בכל המסיבות היה לי סולו, בכל החגיגות הייתי ראשונה, לשיר לרקוד ולשמח את כולם זו הייתה משימת חיי, נזכרתי איך בהפסקות הייתי על השולחנות בבית הספר עם מיקרופון דמיוני, שרה ומשמחת את כולן. למרות שלפעמים לא באמת הייתי שמחה, אך שחקנית טובה, בטוח שכן.

השבוע ניסינו, בשעה טובה ומוצלחת, לחזור טיפין טיפין , לשמח בנות מצווה מתוקות, ויותר מכל  את עצמי. לאחר תקופה לא פשוטה של הקפאת המופעים, בחוסר וודאות מוחלטת.                  מתי תחזור הפרנסה, שאצלי השירה זו אהבת חיים, אהבת הקהל, הבמה, המנגינה שחודרת לנשמה.

ואני רואה בתוך העיניים שמביטות בי הרבה פעמים כאב שרק המנגינה מסוגלת לרפא.                          כשראיתי את  הקהל שהגיע השבוע לשמוח מכל הלב, ראיתי קהל צמא בטירוף, לחברה, לשמחה, לאוויר, לנשימה , שהייתה חסרה כאן כמעט חצי שנה.

ובאמת שנתתי את הנשמה, כמו תמיד, לשמח את העולם זו בשבילי זכות יקרה.

כשהסתכלתי בבנות המצווה השבוע, ראיתי עיניים נוצצות, שמחות, מאושרות, שהנה לאחר כמה חודשי דחייה הן כן חוגגות, חגיגה יפה ומיוחדת. אמנם עם מסכות וקצת הרחקות, אבל הרבה נשמה לשמח באמת מכל הלב.

ובעודי שרה פתאום נזכרתי איך כבר מהגן הייתי תמיד שרה רוקדת, בכל פינה שרק התאפשרה.

בכל המסיבות היה לי סולו, בכל החגיגות הייתי ראשונה, לשיר לרקוד ולשמח את כולם זו הייתה משימת חיי, נזכרתי איך בהפסקות הייתי על השולחנות בבית הספר עם מיקרופון דמיוני, שרה ומשמחת את כולן. למרות שלפעמים לא באמת הייתי שמחה, אך שחקנית טובה, בטוח שכן.

השבוע חשבתי על זה קצת לעומק, כשאני נותנת את כל כולי לשמח, אני מקבלת לפעמים כפליים, גם אם אני מגיע עם כאב ראש, עם ים מחשבות שמתרוצצות. פתאום, כשהקהל מאושר, אין יותר שמחה ממני בעולם. כי זה הכח בעולם כנראה, כשאתה נותן אתה תמיד יותר מקבל.

וחשבתי גם על כל אנשי האומנות, התרבות, "ליצני החצר" שתמיד נותנים ומשמחים כאן את כולם. כל אלו נותרו פתאום ביום אחד, נטולי עתיד, שום ביטחון, עם חלומות שבורים לרסיסים עליהם עמלו כל החיים.

זו כבר חצי שנה שליצני החצר עצובים, בודדים, נטולי קהל ומחיאות כפיים, נטולי נתינה, כבויים במלחמה אבודה מראש, אל מול הלא נודע. המאמינים שבהם אוחזים באמונה, שמלך העולם הכל מכוון לטובתם, ועוד יבואו ימים טובים ויפים כמו פעם.

רק בואו לא נשכח שגם לליצן החצר לפעמים לא בא לחייך, אך הוא ממשיך לשמח, לחמם את הלב, כי זה הוא הליצן המשמח שלפעמים קצת עצוב.

כולנו נלמד ממנו, מהי שמחה , לחייך, תמיד לחייך , אפילו חיוך מזויף, בסוף יהפוך לאמת וירפא את הלב בע"ה.

אילנה עדני זמרת, יוצרת ואשת תקשורת.

Leave a Reply

Your email address will not be published.