קוראים יקרים, אני שמח לקבל מכם תגובות חמות על הטורים. אני שמח שאתם מוצאים במילים שאני כותב מתוך ליבי אליכם, כדברים שיכולים להיכנס אל תוך ליבכם.

כפי שוודאי שמתם לב מטרת הטור שלי היא לא רק לספר סיפורים יפים בעלמא. סיפורים זה דבר טוב ונפלא, המטרה היא בעיקר המסר הנלווה.

יש לי הנאה מיוחדת לכתוב לקהילה היקרה שלנו. יש לנו קהילה נפלאה ומגובשת, אבל הזמן ואורח החיים העכשווי עושים את שלהם. לפעמים קצת מתרחקים מה”מקור”, והתפקיד של ארגון קהילתי ועיתון קהילתי הוא להיות מעין “תמרור” שמזכיר לנו את העבר ונותן לנו כיוון חיובי וטוב לעתיד.

השבוע אני רוצה לשתף אתכם במחשבות שלי בעקבות ברכה ששלחתי ללוח השנה של הקהילה הבוכרית בגרמניה, לבקשתם.

כתבתי להם שהעולם כולו מתמודד עדיין עם נגיף הקורונה, וגם בישראל מתחילה התפרצות מחודשת (שכולנו מקווים שתסתיים בבריאות שלימה לכולם). אחד הדברים המאפיינים את הקורונה הוא הבידוד החברתי.

איזה דבר טוב אפשר ללמוד מבידוד? לכאורה ריחוק חברתי זה דבר שלילי ומכביד. נאמר בתורה כאשר בלעם נשכר על ידי בלק לקלל את עם ישראל, הוא רצה לקלל אבל בסוף יצא מברך. אחד הפסוקים הידועים שנאמרו בנבואת בלעם היה: “הן עם לבדד ישכון”.

העם היהודי הוא עם בודד, במובן החיובי של המילה. הוא עם ששמר על עצמו, לא התערבב בין העמים, לא למד ממעשיהם, ושמר על הייחודיות שלו, על הצביון שלו, על המצוות שלו. זו הדרך שהעם היהודי הצליח לשרוד למרות כל הצרות והגלויות.

אפשר להסתכל על היהודים שהגיעו ליבשת אירופה במאתיים השנים האחרונות ולראות, מי שהיה מחובר לקהילה יהודית, שמר על עצמו מהתבוללות, והצליח לשמור על משפחתו כחלק מהעם היהודי. מי שהתערבב בין הגויים, התבולל, לא נשאר ממנו זכר.

אני נשאל פעמים רבות מה הערך ומה המטרה בשמירה על קהילתיות בעידן של עולם גלובלי. האם יש סיבה לשמור עדיין על הזהות של הקהילה כקהילה בוכרית דווקא? התשובה שלי היא – חד משמעית כן. שמירה על הקהילה היא שמירה על ערכים, על מסורת, והיא שמירה גם על ההמשך.

לא פעם יוצא לי לראות ספרי היסטוריה משפחתיים של בני הקהילה הבוכרית. אתה יכול לראות במוחש איך בתוך ארבע דורות בלבד התמונה משתנה. הסבא רבה היה עם כובע והסבתא עם מטפחת מהודקת ולבוש צנוע. לאט לאט, הכובעים יורדים, והדור הרביעי כבר נראים גרמנים או אנגלים לגמרי.

מציאות כזו היא כואבת עד עומק הלב. אם האבא מזלזל ולא מגיע לבית הכנסת בשבת, הבן כבר לא יגיע גם ביום כיפור. והנכד? הוא כבר יתחתן חלילה עם גויה, והנין לא ידע בכלל מה זה יהודי.

בידינו למנוע את מגיפת ההתבוללות. לצערי בארצות שאינן ארץ ישראל המגיפה הזו מכה יותר, ולכן חשוב לי שהדברים יתורגמו גם לרוסית ומי שיש בידו לתרגם זאת לשפות נוספות. כל מי שקורא ומזדהה עם דבריי אלו אני מבקש: תפיצו לכל מי שאתם יכולים את הדברים.

בואו ונמשיך יחד לשמור ולטפח את הקשר למסורת, בעיקר של הדור הצעיר, וכן נבטיח כולנו את עתידנו כעם גדול, חזק ומשמעותי.

Leave a Reply

Your email address will not be published.