא העגל היה כל כך מיוחד? הרי הם עשו את הדבר הכי פשוט והכי נכון. למה מגיע להם שכר כל כך גדול על כך? והתשובה היא שהם הצליחו לעמוד בפיתוי שלא להיסחף אחרי הכלל. כאשר כל הציבור עושה מעשה מסוים, צריכים כוחות מיוחדים ונועזים שלא להיגרר אחרי העדר, לעמוד על שלך בצורה חזקה, מתוך עוצמה פנימית. זה לא דבר מובן מאליו. על נקודה זו, שבני שבט לוי העמידו עצמם כחומה בצורה ולא נגררו אחרי כולם, הם זכו מידה כנגד מידה, שהקב"ה ייחד אותם ובחר בהם כשבט מיוחד ונעלה מתוך כל עם ישראל.

יצא לי לאחרונה לקרוא מאמר על ההיסטוריה של יהודי בוכרה. הכותב שואל – מדוע אצל יהודי בוכרה יש אפס התבוללות, בניגוד לכל עדות ישראל. הוא מביא שם סיבות מן הגורן ומן היקב, רוב הסיבות קשורות לנסיבות חיצוניות של זמן ומקום. בעיניי, הסיבה האמיתית היא אחרת לגמרי.

יהודי בוכרה שמרו על גאווה ועוצמה פנימית וכמו שבט לוי. הם לא התבלבלו וממילא לא התבוללו. יהודי בוכרה, שסביבם היו המון מוסלמים, ובשנים שלאחר מכן עברו את השיטפון הקומוניסטי, היו חיים כמעט תמיד בסכנה של היטמעות ואובדן הדרך והאמונה שלהם, פיתחו חוזק, עוצמה ואמונה פנימית. יהודי בוכרה מעולם לא נכנעו לאיומים החיצוניים. יש בהם מעין חוסן פנימי ואמונה עמוקה בצדקת הדרך שגרמו להם להמשיך ולדבוק בדרכם.

בעיניי, העובדה הזו שבני העדה שמרו על עצמם מכל משמר שלא להתבולל בין העמים, ולמרות כל הקשיים וכל מה שקרה בחוץ נישאו רק בתוך העדה, היא גם הסיבה לכך שעד היום הזה בני העדה עדיין ממשיכים להינשא בינם לבין עצמם. מעין המשכיות לדרך עתיקה ומסורתית.

אני לא רואה בכך כל פסול, להפך. אני רואה בכך ביטוי נפלא לאחת התופעות המכוננות בחיי הקהילה שלנו.

אחי בני העדה הבוכרית, תהיו גאים על כך שמבין כל עדות ישראל זכינו להיות השבט הבלתי-מתבולל והבלתי-נכנע של העם היהודי.

Leave a Reply

Your email address will not be published.