.

” עלינו לדעת, כי כל פגיעה בשני, אף שאחר כך מבקשים סליחה, תמיד תישאר צלקת בלב, שלעיתים נשארת לעולם. החכמה היא להיזהר בכבודו של השני, ומראש לא לפגוע בו.”
 

השבת נקרא על יצחק ורבקה, יצחק בן ארבעים שנה מתחתן עם רבקה. עשרים שנה אין להם ילדים, שניהם עומדים ומתפללים  לה’ שיפקוד אותם בפרי בטן, וכמו שנאמר, “וייעתר יצחק לה’ לנוכח אשתו כי עקרה היא, וייעתר לו ה’, ותהר רבקה אשתו”.
 רבותינו דרשו אודות פסוקים אלה, (הובאו דבריהם בפירוש רש”י), “זה עומד בזווית זו ומתפלל, וזו עומדת בזווית זו ומתפללת”.

וצריך להבין, מדוע שניהם התפללו כל אחד בזווית אחרת? מדוע לא התפללו שניהם יחד, במקום אחד, מעין תפילת רבים כאיש אחד בלב אחד?
 
למדנו מכאן, ששלום בית נפלא שרר בביתם של יצחק ורבקה. יצחק, לא פגע ולא העציב את רבקה אשתו על כך שהיא עקרה ואין לה בנים. ורבקה, לא העציבה את יצחק בעלה על כך. גם כשרצו להתפלל לה’ בבכי בדמעות שליש ולשפוך שיח לפני ה’ באנחה, לא עשו זאת אחד על יד השני, כדי שלא לגרום צער זה לזו, אלא התרחקו כל אחד לזווית אחרת, כדי שכל אחד לא ירגיש בעצבותו וצערו של השני ולא יפגע בשל כך. לכן כל אחד עמד בזווית אחרת.
 
זהו שלום בית אמיתי של בני זוג צדיקים, הנזהרים שלא לפגוע אחד בשני, גם כשהמצוקה שווה בשניהם יחד. לא אחת אנו שומעים בני זוג שאומרים ‘מה בכך שהשני נפגע ממני? לא נורא, אחר כך אבקש את סליחתו’. עלינו לדעת, כי כל פגיעה בשני, אף שאחר כך מבקשים סליחה, תמיד תישאר צלקת בלב, שלעיתים נשארת לעולם. החכמה היא להיזהר בכבודו של השני, ומראש לא לפגוע בו.
 
מספרים על זוג מבוגר שחיו יחד שנים רבות, אך הבעל לא היה זהיר בכבוד אשתו, לשונו הייתה חדה כתער ופגע בכבודה תדיר, והיא העלובה הייתה שותקת ושומרת את צערה בליבה לא עושה מחלוקת ומשתדלת לשמור על שלום בית למרות כל הצער והעלבונות שהיה בעלה גורם לה.

לימים, יצא הבעל לנוח בגינת החצר של ביתם, וראה כי על אחד העצים שבגינה  תקועים הרבה מסמרים שהיו תקועים עד חציים בעץ. תמה האיש על המראה הזה קרא לאשתו  ושאל אותה מה פשר הדבר הזה ומי תקע בעץ כל כך הרבה מסמרים שתקועים חצי בתוך העץ וחצי מחוץ לעץ?  ענתה  לו אשתו, זוהי מזכרת וזיכרון עבורי מכל מה שאתה עושה ופוגע בי,  בכל פעם שאתה פוגע בי ומעליב אותי, אני תוקעת בעץ מסמר עד חציו, להראות לך עד כמה פגעת בי במשך שנות הנישואין המשותפים שלנו, הביטה בבעלה  ועיניה דומעות.
 הביט הבעל בעץ שהיה מלא מסמרים לכל אורכו ורחבו, חשכו עיניו, וליבו נקרע  הנה הוא  פגע באשתו אין ספור פעמים, ולא שם אל ליבו! כמה צער גרם לה בימי חייה כמה דמעות שפכה בגללו והוא לא ידע, מיד התחרט חרטה מליאה בקש סליחה מאשתו והבטיח לה באופן חד וברור  כי מעתה ישפר את דרכיו, ויתנהג אליה בכבוד. אך בקשה אחת יש לו ממנה, בכל פעם שאתנהג אלייך בכבוד הראוי , תוציאי מסמר אחד מהעץ, עד שבסופו של דבר לא יישארו מסמרים בעץ אינני יכול לראות ולסבול את המראה הזה על העץ שהוא באשמתי, ראתה האישה כי כנים דבריו והוא אכן מתחרט מעומק ליבו, מחלה לו  והסכימה לעשות כבקשתו , ואכן, מאותו יום הבעל שיפר את דרכיו והתנהג אל אשתו בכבוד רב, והיא עמדה בהבטחתה וכל יום שעבר בהתנהגות נאותה של הבעל כלפיה היא הורידה מסמר אחד מהעץ עד כי לאט לאט החל העץ להתנקות מהמסמרים הרבים שהיו עליו.
 
עברו ימים וחלפו שנים, יום אחד הבעל יוצא לגינת החצר, והנה ברוך ה’ העץ נקי מהמסמרים. אורו עיניו שמח מאוד ומיד קרא לאשתו ואמר, הביטי רעייתי, הצלחתי להתנהג יפה, והנה העץ נקי ממסמרים! ענתה לו אשתו החכמה, אכן, על העץ אין יותר מסמרים, כל המסמרים יצאו, אך  החורים… החורים נשארו!.

 הבין הבעל את המסר ושיפר עוד יותר את דרכיו ומעשיו כלפי אשתו.

 לפעמים אנו חושבים פגעתי באשתי, פגעתי בבעלי, או בשכנים, או בילדים אז מה ? אבקש סליחה ודיו, לא כן הדבר, הפגיעה תמיד נשארת בעומק הלב וקשה להסירה, נשתדל לעשות טיפול מונע להרבות אבה ואחווה שלום ורעות ולא להגיע לפגיעה אחד כלפי השני כלל ועיקר.

שבת שלום ומבורך.
 

Leave a Reply

Your email address will not be published.