לא חייבות לסבול

” ברגע שבחרתי להפר את הקללה מספר בראשית, ולהחליט בעצמי להיטיב עם גופי ונפשי במהלך הלידה, הפכתי למישהי שבוחרת ללכת כנגד המהות הנשית שלה: הסבל והתהילה המוזרה שבאה בעקבותיו.

“אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ:”

הפסוק הזה הוא אחד הפסוקים הקשים ביותר, בעיניי, בתנ”ך שלנו. הפסוק שמרכז לתוכו את כל הצער והסבל והכאב הנשי בעולם. רק מי שחוותה כאב של לידה או קושי בהבאת ילדים לעולם, רק מי שחוותה משילות פטריארכלית ואת ההתמודדות הנשית עימה, יכולה להבין את עוצמת האמירה שבפסוק הזה, שהשליכה צער וסבל על דורי דורות של נשים.      

            פרשנויות מעמיקות רבות נכתבו על הפסוק הזה ואני יודעת שאין בידי הסתכלות פורצת דרך על הכתוב. אני קוראת אותו כפשוטו, ומילותיו מתחברות לאופן שבו חוויתי וראיתי את העולם, ועודני חווה. נשים התרגלו להיות נשים סובלות, נשלטות וקורבניות, כבולות לצער גידול הבנים ולמשילות הגבר וצרכיו. נשים התרגלו לצורך להיות נאהבות ונחשקות, מוצאות חן ורצויות, ולקנות את מקומן בעולם באמצעות פעולות ריצוי. מעט מאוד מהן, יחסית למספרן בעולם, מאמינות ביכולותיהן להיות מנהיגות, פורצות דרך ומשנות סדרי עולם, אפילו עבור עצמן. 

לשבור את הקללה

אולי בגלל זה קמלה האריס ריגשה אותי השבוע ועוררה בי השראה רבה. אנחנו אמנם במאה ה-21, מאה מתקדמת לכל הדעות, אולם ההישג המרשים של הבחירות בארה”ב, היה דווקא של סגנית נשיא ארה”ב הנבחרת ושל כל עדת הנשים שעומדות מאחוריה ונושאות אליה עיניים. קמלה האריס נבחרה להיות האישה הראשונה בהיסטוריה של ארצות הברית, שמכהנת בתפקיד רם המעלה כסגנית נשיא המעצמה הגדולה בעולם. עוד אישה ששברה את הקללה. עוד אישה שמושלת.

נכון, לא כל אישה צריכה ורוצה להגיע למעמד של סגנית נשיא ארה”ב כדי לשבור את קללת המשילות וקללת הסבל. משילות אינה פעולה שצריך בשבילה משרד נהדר ומשכורת מנופחת, אלא משהו עמוק יותר מזה. משילות היא הכוח והיכולת לקחת אחריות על המציאות ולנהל את גורלי, היכולת לתת לעצמי מנדט לקבל החלטות על חיי ולא להיות קורבן של מציאות או של אדם. משילות היא היכולת להיות כנה ומחוברת לעצמך, לזהות את מה שיעשה לך טוב, ופשוט לעשות אותו. משילות היא הכוח והיכולת להחליט לגזור על עצמי ברכה, ולא להרכין ראש בהשלמה אל מול קללת סבל וכאב.

די לגאוות הסבל הנשי

את בתי ילדתי בעזרת אפידורל, שהפך את מהלך הלידה מגהינום בוער לחוויה נהדרת ובלתי נשכחת. למרבה ההפתעה, בפעמים לא מעטות שבהן סיפרתי על הבחירה שלי להיעזר בזריקה ולא לסבול, קיבלתי יחס של מישהי שנכשלה, שלא מספיק חזקה בשביל לשאת את הסבל שהטבע גזר עליה. אם הייתי נעזרת בהרדמה במהלך עקירת שן, אף אחד לא היה חושב שעשיתי משהו לא בסדר, אולם ברגע שבחרתי להפר את הקללה מספר בראשית, ולהחליט בעצמי להיטיב עם גופי ונפשי במהלך הלידה, הפכתי למישהי שבוחרת ללכת כנגד המהות הנשית שלה: הסבל והתהילה המוזרה שבאה בעקבותיו.

ואם אנחנו בעניין של פריצות דרך (קמלה האריס, וגם נשים ואפידורל), השבוע קראתי פוסט פורץ דרך של הקומיקאית המופלאה רויטל ויטלזון-ג’ייקובס. בעיניי, ויטלזון-ג’ייקובס היא אחת הנשים המוכשרות והמצחיקות ביותר שקיימות בתרבות הישראלית, ורבים מאיתנו מכירים אותה כאמא המשוגעת עם התלתלים הבלונדיניים שמעלה סרטונים שלה ברכב הפרטי כשהיא צועקת פאנצ’ים מעולים על חיי האמהות והזוגיות.

לאחרונה, בכנות מדהימה, החליטה רויטל לחשוף שמאז תחילת הקורונה, היא מצאה את עצמה כלואה בבית, מדוכדכת, חסרת אוויר לנשימה וחסרת מעוף וחזון. בשבוע שעבר עלתה רויטל על מטוס לניו יורק, לאחר שהרגישה שנגמרו לה המשאבים הנפשיים, וכך כתבה:

“…נכנסתי לאוקיינוס הזה של הקורונה, מצליחה לצוף בקושי… אבל לאט לאט, אני לא מצליחה יותר, אני לא מצליחה יותר לצוף. בחודש האחרון ממש ראיתי איך אני שוקעת ושוקעת… הייתי צריכה לחתור. חייבת. לחתור הכי חזק שלי. לחתור את הפחדים הכי הכי גדולים… לפני הטיסה אבא אמר לי: תשמרי על עצמך. ואני עניתי לו – בזה שאני נוסעת, ככה אני שומרת על עצמי. על השמחה שבי, על השפיות שלי… והייתי שם, מעל פני המים. לקחתי נשימה, נשימה עמוקה.”

אגב, המיתוג של ויטלזון ג’ייקובס, הוא כתר קטן והמילה: “מלכה”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.