כולנו נחשפנו בשבועות האחרונים למעשי הביזה, הלינץ', הטרור והאלימות ששוררים בעולם בעקבות רציחתו של ג'ורג' פלויד בארה"ב.

נלך קצת אחורה לימי הקורונה, איפשהו במהלך הסגר העולמי הזה, שהיה קשה לכל הדעות, עבר בי איזה שביב של תקווה שאולי עכשיו, כשיש לכולנו בעולם את אותה הצרה, נבין שכולנו בסופו של דבר בני אדם. לכולנו דעות, עדות, מסורות, מנהגים ואידיאולוגיות כאלה ואחרות אבל קודם כל בני אדם.

עברה בי המחשבה שאולי פתאום מעז יצא מתוק ואנשים יהיו סלחנים יותר, יבינו שברגע הכל יכול להיגמר, רק מלנשום איזה וירוס בלתי נראה. ואולי אפילו יקום איזה גבר אמיץ או אישה אמיצה כמובן ואשכרה יעשו שלום בין איזה 2 מדינות בעולם. אבל כנראה שאני רומנטי מידי. כי לצערי ההיפך הגמור קרה. אולי זה התסכול, אולי זה הייאוש, אולי זה הפחד. אבל אין שום הצדקה למעשים כאלה ביננו.

אין ספק שהמחאה לכשעצמה לשוויון הינה לגיטימית לחלוטין! וללא עוררין. ומי שחושב אחרת לא מבין גזענות מה היא. אבל כואב מאוד הדרך שבה חלקה נעשית.

זה נכון שרוב המפגינים לא שרפו ניידות, לא עשו לינץ' לאנשים לבנים רק כי הם לבנים (ובעצם פעלו בגזענות כנגד גזענות) ולא פרצו ובזזו חנויות ובתים פרטיים. אבל היו רבבות שכן עשו את זה. אשכרה האנושות איבדה צלם אנוש? כמה שנכעס, כמה שנדע שלא בסדר מה שעושים לנו כי צבע העור שלנו שונה, באמת נוכל לפרק מישהו במכות רק כי צבע עורו שונה משלנו? אשכרה נראה חנות שנבזזת ברגעים אלה, והמונים יוצאים ממנה עם שלל שלא שייך להם ובמקום לומר להם – "תתביישו גנבים זו לא הדרך שלנו". במקום זה פשוט נכנס פנימה ונבזוז גם קצת לביתנו?

אמנם לא חוויתי מאודי גזענות ברמה יומיומית כמו שחוו אחיינו השחורים, אז אולי לא באמת יכול לשפוט את רמת הכאב והתסכול ואני יודע ומאמין שהוא קשה מנשוא, אבל זו הדרך? להפתעתי הרבה כנראה שכן!

הרשויות במיניאפוליס, המקום שבו נחנק למוות פלוייד ע"י שוטר לבן עם רגל על הצוואר ויד בכיס, החליטו לפרק את המשטרה. ואני אמביוולנטי לגבי ההחלטה. מצד אחד אני שמח שהצליחו שם בקור רוח להתעלם מרעשי הרקע של המיעוט שהעלה בלהבות את כל הבא ליד, ועשו לעצמם בדק בית. (אולי זו סתם הדרך שלהם להרגיע את המפגינים?)

מצד שני מה אנחנו אומרים בעצם במהלך הזה? אם אתם באמת רוצים לחולל שינוי צאו לרחובות ותנהגו באלימות אחרת לא ישמעו את זעקתכם?

אין לי באמת תשובה לזה מלבד מבחן התוצאה. והתוצאה מראה שכן. זה עצוב שהפכנו לחברה כזו שאם לא שורפים מישהו ופועלים בטרור, שום דבר לא באמת קורה ומשתנה.

מגיעות אלי בימים האחרונים עשרות שיחות מחברים וחברות מארה"ב שחווים ימים קשים מאוד. למשפחת חיימוב ניסו לפרוץ לחנות היהלומים במיאמי והם נאלצו להגן על החנות שלהם בנשקים שלופים. לאחרים פרצו לבית בג'מייקה אסטייטס בקווינס. בית הכנסת המרכזי ברח' 71 הותקף ולמזלנו איש לא נפגע. בתי כנסת, בתים ועסקים של יהודים ברחבי ארה"ב נפגעו ואוימו במהלך השבועות האחרונים. הם חווים גזענות קשה מאוד וחלקם הלא מבוטל מפחדים אפילו לצאת לרחוב. כתוצאה מכך לא מעט מהם מחפשים עכשיו לחזור לארץ ואף פנו אליי באופן אישי לעזרה בנידון.

אחיינו היהודים בעולם, ישראל זה הבית שלכם תמיד נשמח לראות אתכם עושים עלייה וחוזרים הביתה אלינו. עצוב לי שהסיבה היא גזענות. עצוב לי שאני פוחד על חייכם ועל פרנסתכם. והכי עצוב לי שבשנת 2020 אחרי תקופת הקורונה הזו לא למדנו כלום. אנשים נהיו אלימים יותר, גזענים יותר, ורעים יותר.

כן כנראה שאיבדנו צלם אנוש.

Leave a Reply

Your email address will not be published.