השבת נקרא על הציווי של הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו : “לך לך מארצך ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך, ואעשך לגוי גדול ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה”.

הקדוש ברוך הוא מבקש מאברהם אבינו לצאת מעיר מולדתו באור כשדים ללכת למקום בלתי ידוע אל הארץ אשר אראך. אברהם אבינו איננו צעיר, הוא  בן שבעים וחמש שנים, ויוצא אל הבלתי נודע. והוא אינו לבדו, מצטרפים אליו שרי אשתו, לוט בן אחיו, כל רכושו, וכל “הנפש אשר עשו בחרן”, כולם הולכים אל יעד בלתי ידוע, אל הארץ אשר אראך.
 והדבר תמוה, מדוע הקב”ה לא מגלה  לאברהם את מקום היעד מראש? הרי ישנו קושי גדול לאדם בעצם הדבר שהוא עוזב את מקום מגוריו הקבוע, את עיר מולדתו, את החברה בה הוא מצוי ואליה הוא רגיל, ובנוסף על כך עליו ללכת למקום בלתי נודע, ודאי שיש בזה קושי עצום, ובפרט כשהוא לא לבדו, ואחריות כולם עליו, אם כן, מדוע לא להקל עליו לפחות לדעת להיכן הוא הולך ולאן פניו מועדות?
 
 בספר “ילקוט שמעוני” שאלו את השאלה הזו, וכך נאמר שם, “ולמה לא גילה לו? כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה”. כלומר, אינו דומה ניסיון לאדם, כשהוא יודע את תכלית המעשה המתבקש ממנו, לבין ניסיון לאדם כשהוא אינו יודע את סופו ותכליתו של המעשה המתבקש ממנו. ההבדל ביניהם הוא שמים וארץ, וכגודל הניסיון כך גודל השכר.
 
בוודאי שיכל הקדוש ברוך הוא לגלות לאברהם לאן פניו מועדות מראש, אך אז היה זה ניסיון קל יותר, ושכרו מועט, לעומת זאת, כשאברהם לא ידע לאן פניו מועדות, היה זה ניסיון קשה יותר, ושכרו גדול לאין ערוך. ואכן, אברהם לא שאל שאלות, אלא, “וילך אברהם כאשר דבר אליו ה'”, ועל כך הובטח לאברהם, “ואעשך לגוי גדול ואברכך, ואגדלה שמך, והיה ברכה, ואברכה מברכיך ומקללך אאור, ונברכו בך כל משפחות האדמה”.
 
לא אחת, בבואנו ללכת בדרכי התורה והיראה, אנו עומדים בניסיון, ונתקלים בקושי או בספק, להחליט מה לעשות, או מה יהיה סופו של התהליך, כגון מקום עבודה לא ראוי, מקום חינוך לילדים וכדומה , מקום מגורים,  עלינו לדעת, כי זהו ניסיון לאדם, ועליו לעשות אך ורק את מה שדורשת התורה כהלכה, אף אם כרגע לא ברור לו מה יהיה בסופו של ההליך, והרי זה בגדר “אל הארץ אשר אראך”. אך אם נקיים ונעשה, “כאשר דבר אליו ה'”, הרי שמובטח לנו “והיה ברכה”.
 
ללמדנו, לא תמיד מה שאנו חושבים, זה מה שצריך לעשות כדי להצליח, אלא הברכה נמצאת  בידיו של הקדוש ברוך הוא בלבד.
 
מסופר על שמש בית כנסת באחת העיירות ברוסיה, ששימש בקודש שנים רבות. סידר את הספסלים, דאג לניקיון, אסף את כספי התרומות ודאג לכל צרכי בית הכנסת והציבור, אך לא ידע קרוא וכתוב הכול עשה בע”פ ומתוך אמון של הציבור,  לימים התמנו פרנסי ציבור חדשים שהחליטו , כי יש להכין דו”חות על פעילות בית הכנסת, על הכנסות והוצאות הכול צריך להיות שקוף לציבור ולכן צריך שמש שיודע קרוא וכתוב. נגשו פרנסי העיר אל השמש ואמרו לו: ‘אנו מעריכים מאוד את עבודת הקודש שלך מזה שנים רבות, אך הגיע הזמן להיות מסודרים ואנו צריכים דו”חות מסודרים של הכנסות והוצאות בית הכנסת ועליך להחליט ללמוד קרוא וכתוב ולהמשיך  תפקיד השמש, או שעליך לפרוש ונמנה שמש חדש שיודע קרוא וכתוב’.  השמש שלא היה צעיר ואהב מאוד את עבודת הקודש בה הוא משרת שנים רבות ניסה ללמוד קרוא וכתוב לקח מורה פרטי אך עקב גילו המתקדם  הדבר לא עלה בידו, ובצער רב נאלץ לעזוב את תפקידו.

 עברו ימים ללא פרנסה  ואז החליט השמש המפוטר  לנסות את מזלו  במסחר בעצים. הוא החל לעבוד בתיווך עצים לסוחרי ריהוט, הברכה שרתה במעשה ידיו, שמו הטוב ויושר לבבו הלך לפניו, ואט אט הלך וגדל, עד כי היה לגדול סוחרי העצים בסביבה, כשהוא ספק ראשי של עצים וכל סוחרי האזור רכשו רק ממנו עצים בכמויות גדולות, עד כי שרי ממשלות החליטו לרכוש ממנו את העצים הדרושים לממלכה.

יום אחד ישב לסגור עסקה גדולה עם אחד משרי האוצר הבכירים של אחת המדינות, וכשחתמו על החוזה, כשהתבקש השמש הסוחר לחתום על חוזה גדות לאספקת עצים חתם  באצבעו. נדהם השר ושאל, איך יתכן!? הרי כבודו הוא גדול סוחרי העצים, ואינך יודע קרוא וכתוב?? חייך הסוחר ואמר, אם הייתי יודע קרוא וכתוב, הייתי נשאר עד היום רק שמש בית כנסת עני ולא הייתי מגיע לאן שהגעתי.

לפעמים הדברים לא הולכים כפי שאנו היינו רוצים, ונדמה לנו שזה לא טוב לנו, אך לבסוף אנו רואים כי הכול היה לטובה.

נתחזק כולנו באמונה בפרט בימים אלו ונזכה לבריאות טובה בשורות טובות לאורך ימים טובים אמן.

שבת שלום ומבורך


Leave a Reply

Your email address will not be published.