בשנת 2016, כשנשאל דונלד טראמפ בעימות הנשיאותי מול הילארי קלינטון מה הסיבה המרכזית שעל אזרחי ארה”ב להעניק לו את קולם, הוא ענה באופן רפטטיבי: כי אני לא פוליטיקאי.
המשפט הזה כלל בתוכו תפיסת עולם, חזון ותוכנית עבודה ברורה – הוא בא להביא תוצאות, לא לייצר תהליכים. ממש כפי שעשה בחייו הקודמים בעולם העסקים, בהם הפך לאחד מעשירי ארה”ב.

מרגע כניסתו לבית הלבן, בינואר 2017, החל טראמפ לבטא את חזונו במעשים, והתוצאות לא איחרו לבוא: לטראמפ היו שלוש שנים מצוינות ברמת התוצאות. המדיניות הכלכלית שלו הייתה פנומנלית והוא הצליח להוריד את מס החברות מ 35% ל 21%, ובכך להקפיץ את הבורסה לשיא כל הזמנים. עליות הבורסה כמובן הגדילו את הפנסיות של רוב האמריקאים, ובמקביל גם כמות הכסף שנשארה לכל אזרח האמריקאי בכיס בסוף כל חודש גדלה בעקבות קיצוץ המס על יחידים שהוביל. רפורמות בסדר גודל כזה לא היו בארה”ב מאז ימי הנשיא רייגן בשנות השמונים.

בתחום יחסי החוץ הוא פתח את הסכמי הסחר הבילטרליים שחתמה ארה”ב מול מדינות רבות בעולם כגון סין, האיחוד האירופי, קנדה ומקסיקו, וחתם על הסכמים טובים יותר לטובת האמריקאים. ההסכמים הישנים אגב, כפי שטען טראמפ, היו אכן לא טובים לאמריקאים וניצלו לרעה את כלכלתה במיסוי לא שוויוני.
במקביל טראמפ הפסיק עם מדיניות היד הרכה במזרח התיכון, ומי שלא יישר קו עם האינטרסים האמריקאים הפסיק לקבל מהם כסף (הרשות הפלסטינית לדוגמא) או קיבל בחזרה סנקציות כלכליות וביטול הסכם הגרעין (איראן).

בתחום הביטחון האישי, כפי שהבטיח, טראמפ עמל רבות על בניית החומה עם מקסיקו שמטרתה לעצור הגירה בלתי חוקית. עד כתיבת שורות אלה כ 600 קילומטרים של חומה נבנו או שופצו, ואכן יש ירידה משמעותית בהגירה בלתי חוקית מכיוונה של מקסיקו.

המאמר קצר מלהכיל את הישגיו הרבים, ולכן מכאן מתבקשת השאלה: איך עם תוצאות כאלה, ומועמד יחסית חלש מולו (ג’ו ביידן), טראמפ נמצא בפיגור משמעותי ברוב הסקרים?

התשובה הטבעית היא להצביע על המגפה והתנהלותו מאז החלה: זה החל בהתעלמות, תגובה איטית, מזלזלת ובעיקר עיסוק מול יריבים פוליטיים על חשבון בריאות הציבור האמריקאי.
אבל במבחן השוואתי, לא מעט מנהיגי מדינות בעולם התנהגו באופן כמעט זהה. דוגמאות טובות הם ראש ממשלת בריטניה בוריס ג’ונסון ונשיא ברזיל בולסנרו. רבים היו פזיזים, אובדי עצות בהתחלה והימרו על מהלכים שגויים. כל העולם ראה זאת וטראמפ לא היה שונה מהם.

אם לא המגיפה, ולאור ביצועיו המצוינים במהלך הקדנציה, מה אם כך גורם לאמריקאים לרצות להחליפו?
ובכן התשובה היא טראמפ עצמו. ללא אישיותו ההיפר-מוחצנת, אהבת הפרסום והפרובוקציות, תגובותיו הבוטות, וחוסר התקינות הפוליטית,  כנראה שאפשר בקלות היה להכריז על הקדנציה שלו ב 20016-2019 (לא כולל את המגיפה) כאחת הטובות של נשיא אמריקאי בעשורים האחרונים. באם ינצח או יפסיד ביום שלישי, הסיבה תהיה אחת ויחידה: דונלד טראמפ עצמו.  


איציק יהושע,
פרשן ופובליציסט לענייני כלכלה גלובלית,
משמש פרשן אורח בערוץ 20

Leave a Reply

Your email address will not be published.