לכבוד יום הניצחון על גרמניה הנאצית שצוין השבוע שרטוט דמותו של הלוחם והיהודי הכשר מאיר קמיאגרוב שלחם בנאצים במסירות נפש ולעולם לא וויתר על העקרונות והערכים שלו

     אבי, קימיאגרוב מאיר, נולד בסמרקנד בשנת 1910 במשפחה ששמרה את המסורות היהודית. אביו של מאיר, סבי, אבו, עבד כמנהל החברה הרוסית-גרמנית "וגוף-בוראי" במרכז אסיה. לפני המהפכה של 1917 היה לו בית ענק בן שתי קומות (נבנה ב-1903), הוא היה העשיר ביותר מכל משפחת קימיאגרוב והיה אחד הנדיבים המפורסמים. בשנת 1918 הוא נושל מכל רכושו על ידי  הבולשביקים שהחרימו הכל (זהב, כסף, אבנים יקרות, רהיטים, שטיחים, מוצרי קריסטל), מלבד הבית, שנותר בעינו . אמו של מאיר, חסבו (חפסי) קימיאגרובה, נפטרה בלידה כשמאיר היה בן חמש.

        שתי בנותיו של מאיר קימיאגרוב, מרים וזילפו, מתו צעירות מאוד לפני המלחמה הפטריוטית הגדולה. כאשר עלה מאיר קימיאגרוב לחזית, נשארו בבית שלושה ילדים עם אשתו סגולה (בתו של הרב הראשי של סמארקנד יונו ארונוב): בכור (בוריס, 1933), אסתר (אסיה, 1934) ויוסף (יורי, 1940). לאחר המלחמה נולדו למאיר וסגולו קימיאגרובס חמישה ילדים נוספים: יעקב (יאשה, 1946), רומא (רחמין, 1952), מרדכי (מיכאיל, 1954), אושואו (רוזה, 1956) ויצחק (1962).

#גילוי אליהו

         אבא נקרא לחזית ב-1942. הוא נסע מסטלינגרד לברלין. שם הוא הועלה לדרגת סמל בכיר. הוא נלחם בגבורה בכל החזיתות. יחד עם המחלקה שלו, הוא השמיד כמה טנקים, ולאחר מכן כלי ארטילריה. פעם אחת, בשטח פולין, הורה מפקד הגדוד למאיר להעביר חבילה יקרת ערך למפקדה של גדוד שכן במרחק של 5-6 קילומטרים. זה היה מאוחר בערב, היו שוחות גרמניות בקרבת מקום. אבא שלי הלך לאיבוד בדרך. כאשר הוא טועה בדרך, הוא ניסה לחב את צעדיו ולהבין מה עליו לעשות כעת. הרי מכונת הקרב הנאצית קרובה אליו מתמיד והוא לא יצליח להתמודד איתה כשקנה הרובה או התותח יופנה לכיוונו. ופתאום, כאילו משום מקום, קרא אליו איש, ובשמו. האב הביט לאחור. היה זה קצין נאה בעל חזות של יהודי אשכנזי, שאמר לו: "תלך עוד מאה מטר ישר, ואז תפנה ימינה". אבא הלך ומיד הסתובב, אבל המושיע הזה נעלם. הוא נעלם באותה פתאומיות כפי שהופיע. מאיר, אדם ירא שמים בטוח היה שהמושיע הזה הוא אליהו הנביא בעצמו.

         גם בחזית אבי השתדל, אם אפשר, לא לאכול אוכל לא כשר. הוא החליף סיגריות ובשר בסוכר ולחם. וכשהצבא האדום יצא למתקפה, והיחידה הצבאית שבה שירת מאיר שחררה את פולין, הוא הוציא מעט קמח, ניפה ובישל מצות באיזה תבשיל חדש מברזל יצוק. הוא הכניס אותו לתרמיל ובמשך כל שמונת ימי חג הפסח היהודי אכל רק מצה ושתה מים.

         עם סיום המלחמה שוחרר מאיר קימיאגרוב. אשתו וילדיו חיכו לו בדושנבה, אך הוא החליט לבקר קודם את אביו הקשיש בסמרקנד. הוא בילה כפליים זמן בדרך לסמרקנד מולדתו, משום שחשב: "אין מפקדים מעל ראשי עכשיו, למה לי לעבור על מצוות השבת, כלומר לנסוע ברכבת בשבת?" ובכל יום שישי ירד מאיר מהרכבת מלא בחיילים מהשורה הראשונה, בילה את השבת בתחנת הרכבת הבאה, ושוב נכנס ביום ראשון לקרון הרכבת הבאה מלאה בחיילים.

#דגל הניצחון

           לא ידוע לנו על מקרה נוסף שכזה כשחייל חזית יהודי, גם בתנאי המלחמה הנוראה הזו, ניסה בהזדמנות הראשונה לדבוק במצוות תורתנו הקדושה. מאיר קימיאגרוב, נכדו של הגאון רבי חיים קימיאגרוב המפורסם וחתנו של הגאון רבי יונו ארונוב, סבר כי חזר בחיים למשפחתו בשל העובדה שבחזית קרא את שלושת התפילות היומיות: שחרית, מנחה. וערבית, ומילאו מצוות אחרות במידת האפשר. האב סבר שחזר מהחזית לאשתו ולילדיו דווקא בגלל קיום מצוות התורה.

            זמן לא רב לפני מותו נזכר אביו כי לקראת סוף המלחמה, הובא למפקד אוגדה 150, אלוף שתילוב, וציווה לתפור כמה דגלים סובייטים (מאחר שידעו שהוא חייט, ולפעמים בשנות המלחמה הורו לו לעשות משהו בהתאם להתמחותו האזרחית). דיוויזיה זו הייתה חלק מצבא ההלם השלישי של החזית הבילורוסית הראשונה, בפיקודו של המרשל גאורגי קונסטנטינוביץ' ז'וקוב עצמו. חיילי היחידות הללו הם שהניפו את דגל הניצחון שתפר מאיר קימיאגרוב מעל הרייכסטאג המובס.

          זה מאוד סמלי שאת דגל הניצחון על גרמניה הפשיסטית המובסת, כתוצאה מהזוועות שמתו בהן למעלה משישה מיליון יהודים, נתפר על ידי יהודי!

           למאיר קימיאגרוב הוענק מסדר הכוכב האדום, מדליית "על אומץ" ועוד מספר מדליות. נכדו (בני) מאיר קימיאגרוב הבן, שנולד בישראל ונקרא על שמו של סבו, שירת בהצלחה בצה"ל ושומר בגאווה על המסורת היהודית.

מרדכי קימיאגרוב,

יו"ר המרכז לתרבות

עולים ממרכז אסיה ורוסיה

Leave a Reply

Your email address will not be published.