תא”ל גברעם הגלילי מוביל את תחום האיכות והבטיחות בצה”ל. בראיון בלעדי ל’מנורה’ הוא מתאר נקודת ציון במהלך שירותו הצבאי, הימים שקדמו לאינתיפאדה הראשונה בהם היה מפקד פלח”ן גולני, הרגע שבו הבין כי יותר לא ימונה לתפקיד קרבי. המסורת הבוכרית שליוותה את נוף ילדותו והרגע שבו הרמטכ”ל ביקש ממנו לשוב ולעלות על מדים. |בר דוד

במידה ויבדקו את הדם הזורם בגופו של תת- אלוף גברעם הגלילי, אין ספק שימצאו את תחום הבטיחות. הקצין הבכיר בן העדה הבוכרית, נושם וחי בטיחות. אחרי ששימש כראש ענף בטיחות שתיים עשרה שנים במבק”א יבשה ולאחר מכן שש שנים נוספות כראש מחלקה, תא”ל הגלילי הוא סמכות בלעדית בתחום. “לאחר שכיהנתי בתפקידי האחרון תחת מפקד הזרוע ולימים שר הבטחון בני גנץ השתחררתי מצה”ל ושימשתי כממונה בטיחות בארגון ממלכתי אחר” מבהיר תא”ל הגלילי ומיד ממחיש את חשיבות התפקיד.

“בתפקידי הנוכחי וכחבר בפורום המטה הכללי, מוטלת עליי האחריות לחיזוק הבטיחות ושיפור האיכות הצה”לית. הצורך להגיע לדייקנות בביצוע תוך ניהול סיכונים ושליטה מלאה באירועים. בכל פעם שמתקיים חוסר בהבנה או פער במימוש הפקודות אנו נחשפים לאסונות מצערים. כחלק משיפור הביצוע אנו מחויבים להפיק את הלקחים ולהתמודד מול אותם אירועים ביושרה וגיבוש תפיסות עדכניות.” אני ממהר לשאול מה היא ההגדרה של תחום איכות בצה”ל ותא”ל הגלילי מתחיל להסביר: “בשבוע שעבר לצורך הדוגמא, היה תחרות צה”לית בצליפה ובדיוק למטרה במגוון כלי נשק בין היחידות המובחרות של צה”ל. הרצון להיות חד יותר, יעיל יותר ובזמן הקצר ביותר עתיד לקבוע את תוצאות המערכה. אנו מתמודדים עם הרבה איומים ותרחישים אפשריים כל מפקד בסמכותו ואחריותו נדרש להתמודד עם מגוון רחב של דרכי פעולה, עליו לבחור את הדרך הכדאית ביותר. זו שתביא את התוצאה הטובה ביותר”. 

כחלק מהחלטות תוכנית רב שנתית ‘תנופה’ שגיבש הרמטכ”ל הנוכחי רב אלוף אביב כוכבי, הוחלט על מינויו של גברעם הגלילי לתפקיד ומהלך חודש מאי האחרון הוענקה לו דרגת תת-אלוף. במהלך האירוע תיאר הרמטכ”ל כוכבי את התפקיד כ”קצין חיי אדם ראשי” ואת הממונה לתפקיד “אוטוריטה עם ניסיון מקצועי ומבצעי”.

איך הגבת כאשר קראו לך לעלות שוב על מדים?

“כמו שחינכו אותי בבית הורי, שהמדינה קוראת לך עלייך להתייצב. כאשר הרמטכ”ל וסגן הרמטכ”ל פנו אליי ושאלו אם אוכל לשוב לשירות צה”לי למרות כל הנוחיות האזרחית שכבר התרגלתי אליה, עמדתי דום והתייצבתי”.

גברעם זה לא שם נפוץ והגלילי בוודאי שלא בקרב העדה הבוכרית, תאר את נוף הילדות ומה מקור השמות?

“אבא שלי עלה לארץ בשנת 1943 מסמרקנד, אחרי שסבא היה נרדף לעיתים תכופות ע”י הבולשביקים. ביתו היה בשכונת פלורנטין, כך הוא גם הכיר את אימי שעלתה עשר שנים לפניו באופן רגלי, דרך בוכרה עירק וסוריה. בית נעוריה היה ברחוב אוריאל אקוסטה אף הוא בשכונת פלורנטין. עד היום ניתן לראות בבתי הכסת בשכונות הקדשים  שהקדיש אבי לעילוי נשמת משפחתו, בעיקר בבית הכנסת טג’ר. כאשר אבי נלחם במלחמת העצמאות הייתה דרישה בקרב אנשי הצבא לעברת את שם משפחתם. במקור שמו היה אגאג’נוף-בצל מצד אביו, מצד אימו שם נעוריה היה כימיאגרוב. ככל הנראה ‘בצל’ זה שיבוש מבצלאל ואילו אגאג’נוף זה שמו של הסבא הגדול עם סיומת מקומית. באותה התקופה הוא נלחם במסגרת חטיבה 7 לשחרור הגליל המערבי. מאחר ושמו היה יוסף, ראה בשם המשפחה הגלילי יותר מצירוף מקרים מאחר ובקרבת מקום היה ציונו של התנא ר’ יוסי הגלילי. כך הוטמע השם הגלילי אליו נולדנו אני ואחיי. הוריי היו ציונים ולאומיים נלהבים מאוד בעקבות כך קראו לילדיהם בשמות עבריים ובאותם הזמנים מקוריים מאוד. אחותי ראומה, ענת, אנכי גברעם ואחי אביקם. משמעות השם גברעם הוא הרצון שהעם יתגבר מול המכשולים המאיימים לכלותו.

נוף הילדות תחילה היה ברמת אביב, ואחר כך בצפון הישן של תל-אביב. בנוף בית הספר היסודי היינו קצת חרגים מבחינה מסורתית, כיום אני יודע להצביע על התייחסות שונה מצד המורים. בכל זאת לא היו הרבה בני עדות המזרח בקרב התלמידים. בתיכון עירוני יא’ בתור ספורטאי ומתנדב בצופי אש תל אביב הייתי מאוד חברותי ויו”ר מועצת התלמידים. גדלנו בחשיפה מתמדת לתרבות הבוכרית. הניגונים, שירת הזוהר של אבא, המאכלים והמוזיקה שהתנגנו ברקע.

אני זוכר בהיותי ילד ממש הייתי צמוד לאבא בבית הכנסת הבוכרי ע”ש יוסף סופר, ברחוב דיזנגוף. שם ספגתי את כל המנהגים והמנגינות בתפילה הבוכרית. אני לא כל כך שולט בשפה הבוכרית, אמנם  המבטא מצוין אבל לצערי אני לא דובר את השפה. אני מזהה בוכרים מקילומטר.”

איפה זה מלווה אותך כיום?

“זכיתי להיות שותף להקמת בית כנסת בצור יגאל, במשך עשרים שנים שימשתי כיו”ר בית הכנסת, הטמעתי מנהגים ומנגינות למרבה ההפתעה כיום הם דבר שבשגרה. לעיתים כאשר אני עולה חזן הנוסח הוא בוכרי אותנטי. לא מזמן, בתחילת המגפה היינו צריכים לעשות אזכרה לאימי, ברוח התקופה ובעקבות ההגבלות נאלצנו לקיים את האזכרה דרך ה’זום’ לא ויתרנו על אף חלק. קראנו ביחד את הזוהר מילה במילה ובניגון. ארבעת ילדיי אף על פי האווירה הצברית שגדלו בה, הם מחוברים ומכירים טוב מאוד את המנהגים והמסורת. כיום השניים הגדולים כבר בלימודים בבאר שבע, הבכורה הייתה קצינה בצנחנים והיא עתידה לסיים כעת תואר שני. הבן לומד הנדסה תעשייה וניהול ולאחר שירות במגלן. הבת השלישית בשירות צבאי ובת הזקונים לקראת גיוס. אשתי אפרת  פעילה בארגון אמהות עם מהות ומתנדבת במד”א כפרמדיקית”.

איפה הכרתם?

“אחרי שהתגייסתי לגולני בשנת- 1980

יצאתי לקצונה וחזרתי לגדוד 51′ במהלך מלחמת שלום הגליל. יצא לנו להיות שותפים להרבה מאוד אירועים מטלטלים. החלק המזרחי, צידון וצור היו הנוף הקבוע בין דפנות הצריח, ימי לבנון עיצבו אותי כמפקד, וגיבשו את תפיסת עולמי כלפי המזרח התיכון.

כמ”פ צעיר בבסיס האימונים החטיבתי, הגענו לישיבת מפקדים. היא הייתה קצינת חינוך ביחידה. אז, אני כבן 22 והיא בת 19. מהרגע הראשון מבטנו נפגשו, המבט הזה סימל את העתיד. אם אפשר לתאר באמצעות הז’רגון צבאי, גיליתי דבקות במשימה לאור המטרה. בין התפקידים הנוספים שימשתי כקמב”ץ החטיבה ואחר כך כמפקד פלוגה בבית הספר לקצינים, בה”ד 1. בשנת 1986 מוניתי למפקד פלח”ן גולני, אלו היו שנים מאתגרות במיוחד. הרבה מבצעים מעבר לקו האדום, מבצעים עלומים ומלאי יצירתיות. גם בלבנון, באזור שמעבר לרצועת הביטחון, זכור לי במיוחד נחישותם של הלוחמים והרצון להילחם ולהגן על תושבי צפון הארץ. סיימת את לימודיי במסגרת פו”מ וחזרתי לפקד על פלס”ר 7.

בפלס”ר נדרשתי קשב פיקודי מסוג אחר, היחידה שוקמה אחרי שהורו על סגירתה במלחמת יום כיפור. מוניתי למפקד היחידה ובמסגרת זו חיזקנו ושיפרו את היכולות המבצעיות ממש מאפס. אלון וולף היה מפקדה הראשון ופעל לגיוס הלוחמים. כאשר החלפתי אותו בתפקיד היה צורך לבנות יכולות מבצעיות, יחד עם סגל בוגרי יחידות מובחרות פלס”ר 7 הוקמה ותוך זמן קצר הייתה תוספת למאמץ החטיבתי. לאחר נישואיי לאפרת בשנת 1990, מונית למפקד גדוד בבית הספר לקצינים(בה”ד 1). במהלך השירות נפצעתי בגב, זה ממש הגביל לי את היכולת לתפקד ועברתי לתפקיד בטיחות במבק”א יבשה.

הפציעה הזו, באופן אישי מדגישה לי את החשיבות של שילוב תחום הבטיחות בכל תפקיד ובכל דרג. אני לא באתי מהמטה, אני מגיע משדה הקרב. האויב הגדול ביותר של חיילי צה”ל הוא מקרה בטיחות. פליטות כדור מנשק, תאונות דרכים, חוסר הקפדה על קיום הנהלים מביאות לידי הרג מיותר. שהייתי מ”פ איבדתי חייל כתוצאה מעבריינות בנשק, אירוע שמשפיע עליי מאוד עד היום. חייל שיחק בנשק באוהל ופלט כדור לכיוון חברו, החייל מוטי טייר מצא את מותו. מאז אנחנו נפגשים כל שנה לאזכרה, 36 שנים חלפו מאז. וזה מלווה אותי כאירוע אישי.

במקרה של אביתר יוספי בן העדה הבוכרית, כל שרשרת הפיקוד הודחה. הרמטכ”ל גילה אפס סבלנות כלפי טרגדיה. האירוע השפיע מאוד על המערכת הצבאית, סדרת התקלות והשגיאות בהכנת האימון הובילה לאירוע הטרגי. ביומו האחרון של הרמטכ”ל הקודם רב-אלוף במיל’ גדי איזנקוט, בעת ביקורו במהלך השבעה, הוא היה בבית הכנסת בקריית שלום כחלק כאשר ישב ראה על הבמה את השם של אבא שלי, כמי שהונצח על תרומתה. הוא התקשר אליי לקחת חלק בניחום המשפחה האבלה. הגעתי לאחר השבעה ובשלושים למותו של סמל אביתר יוספי נשאתי דברי חיזוק. ועד היום אני מלווה גם אותם”.

כיצד הקורונה משפיעה על התפקוד?

“הפעילות הצבאית מחייבת אותנו להיערכות מדויקת ומהירה, להקפיד על נהלים חדשים ולמנוע שרשרת הדבקה. כתוצאה מהמשבר, אנו נוקטים פעולות משמעותיות, דיונים בהיקפים גדולים נעשים כיום דרך המסכים. שימור הקפסולות ביחידות על מנת לאפשר יכולת מבצעית שגרתית נעשה תוך בקרה מלאה ע”י כל שרשרת הפיקוד. הצורך הוא כללי, אך האחריות היא אישית.

ככל שאני משמש בתפקיד, אני מבין כמה שהמערך הזה נחוץ וכמה עוד אתגרים מונחים לפנינו. הצבא ממש כסמן הימיני של נושא הבטיחות במדינה, אנחנו צריכים ככאלה להשתפר וללמד ולתעד את היכולות שלנו בתחום”.

מה נאחל לשנה החדשה?

” כמו שלמדתי בבית אבא את הפיוט ‘אחות קטנה’ אתו פותחים את התפילות בראש השנה:  “תִּכְלֶה שָׁנָה וְקִלְלותֶיהָ, תָּחֵל שָׁנָה וּבִרְכותֶיהָ”

Leave a Reply

Your email address will not be published.