"צדק לפלשתין" הוא רק תירוץ אופנתי לבטא ולהפיץ אנטישמיות גזענית נמוכת מצח"

לאחרונה מלאו 80 שנה לפריצת מלחמת העולם השנייה, שהובילה לתקופה חשוכה ביותר בהיסטוריה היהודית – השואה, בה נרצחו למעלה משישה מיליון יהודים. האנטישמיות שוב מרימה ראש. אם בעבר מקרים כאלה היו "נקודתיים" ו"חריגים", הרי שבשנים האחרונות זו כבר תופעה הגובה חיים של חפים מפשע. מדינות באירופה ואפילו באמריקה של ארצות הברית חזרו לסורה. האנטישמיות הבוטה והמכוערת הרימה ראש. יהודים מותקפים באיומים מילוליים ופיזיים בגין יהדותם. צלבי קרס מתריסים משורטטים על אתרים ורכוש יהודי, האוירה הפכה להיות מאוימת.  העתיד היהודי בחו"ל לא נראה טוב. ההגירה האיסלמית עומדת בראש חנית השנאה. פעילות והתקפות ה-BDS נגד תוצרת ישראלית וישראל שנאסרו בחקיקה בחלק ממדינות אירופה מצליחות לגייס תמיכה עממית ופרסום.

האנטישמיות החדשה מגיעה אלינו בעטיפה שונה, אבל מכילה את אותה שנאה שחווינו מאז 1939 ואף לפני. האנטישמיות החדשה היא צלב קרס בשירותים ציבוריים בפריז. היא זמרים שמבטלים הופעות בישראל. היא כתובות נאצה על קיר בבית ספר יהודי בטורונטו. היא השחתת סוכה בניו יורק. היא רצח 11 יהודים בבית כנסת בפיטסבורג והיד עוד נטויה רחמנא ליצלן.

העימות האחרון בין ישראל לחמאס, הוביל באופן ישיר למתקפות על יהודים בעולם. יהודים ברחבי העולם מותקפים כמעט בכל דרך אפשרית, ממכות ועד ניסיונות רצח על ידי יידוי אבנים וסלעים, עד כדי כך שיהודים בחג השבועות האחרון לא יצאו מביתם לבית הכנסת בחו"ל מחשש שיוכו או חלילה יירצחו. כמעט בכל מדינה באירופה יהודים הותקפו, כשהכוונה גם למדינות מובילות. בגרמניה בתי כנסת חוללו, יהודים הוכו, דגלי ישראל נשרפו מחוץ לבתי כנסת, הפגנות אנטישמיות נגד יהודים.

לכאורה ניתן להאשים את המהגרים הערבים בליבוי השנאה. אבל התופעה יותר מורכבת. כי קשה להסביר את ההשתתפות הרבה של צעירים ומבוגרים אמריקאים ואירופאים בהפגנות האנטי ישראליות ברחבי העולם. את ההתייצבות של החוגים הליברליים במדינה והאשמתם את ישראל בפשעי מלחמה, את התעלמות מאלפי הטילים שירה חמס על ישראל. ואת הזדהותם המלאה עם האסלם הרצחני. לכאורה היה עליהם להצדיע לישראל על שהיא נאבקת בעמיתיהם של אלה שהמיטו על ארצות הברית את התקפת הטרור החמורה ביותר בתולדותיה. אבל במקום זאת הם מכלים את חמתם ביהודים. 

אחת המשימות הכי חשובות שלנו, כשאחרוני שורדי השואה הולכים ומתמעטים ומנגד תופעות של גזענות והכחשה מרימות את ראשן, היא להמשיך ולהעביר לילדינו את לפיד הזיכרון. להילחם  באנטישמיות ובכל צורה של גזענות. רבים שואלים  מדוע צריך עוד את מצעד החיים? למה גם היום, עשרות שנים לאחר שהחל, אנחנו מכנסים עשרות אלפי משתתפים, יחד עם ניצולי שואה, מנהיגי מדינות, אמנים ועוד, כדי ללכת את אותו המסלול באותו היום? התשובה פשוטה: המשימה שלנו רחוקה מלהסתיים.

לכן המסקנה המתבקשת היא שזה באמת לא משנה מה תעשה ישראל ומה יעשו היהודים; אפילו פינוי כל ההתנחלויות לא יצילו אותם מהאנטישמיות. "צדק לפלשתין" הוא רק תירוץ אופנתי לבטא ולהפיץ אנטישמיות גזענית נמוכת מצח, ותרופה לאנטישמים חולים בארה"ב, אירופה  ובמדינות אחרות, כנראה שלעולם לא נמצא. וזה מותיר לנו ברירה אחת: אם שונאים אותנו כיהודים, עלינו להתאחד חזרה כיהודים גאים. דווקא בדור כזה, בו יהודים מכל העולם חווים אנטישמיות ושנאה, חשוב שנישאר מאוגדים. חימם לי את הלב לראות את כל מפגני האהבה והתמיכה שהקהילות היהודיות ברחבי העולם נתנו  לישראל בתקופת מבצע "שומר החומות" . בואו נמשיך עם האהבה, התמיכה והקבלה של האחר. אנחנו חייבים להישאר מחוברים ומאוחדים. להפסיק לריב, להכיל  זה את זו, לאהוב ולהקשיב. יש לנו מספיק אויבים מסביב.  ויתקיים בנו הפסוק "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש".

 שלכם, שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר-אור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.