" יש לנו עבודה לעשות. יש לנו מורשת מפוארת וענקית. יש לנו היסטוריה ותלמידים חכמים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם מאוד. יש לנו הורים, סבים וסבתות, שמסרו נפש על טבילה במקווה ולימוד תורה במחתרת. אסור לנו לבייש אותם. אסור לנו לאכזב אותם".

פעמים רבות נוהגים להשתמש במילה "היסטוריה", כדי לתאר אירועים או תקופות מסוימות. לא תמיד ההיסטוריה מתרחשת ברגע דרמטי אחד ומסוים. יש כמובן אירועים דרמטיים, היסטוריים, שמתרחשים בבת אחת, לפתע פתאום.

מצד שני יש מאורעות היסטוריים שמתקיימים במשך שנים רבות, לפעמים דורות. ייתכן ובאותו זמן בה מתקיימים האירועים, לא מרגישים את ההיסטוריה, ורק במבט לאחור מבינים שהייתה פה היסטוריה.

לפני יותר מ-20 שנה הקמנו את 'קונגרס יהודי בוכרה העולמי'. מאז, קרו הרבה דברים. חלקם גדולים, חלקם קטנים. חלקם בארץ, חלקם בחו"ל. המשותף לכולם היא העובדה שכל דבר שנעשה מצטרף לעוד חלק מהיסטוריה אחת גדולה. אין לי ספק שהיסטוריונים שיחקרו את הקהילה הבוכרית יצביעו על תקופה זו כתקופה היסטורית שבה קרו דברים משמעותיים לקהילה שלנו.

מאז שהוקם הקונגרס השתתפתי באין ספור אירועים, מפגשים ופורומים שונים, ואני שומע תגובות רבות מבני הקהילה בכל העולם. יש כאלו שטענו שנותנים יותר מידי לסטודנטים, במקום לתת לצרכי דת ומסורת. ויש כאלה שטוענים הפוך, שלא מטפחים מספיק את הפן הרוחני של הקהילה.

לא פעם אני נוהג לומר – אם אני שומע תלונות הפוכות באותו נושא, סימן שאנחנו הולכים בדרך מאוד טובה. דרך האמצע. לא זונחים לא את אלו ולא את אלו.

את העשייה הרבה שלנו את יכולים לראות בכל שבוע בעיתון, והמטרה שלי במילים הבאות היא אינה לפאר את עצמי או את חברי הנשיאות ואת יתר העוסקים במלאכה. להפך, אני תמיד אוהב לבחון את עצמי ולראות איפה אנחנו יכולים עוד להשתפר, להתחזק, ללכת קדימה בתנופה גדולה.

הפעם אני רוצה למקד את דבריי דווקא בתחום הרוחני, בענייני המסורת והדת של הקהילה, שלאחרונה קיבלתי תגובות שלא עושים מספיק, וצריכים לחזק את התחום הזה.

ראשית כל, אני שמח לשמוע. ברגע שמגיעים בדרישות ובתביעות לקונגרס "תעשו יותר לרבנים… תעשו יותר לבני תורה", אני מבין שאכן כולם רואים בנו את הכתובת הטבעית לעשות. מי אם לא הקונגרס, שהוא מרכז את כל בני העדה, אמור להיות זה שעושה. ואכן אני מודה למי שהציף את הנושא הזה.

בשבילי זו הזדמנות לראות מה עשינו, ומה אנחנו יכולים עוד לעשות.

אין ספק שהקמת איגוד רבני הקהילה, שאיחדה את כלל הרבנים והפעילות הרוחנית של העדה, הייתה נקודת מפנה. יחד עם זאת, בהחלט יש מקום להתרענן, לתת תנופה לפעילות.

בראש ובראשונה אנו מביאים בימים אלו כוחות צעירים להנהלת האיגוד, שיעירו מהתרדמת את הכוחות והפוטנציאל שיש באיגוד. אין לי ספק שכוחות צעירים אלו יסתערו על היעדים ויביאו לפריחה משמעותית של עשייה למען הכלל.

בראש ובראשונה אני שמח להכריז על הענקת אלף מלגות לאברכים בוכרים! מדובר במהפכה גדולה ומשמעותית, שאני מקווה ובטוח שיהיה לה אי"ה המשכיות גם בשנים הבאות. מדובר במאורע חסר תקדים בקהילה הבוכרית בכל תולדותיה.

נקים פרויקט כתיבת חידושי תורה לזכר 45 הנספים באסון מירון, ובמיוחד לעילוי נשמתו של הבחור המצוין והיקר יוסף מסטורוב ז"ל. החיבורים התורניים המיוחדים יכללו בספר ויקבלו מלגות הצטיינות.

בהמשך למהפכת סידור "בית הלוי" שמנגיש את הנוסח של הקהילה הבוכרית, נביא את הבשורה הזו גם בפן הטכנולוגיה באפליקציה לטלפונים סלולריים. זאת לצד צגים חכמים לבתי הכנסת.

יתקיימו כנסי נשים לעידוד טהרת המשפחה בקהילה. זאת לצד הקמת מכללה חדשה של הקונגרס עם קורסים ותעודות לגבאים, משגיחי כשרות ובלניות. יש רבים מבני העדה הבוכרית שתורמים את כל כולם למען הכלל, וכאן אנו מוצאים את ההזדמנות לתת להם גם כלים מקצועיים וגם הערכה לפעילותם.

בעזרת ה' אנו מתכוונים גם ליצור מהפכה של הסמכה לרבנות עבור אברכים תלמידי חכמים בני הקהילה. אני חייב לציין משהו מדהים – בעוד בקהילות אחרות יש תלמידי חכמים רבים שעוסקים בלימודים וקבלת תעודות הסמכה שיעניקו להם תעודת כושר לרב שכונה, בעדה הבוכרית יש רבים רבים בכל רחבי הארץ שעושים את העבודה הזו שלא על מנת לקבל פרס. הם פועלים, עונים לשאלות הלכתיות, נמצאים באזכרות, בבתי הכנסת, פועלים ממש בשטח, אבל לא קיבלו את הידע המספיק כדי שיאפשר להם את ההשתלבות ברבנות רשמית ומוכרת מטעם המדינה. נפעל בעזרת ה' לשנות זאת.

אני זוכר היטב את נאומי שנשאתי בעת ההכרזה על הקמת איגוד הרבנים בשנת תשס"ד, לפני 17 שנים. דיברתי על העבודה הרבה שמחכה לנו: "העבודה באיגוד היא קשה ותובענית. אין כאן חלוקת תארים או משרות, יש כאן עניין אחד שעומד על כף המאזניים והוא הצלחת הקהילה הבוכרית".

אני רוצה לחזור שוב על הדברים. באיגוד הרבנים מעולם לא שמנו דגש ולעולם לא נשים דגש על תארים. תואר כזה או אחר. זה מתאים רק לאנשים שרודפים אחרי הכבוד, וכבר נאמר בפרקי האבות "כל הרודף אחרי הכבוד, הכבוד בורח ממנו". מי שרוצה לעשות, לעבוד, לפעול בשטח, מוזמן. מי שמחפש תארים, כסאות מרופדים או מקום ב"מזרח", כאן זה פחות המקום בשבילו.

יש לנו עבודה לעשות. יש לנו מורשת מפוארת וענקית. יש לנו היסטוריה ותלמידים חכמים שאנחנו יכולים להיות גאים בהם מאוד. יש לנו הורים, סבים וסבתות, שמסרו נפש על טבילה במקווה ולימוד תורה במחתרת. אסור לנו לבייש אותם. אסור לנו לאכזב אותם. הם מחכים לנו, בואו נמשיך לשלב את כל הכוחות, להסתכל קדימה ולדעת שעשינו הכל להבטיח את המשך המורשת והיהדות בקהילה שלנו.

Leave a Reply

Your email address will not be published.