בסוף הפרשה, אנו קוראים על מצוות ציצית, וכך נאמר: "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם, ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם  ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית, וראיתם אותו, וזכרתם את כל מצוות ה', ועשיתם אותם, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם".

על הפסוק "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם"  יש לשאול, מדוע נאמר קודם "לבבכם" ואחר כך "עיניכם", הרי בפועל קודם כל העיניים רואות, ורק אחר כך הלב חומד, ואם כן התורה הייתה צריכה לכתוב, "ולא תתורו אחרי עיניכם ורק אח"כ לכתוב ואחרי לבבכם?

כדי להבין זאת, נקדים במעשה שהיה בארצות הברית, בניצול שואה היה ירא שמים ושומר מצוות אך  לאחר השואה כשהגיע לארצות הברית  חדל לשמור תורה ומצוות, לימים פגש אותו ראש ישיבת בריסק, ושאל אותו, אתה שגדלת כיהודי ירא שמים ושומר תורה ומצוות, מדוע חדלת לעשות כן? בכה האיש ואמר, כי לאור מקרה שראה במחנה בשואה, החליט להפסיק לשמור מצוות. וסיפר לרב כי במחנה היו אלפי איש יהודים שחיו ברעב גדול ועבדו עבודה קשה מעלות השחר עד הלילה ללא אוכל ושתייה, לימים הגיע יהודי חדש למחנה, ובידו סידור תפילה קטן, מיד נוצר תור ענק של כל תושבי המחנה לראות את הסידור ולקרוא ממנו קטעי תפילה. אך לתדהמתי ביקש הנ"ל מכל אחד שרצה להתפלל מהסידור, חצי ממנת הלחם הזעומה שקיבל לאותו יום. ואכן כך היה, כל אחד שבא להתפלל, נתן חצי ממנת לחמו היומית הזעומה, ורק לאחר מכן הורשה להתפלל מהסידור. ראיתי זאת והזדעזעתי, מספר אותו אדם לרב מבריסק, ומאותו יום החלטתי להפסיק לשמור מצוות, שהרי היאך מסוגל אדם לנצל אנשים מסכנים וחסרי ישע, לקחת את מעט פת לחמם עבור תפילה בסדור? ואז אמרתי לעצמי, אם זאת הדת, אינני  מעוניין  בה!, שמע זאת הרב מבריסק, ואמר לאותו אדם, מדוע אתה רואה בעיניך רק את אותו האדם היחידי שעשה מעשה רע כזה  וממנו אתה מסיק מסקנות ארוכות טווח, ואינך רואה באותו מעמד במבט נוסף  את אותם מאות האנשים שעמדו בתור והיו מוכנים לתת את פת לחמם העלובה עבור תפילה באותו סידור ישן? מדוע אינך רואה את מסירות נפשם של אותם יהודים מסכנים לשאת תפילה?  את זה עליך לראות, ומהם עליך ללמוד את המסירות נפש לתורה ולתפילה בכל מצב ובכל גיל! שמע זאת אותו אדם פרץ בבכי וחזר בו.

ממעשה זה למדנו כי שני אנשים יכולים לראות את אותו הדבר, אך כל אחד יראה זאת במבט שונה לפי נטיות לבו, וכמשפט הרווח בלשון העם, אפשר לראות חצי כוס מים, אחד יראה את חצי הכוס המלאה ואחד יראה את חצי הכוס הריקה. הכל תלוי באופיו ונטיית לבו של הרואה.

לאור הדברים נבין את דברי הפסוק, ולא תתורו אחרי לבבכם, ורק אחר כך אחרי עיניכם, שהרי לפי דברינו, נטיית הלב גורמת לאדם להחליט מה הוא רואה, טוב או רע, ועל כך מזהירה התורה, אל תיתן לליבך להטותך לרעה, ואז בכל מה שתראה תסביר זאת רק במבט שלילי, אלא למד  מוסר, עבוד על מידותיך, הרחק מחברה רעה, הוי זנב לאריות ואל תהיה ראש לשועלים, קבע עתים לתורה, קיים מצוות ה', ואז נזכה לפסוק "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם", וממילא, בכל מראה עיניים, נזכה רק למבט חיובי של קדושה ומעשים טובים. אמן.

Leave a Reply

Your email address will not be published.