יש רגעים בחיים שלא שוכחים. רגעים שהם מעל ומעבר למילים. רגעים שאי אפשר להעביר אותם באמצעות אותיות. אני זוכר היטב את אחד הרגעים המיוחדים בחיי. זה היה בקיץ, באמצע שנות התשעים. שלוחי חב”ד במוסקבה קיימו מחנה קיץ למאות ילדים והזמינו אותי להשתתף בו.

חשבתי לתומי שאני מגיע לראות ילדים משחקים בכדורגל או במשחקי מים. המחזה שראיתי היכה אותי בתדהמה: כאן, במרכז מוסקבה, מאות ילדים עם כיפות כחולות גדולות וציציות ארוכות יושבים מולי ומתפללים תפילת שחרית. מתנדנדים בהתלהבות כאילו היו בחורי ישיבה באמצע בני ברק.

לא האמנתי למה שראו עיניי. בשבילי זה היה הלם, כי הזכרונות שלי מברית המועצות לא היו נעימים בהקשר היהודי. אני זוכר את הסיפורים ואת החוויות שעיצבו את ילדותי. אני זוכר אבות ואמהות חיים בפחד שמא יגלו אותם מתפללים ולומדים. והנה, כאן, בלב ליבה של מוסקבה, מחזה בלתי יאמן שכזה…

ההפתעה שלי לא נגמרה: אחד הנערים הצעירים ניגש אלי לפתע ומספר לי על עצמו – הוא נולד וחי בסיביר, ההורים והסבים שלו נותקו בימי השלטון הקומוניסטי מיהדותם, והם לא עשו לו ברית מילה כשהוא נולד. אותו נער צעיר אמר לי בהתרגשות: במחנה קיץ כאן הבנתי שאני רוצה לגדול כיהודי. החלטתי לעשות ברית מילה!

ההלכה אומרת שאסור לעכב ברית מילה אפילו יום אחד, וכאשר אותו בחור סיפר את הסיפור שלו ההבנה הייתה שאי אפשר לחכות הרבה, ויש לקיים את הברית מהר ככל האפשר.

אני לא יודע מאיפה הוזעק מוהל, אבל הוא הגיע בתוך זמן קצר. וכך, על שולחן פשוט בבית הכנסת מארינה רושצ’ה בלב מוסקבה, שוכב בחור יהודי צעיר שניסו לנתק אותו ואת משפחתו מהיהדות, ובצעד אמיץ שאי אפשר לתארו במילים, הוא עושה מעשה גבורה הירואי.

עיניי זלגו דמעות של התרגשות, וגם כעת אני נזכר באירוע מיוחד זה ומתרגש.

אברהם אבינו שמע מהקב”ה בעצמו את הציווי לעשות ברית מילה, אבל מה נאמר על אותו נער צעיר שנולד וגדל בסיביר, ומעולם לא דיבר עם הקב”ה, ורק שמע מאחרים שיש מושג כזה “יהודי” ושיהודי צריך להיות קשור עם הקב”ה ולעשות ברית מילה… איזה זכויות יש לבחור הצעיר הזה? איזה זכות יש לי שזכיתי להיות הסנדק שלו.

כמו אותו נער צעיר יש אלפים ששבו ליהדותם. דורות על דורות של יהודים שישארו נאמנים לעמנו, לה’ ולתורתו.

*

אם אני צריך לציין רגע מכונן בקשר שלי עם יהדות ברית המועצות לשעבר, אני חושב שהרגע הזה קרה באותה ברית במחנה קיץ במוסקבה. זה היה רגע שחיבר אותי בקשר עמוק וחזק לעשייה של שלוחי חב”ד באותן מדינות, והחל מאותו רגע נפתח קשר מיוחד שנמשך עד היום הזה.

אפשר לומר שבזכות אותו מחנה קיץ, למעשה, הכרתי לעומק את הפעילות של חב”ד בברית המועצות לשעבר ובזכות היכרות זו הקמנו רשת ענקית של פעילות קיץ לילדים יהודים, ולימים הפעילות התרחבה והוקמה רשת ‘אור אבנר’ לחינוך יהודי. רשת חינוך שהצילה והצמיחה רבבות של ילדים ובני נוער, והשאירה אותם בתוך העם היהודי. נאמנים לדרך ולמסורת הנצח שלנו.

למחנה קיץ או לקייטנת קיץ יש כוח בלתי רגיל. היום כולם כבר יודעים ומכירים בעובדה שלחינוך הבלתי פורמלי, יש כוח לעשות ולשנות הרבה יותר מהחינוך הפורמלי. כשילד או נער משתתף במחנה קיץ, אפשר לאחר מכן בקלות יותר לרשום אותו לבית ספר עם חינוך יהודי כשר.

לא פעם, מה שהילד מקבל בחופש יש לזה השפעה מכרעת על כל החיים שלו. צריכים להשקיע בפעילות קיץ, אחרת אנחנו יכולים לאבד את הילדים שלנו.

הורים, מורים, מחנכים, רבנים, וכל מי שיש לו השפעה על ילדים ובני נוער – שימו לב! הקיץ מתקרב. קחו אותו, נצלו אותו כהזדמנות גדולה.

וזכרו, לכל מעשה קטן שלכם יכולה להיות השפעה לדורי דורות.

Leave a Reply

Your email address will not be published.