" אדם שמחנך את עצמו להיות שמח במה שהקדוש ברוך הוא נתן לו , ואין בו קנאה וצרות עין על אחרים, הרי שזהו העשיר האמיתי שזוכה גם לחיים יותר בריאים ורגועים".

בפרשת השבוע  נקרא על פגישתם של יעקב ועשו לאחר עשרים שנה שלא נפגשו מאז שיעקב קיבל את הברכות מיצחק אביו ועשו רצה להרוג את יעקב שנאלץ לברוח לחרן אצל לבן הארמי.

 יעקב בחזרתו לארץ ישראל עם ארבעת נשותיו ואחד עשר ילדיו, פחד מאוד שעשו יכה בו ובמשפחתו כפי שנאמר בפסוק:  " כי ירא אנכי אותו פן יבוא והכני אם על בנים",  אך כשעשו הגיע ופגש את יעקב ומשפחתו  קרה הבלתי יאומן, שעשו רץ לכיוונו של יעקב ונשק אותו כפי שנאמר : "ויפול על צוואריו וישקהו ויבכו". קדמה לכך המנחה ששלח יעקב לעשו, 200 עיזים, 20 תיישים, 200 רחלים, 20 אילים, 30 גמלים, 40 פרות, 10 פרים, 20 אתונות, 10 עיירים, מתנה גדולה ללא ספק. במהלך פגישה זו  שואל עשו  את יעקב אחיו , מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי? ויעקב עונה לו, "למצוא חן בעיני אדוני", עשו אומר ליעקב, "אחי יש לי רב, יהי לך אשר לך", אך יעקב אינו מוותר ואומר לעשו, "קח נא את ברכתי אשר הובאת לך, כי חנני אלקים, וכי יש לי כל". עשו מסכים, ולוקח את המתנות, וכמו שנאמר, "ויפצר בו ויקח".
 
אם נתבונן, נראה הבדל בין דברי עשו לדברי יעקב, בעוד שעשו אומר, "יש לי רב", דהיינו, יש לי הרבה, אך אני עדיין לא מרוצה, כי זה עדיין לא "כל" מה שאני רוצה. הרי שיעקב אומר, "יש לי כל", דהיינו ברוך השם, יש לי "כל" מה שאני רוצה, ואף שאפשר להגיע ליותר, הרי שאני שמח בחלקי ולא שואף ליותר, אלא במה שיש לי אני מרגיש שיש לי הכל.
 
על כך נאמר במסכת אבות, "איזהו עשיר? השמח בחלקו"! אדם שמחנך את עצמו להיות שמח במה שהקדוש ברוך הוא נתן לו , ואין בו קנאה וצרות עין על אחרים, הרי שזהו העשיר האמיתי שזוכה גם לחיים יותר בריאים ורגועים.
 
כדי להבין זאת נקדים מעשה שהיה  במלך חכם ונבון, שבנה במרכז עיר הבירה, ארמון נהדר ומרהיב עין. סביב הארמון נטע המלך גן נפלא של עצי פרי נדירים, שושנים וורדים מרהיבים ביופיים ומפל של מעיין מים חיים, אשר כל מי שעבר בדרכו סמוך לארמון ולגן שמסביבו, עצר לרגע ליהנות מהיופי והריח של גן נפלא זה.

לימים, תלה המלך שלט גדול בשער הארמון, ועליו כתב: "הארמון והגן שמסביבו יינתנו במתנה על ידי המלך לאדם שהוא מצהיר כי הוא שמח בחלקו". עברו בני אדם, ראו את הארמון והשלט שעליו, נזכר כל אחד מהם בצרותיו שלו, נאנח ואמר, הרי אני עם כל צרותי, איני שמח בחלקי, ולא לי מגיע ארמון נפלא זה במתנה. אחר זמן מה, עבר שם עשיר גדול נכבד ובעל בעמיו, מאושר ומדושן עונג, וכלום לא חסר לו, עושר וכבוד, מעמד ומשפחה,  בריאות ואושר,  התפעל מאוד מהארמון ומהגן שסביבו, וכשקרא את השלט התלוי בשער הארמון, מיד אמר בלבו, למי זה נועד? ולמי התכוון המלך אם לא אלי? הרי לי לא חסר כלום, ואני מאושר ושמח במה שיש לי, ודאי שלי מגיע ארמון זה!

נטל רשות ונכנס למלך, השתחווה לפניו וסיפר לו על עשרו הרב, מעמדו הבכיר, ומשפחתו הנפלאה. חנני ה' ויש לי כל! אני שמח בחלקי! סבורני כי על המלך לעמוד בדיבורו, לקיים את הפסוק "מוצא שפתיך תשמור ועשית", ועל המלך לתת לי מיד את הארמון ואת הגן שסביבו, שהרי אני עומד בתנאים של המלך!

 חייך המלך ואמר לו, שוטה שבעולם! אם אתה שמח בחלקך, כפי דבריך, אם כן, מדוע לטשת עיניך על הארמון והגן שסביבו, הרי לטענתך אתה שמח בחלקך, ואל לך לחמוד את ממונך של אחרים. אם חפץ אתה בארמון ובגן, אם כן אינך שמח בחלקך, ולא מגיע לך ארמון זה!
 ממעשה זה אנו למדים כי המושג "שמח בחלקו" אינו מליצה בלבד אלא תחושה אמיתית וחינוך עצמי של שנים להיות מאושר ושמח במה שיש וממילא להיות עשיר אמיתי.
 
שבת שלום!


Leave a Reply

Your email address will not be published.