כמעט חודשיים עברו מאז אותו יום השבת השחורה של השביעי באוקטובר. יום שבו מדינת ישראל והעם היהודי עמד מול מתקפה אכזרית ורצחנית של מחבלים מעיר הרשע והרצח עזה אל עבר הקיבוצים והיישובים סמוכי הגדר. במתקפה הרצחנית שנמשכה שעות ארוכות, נרצחו מעל ל-1,100 ישראלים חפים מפשע ועוד מאות נלקחו לשבי העזתי. המחבלים הרוצחים צמאי הדם, פרצו את הגדר המפרידה בין יישובי העוטף לרצועת עזה במספר מקומות והתפזרו לטבוח ביישובי הדרום. במשך שעות הם ביצעו את זממם כמעט ללא הפרעה והביאו בכך לתוצאות קשות.
לצד סיפורי הזוועות מהיום הנורא, עם ישראל נחשף לסיפורי גבורה יהודית שכאילו נלקחו מעולם אחר או מספר התנ"ך. אחד מהגיבורים שנחשפו בגדולתם ביום הזה, הוא הקצין סגן יואב מלייב ז"ל, שסיפורו מעורר ההשראה מובא כאן בהרחבה לראשונה בשיחה מלב אל לב של 'מנורה' עם אביו אלוף משנה במילואים מר אלכס מלייב.
סגן יואב מלייב שירת באותו בוקר במוצב יפתח של גדוד 77 בסמוך לזיקים, שם הוא שימש כסגן קצין קשר ובאותו היום כקצין תורן בבסיס, וקפץ עם כיתת הכוננות לשער המחנה. כשהמחבלים הגיעו לאזור המחנה, בגבורה גדולה הוא חתר למגע, נלחם בהם והרג את חלקם – אך נפל גם הוא, לצערה הגדול של המשפחה ועם ישראל כולו.
גשם סגול
שלום אל"מ במיל' אלכס מלייב. ראשית, תרשה לי להביע את צערי על האובדן הגדול של המשפחה. נשמח אם תשתף מעט את קוראי העיתון בדמותו המיוחדת של יואב ז"ל ובקורות הבוקר של השבת השחורה בה נהרג בקרב
"ביום שבת ה 7/10/23, בשעה 6:43 בבוקר, קיבלתי לנייד מסרון מיואב "אבא יש עלינו גשם סגול (ירי פצצות מרגמה) אנחנו במרחב המוגן". מאיה אשתי ואני, קראנו את המסרון בדאגה מהולה בתחושת בטחון. אנחנו והילדים, טליה, אבנר והראל כבר נכנסנו לממ"ד, אחרי שהתעוררנו לשמע אזעקה מחרישת אוזניים. עניתי לו מייד במסרון אופטימי: "יופי. שמרו על עצמכם. אנחנו בממ"ד". הרגשנו בטוחים, אנחנו מכירים את יואב כילד אחראי, שכתב לנו, בכדי שלא נדאג לו ושנדע שהוא במקום בטוח. זו הייתה (כמעט) הידיעה האחרונה שקיבלנו מיואב והקשר האחרון שלנו איתו מאז".
"ביום שלפני, יום שישי, שוחחנו עם יואב בטלפון וקבענו שנבקר אותו בבסיס למחרת בשמחת תורה. הוא סיפר לנו בצניעות ובגאווה כיצד במהלך השבוע שחלף דאג תוך מאמץ והתעקשות לטפל ולתקן, יחד עם אנשי המחלקה שלו, בכל אמצעי התקשוב התקולים בגדוד ובעיקר ב-4 טנקים שהיו בהם תקלות קריטיות מורכבות. הוא גם סיפר שהייתה לו פגישת עבודה עם מפקד הגדוד אליה התכונן בקפידה,, שיחה עמוקה וטובה שבה סקר יואב את האתגרים והמאפיינים המקצועיים והפיקודיים של התפקיד אותו הוא מבצע (יואב תיאר למג"ד את התפקיד של סגן קצין הקשר ככזה ש"נמצא כל הזמן, בכל מקום ואף אחד לא רואה את מה שהוא עושה") וסיפר על התחומים הרבים שעליהם הוא אחראי ועל השאיפות שלו להתקדם לתפקיד הבא ולהתמנות לקצין הקשר הגדודי של גדוד 77. יואב סיפר לנו בענווה האופיינית לו, שהמג"ד מצידו החמיא לו על האופן העוצמתי שבו נכנס לתפקיד סגן קצין קשר גדודי ונתן לו משוב טוב על היכולות המקצועיות והמנהיגותיות שהפגין במהלך שלושת החודשים מאז שהגיע לגדוד. ועוד הוסיף ואמר לו "אני סומך עלייך". הרגשנו שיואב זכה להכרה ולהערכה מצד מפקד הגדוד, וזה גרם לנו לחוש גאווה ואושר ולהיות מודעים לכך שהבן שלנו מתמודד באופן מעורר הערכה בתהליך הארוך והמורכב של התבגרות, התפתחות ועיצוב דמותו הערכית והמקצועית".
חייל ומפקד נחוש
"יואב התגייס לחיל התקשוב באפריל 2022 למסלול קצונה ייעודית קרבית לקציני קשר גדודיים. מסלול תובעני שאורכו כ-18 חודשים, למעלה ממחצית המתחילים לא מסיימים את המסלול ונותרים רק אלו המסוגלים לעמוד בלחצים רבים אתגרים מנטליים, פיזיים, מקצועיים, ערכיים וחברתיים, גם יחד. יואב התמודד עם אתגרים רבים וצלח את כולם, בפן הפיזי יואב התמודד עם בעיית גב מורכבת ובכל פעם שהציעו לו לפרוש מהמסלול הקרבי ולהוריד פרופיל, הוא השיב בשלילה והמשיך להתמודד בנחישות עם הקושי ולא לוותר. לקראת טקס סיום קורס הקצינים יואב ביקש מאיתנו לא להציג שלטים ולא להדפיס חולצות עם כתוביות ולשמור על ענווה וצניעות במהלך הטקס – זו הייתה דרכו. יואב סיים את קורס הקצינים כחניך למופת (חניך למופת נבחר הן על ידי חבריו למסלול והן ועל ידי סגל המפקדים והוא משלב הצטיינות מקצועית והצטיינות ערכית – חברתית) וזכה לחשיפת הדרגות מראש אגף התקשוב האלוף ערן ניב. המסורת המקובלת היא שלצוערים המצטיינים, ניתנת האפשרות לבחור את הגדוד אליו ישובצו. ליואב היתה רק משאלה אחת – הוא התעקש להגיע לגדוד "עוז" 77 (חטיבה 7), גדוד שריון של טנקי מרכבה סימן 4, לתפקיד סגן קצין קשר גדודי. כשחיילי הקשר בגדוד שאלו אותו בהשתאות לפשר ההתעקשות להגיע לגדוד שריון, שהרי כחניך למופת היה יכול לבחור להיות בכל "מסגרת נוצצת" אחרת (יחידות קומנדו, סיירות, מודיעין וכד') ועדיין בחר להגיע למקום שלדבריהם "אף אחד לא רוצה להגיע אליו"… יואב ענה בכנות ובפשטות "ביקשתי להגיע לגדוד שריון משתי סיבות: האחת – כי גם במקומות שבהם אף אחד לא רוצה להיות מישהו כן צריך להיות… והסיבה השנייה – מכיוון ששירות בגדוד שריון מאפשר את הלמידה המקצועית, אמנם הקשה והמורכבת ביותר, אולם גם המשמעותית ביותר, שמאפשרת את ההתנסות המנהיגותית והפיקודית המאתגרת ביותר".
אדם מצטיין
"את לימודי התיכון סיים יואב בהצטיינות, הוא תגבר את מקצועות הפיזיקה והפסיכולוגיה גם יחד. הייתה בו יכולת נדירה לשלב הומאני וראלי, מדע ורוח, פילוסופיה ומכניקה – שתי קצוות שהתקיימו בו בהרמוניה והוא נע ביניהן בטבעיות. יואב ניגן בגיטרה ובפסנתר, הקים יחד עם חבריו את להקת "משקיפי הגדר", הלחין וכתב שירים והירבה למצוא ביטוי למחשבותיו בכתיבה. יואב היה מודל לחיקוי ואח בכור למופת לאחותו טליה ולאחיו אבנר והראל. היה לו חשוב להשקיע זמן וקשב בבני המשפחה הגרעינית והמורחבת ולבלות זמן איכות עם סבתותיו נינה ומרים, סבו רובי, דודותיו, דודיו, בנות ובני הדודים – בכולם מצא את הדרך לגעת. כחבר, יואב בלט ביכולת שלו ליצור חברויות וקשרים עמוקים ואיכותיים עם מגוון רחב של חברים, תמיד בשקט אופייני, ביצירת קשרים איתנים, שמחזיקים לאורך זמן רב".
"בבוקר ה 7/10, לקראת השעה 7 יצאנו מהממ"ד בדירתנו בקרית אונו ונשטפנו, כמו כל עם ישראל בגל צונאמי של דיווחים, שהלכו ונעשו מדאיגים ובעיקר מבלבלים ולא ברורים על מה שככל הנראה מתרחש במרחב עוטף עזה. המתנו לאות מיואב, לסימן, למסרון, לשיחה קצרה, וככל שנקפו השעות והדיווחים המשיכו לזרום, מפלס הדאגה שלנו עלה. עינב, בת הזוג של יואב, שהוא כל כך אהב, החברים הקרובים ובני המשפחה המתינו בציפייה גם כן. לקראת השעה 21 טילפנו למוקד הרפואי של בית החולים ברזילי ובאופן מפתיע ומעודד הודיעו לנו שהוא הגיע לבית החולים והציעו לנו להגיע למיון. החשש הכבד במהלך היום, שיואב בין החטופים ניקר בנו והטריד והפחיד. חשנו סוג של הקלה, הבנו שיואב בארץ והצלחנו לקחת נשימה. קיווינו שהוא רק פצוע ונסענו במהירות האפשרית לבית החולים כדי לראות מה מצבו ולחזק אותו. לאחר שהות והמתנה של כארבע שעות קיבלנו את הבשורה המרה מכל, ממנהל בית החולים ברזילי וקצינת הרפואה. הם בישרו לנו בכאב שיואב שלנו לא שרד את המתקפה ונהרג. שבנו מבית החולים לביתנו והיינו עצובים וריקים. במהלך הלילה, בלב כבד ושבור בישרנו אט אט לילדינו, לחברתו של יואב, לבני המשפחה הקרובים, לחברים ולחברות".
"בשבת בבוקר יואב ויתר חיילי וחיילות בסיס יפתח התעוררו לקול הרעשה כבדה של טילים, פצצות מרגמה ורקטות. יואב שימש כקצין תורן והיה אחראי על כיתת הכוננות שתפקידה לתת מענה ראשוני לכל אירוע חריג. כל החיילים והחיילות, למעלה מ-70 במספר נכנסו לתוך המיגונית הממוקמת באזור המגורים, רובם בפיג'מות וללא נשק. חושיו החדים של יואב, הדאגה והאהבה שלו לחייליו הביאו אותו לבצע שתי פעולות מהירות שהייתה להן משמעות מכרעת להמשך. האחת, להנחות את אחד החיילים שלו שהספיק להגיע עם הנשק להישאר במקום ולהגן על כל החיילים והחיילות מפני כל רעה שלא תבוא. הפעולה השנייה הייתה לרוץ לעבר מרחב השער, עם כיתת הכוננות ולהגן על חיילת ששמרה בשער המחנה בעת התקפת הטילים. ברגע שהגיעו למרחב שער המחנה, הם הופתעו ונתקלו באש תופת, שנפתחה עליהם משלושה כיוונים שונים, כמות גדולה של מחבלים עם אמצעי לחימה מגוונים ותחמושת רבה המתינה להם. יואב, יחד עם כח של כ-6 חיילים, תפסו עמדות במרחב וניהלו במשך שעה ארוכה קרב יריות, מטווח של מטרים ספורים עם המחבלים. חייל אחד, לוחם גולני הצליח לשרוד בנס את התופת שהיתה בשער המחנה באותו הבוקר, והוא יחד עם סגן מפקד חטיבה 7 שתחקר את האירוע, סיפר לנו שיואב ניהל את האופרציה המבצעית, הזעיק את החובש הגדודי לטפל ולפנות את הפצועים וניסה בכל כוחו יחד עם כיתת הכוננות לעכב את המחבלים ולהשיב אש ולחסל חלק מהם. משך הזמן הרב שבו יואב וחיילי כיתת הכוננות ניהלו קרב פנים מול פנים עם המחבלים, אפשר לחיילים ולמפקדים זמן להתארגנות מחדש. הם עזבו את המיגונית הפתוחה ורצו לחמ"ל הממוגן והנעול, ממנו הזעיקו כוחות תגבור מיוחדים. לאחר הקרב הממושך בשער המחנה חדרו המחבלים שנותרו לבסיס וניהלו קרבות עם המפקדים. הכוחות המיוחדים שהוזעקו לבסיס טיהרו את המחנה לאחר שעות ארוכות. בפעולתם האמיצה והנחושה, בגבורה ובעוז רוח, הצילו יואב וחיילי כיתת הכוננות, מעל ל-70 חיילים, חיילות ואזרחים ששהו באותה שבת במחנה יפתח. למרות ההפתעה ועל אף הנחיתות המספרית יואב, נתנאל, עידו, יובל, עילי, נעמה וגבריאל זכרונם לברכה, לחמו כאריות. מעטים מול רבים, ילדים בגילאי העשרים המוקדמות, מול מחבלים אחוזי טירוף, הם הצליחו לעכב את מזימתם ולבסוף נפלו נוכח פני האויב".
הדקות הטובות בחיי
"לאחר שקיבלנו את חפציו של יואב גילינו לתדהמתנו, שבפנקס הכיס שלו, בכוחותיו האחרונים, כשכדורים שורקים סביבו והוא פצוע, הותיר לנו יואב אוצר מילים נצחי. וכך כתב: "20 הדקות הטובות בחיי, עלינו לפה בזחילה, נפצעתי ויש מטח עכשיו, חושב עלייך ואחשוב כל המסע, אני אוהב אותך". בדף הקודם כתב לנו יואב: "צד שני" מתוך כוונה, שנהפוך את הדף ונקרא את המסר האחרון שלו לנו. מהמסר הזה אנו מבינים ויודעים, שבדקות האחרונות של חייו יואב הרגיש משמעותי ובעל יכולת והיה לו חשוב שאנחנו, בני משפחתו וחבריו נדע שהוא לא מת לשווא, אלא מתוך בחירה וברירה ומתוך תחושה של שליחות והקרבה למען מטרה נעלה. מטרה שגרמה לו לחוש, דווקא בשעה שבה אש נורית מכל כיוון והחיים והמוות הם כחוט השערה, שאלו הם עדיין הדקות הטובות בחייו".
"אנחנו יודעים, שבשעות האחרונות לחייו, יואב קיבל החלטות גורליות וחשובות, בוגרות ומלאות משמעות ותוכן ופעל בגבורה, בענווה, בקור רוח, בבגרות ובאומץ. הוא התעלה לגודל השעה בכל אחת מפעולותיו וברגעי האמת, מצא את מאגר כוחות הנפש ואת גדלות הרוח לעשות את הדבר הנכון ולבסוף גם למסור את נפשו ולהקריב את היקר לנו מכל. הערכים עליהם התחנך, אותם ספג ומהם צמח והיה למנהיג כריזמטי, בעל עוצמה פנימית שקטה, נמתחו ונדרכו כמו מיתר של קשת וברגע האחד המכריע התלכדו והביאו אותו לרוץ אל אש התופת. אחד הקצינים הבכירים מחיל השריון שספד לו תיאר אותו כ"קצין וג'נטלמן" כזה שברגע האמת קם, תפקד תחת לחץ ותחת אש, עם הכוונה של "פיקוד לפנים" – בראש המחנה. וככזה שלא יכול לתת לנעמה השומרת בשער להיוותר לבדה כאשר היא מותקפת מכל כיוון באש מחבלים".
דאגה כנה לחיילים
"רבים מחבריו של יואב למסלול הקצונה ומהמפקדים בגדוד, עדיין נלחמים בעזה ובגבול הצפון. אולם במהלך הימים הקשים שלאחר נפילתו, מפקדים לשעבר, חיילים וחברים סיפרו לנו על יואב החייל, הקצין והמפקד, מתוך הסיפורים והתיאורים הרבים אנחנו לומדים יותר על יואב שהתבגר וגדל. מנהיגותו התאפיינה באהבה ובדאגה אין קץ לחייליו, בתשוקה ללמוד, לחנוך ולחנך את הדורות הבאים, בענווה ובצניעות, בחיפוש ובחקר מתמיד אחר נושאים ותחומים שבהם הוא צריך להשתפר ולהיות יותר טוב, הכי טוב. בעבודה מסביב לשעון ובמתן יחס אישי ושירות מקצועי ומכבד לכל אחד שפנה אליו, ללא קשר לתפקידו, מעמדו או דרגתו. אחת החיילות ששהתה איתו במיגונית מספרת, שרגע לפני שרץ אל עבר השער ומתוך הבנת הסיטואציה המורכבת אליה הם עומדים להיקלע, חיזק אותה ואמר לה: "תראי עד כמה העבודה הקשה שעשית במהלך כל השבוע על הטנקים התקולים היתה חשובה – עכשיו יש לנו בגדוד עוד 4 טנקים כשירים ללחימה. היא מספרת שכל הימים האחרונים יואב התעקש והיה נחוש לתקן את ארבעת הטנקים התקולים ולא ויתר ולא ישן עד שאחרון הטנקים תוקן וחזר לכשירות מלאה למלחמה. זו עדות נוספת לרוחו של יואב ולנחישות שלו ולאכפתיות שלו לכשירות הגדוד ובעיקר האהבה והדאגה לרווחתם ולבריאותם הנפשית והפיזית של חייליו. מפקדיו במסלול הקצונה מספרים על יואב כצוער שביצע את המשימות שלו באופן מעורר פליאה והערכה, שכל תפקיד שהטילו עליו היה נראה קטן למידותיו והוא ביצע אותו מעבר למצופה. "לא ידענו במה אפשר לאתגר את הילד הזה, באמת. הוא ביצע את התפקידים ברף הגבוה ביותר האפשרי, אם היה אפשר לשכפל את כל הצוערים והקצינים שיהיו כמו יואב, זה בדיוק מה שהייתי עושה. הוא היה טוב בהכל ויותר מכך זכה לאהדה ולאהבה של כל החברים למסלול. זה אוסף נדיר ואיכותי של תכונות שמתקיימות באדם אחד. כל כך שמחנו, כל המפקדים, שיואב נבחר על ידי חבריו כצוער למופת, זו גם הייתה הבחירה הברורה והמובהקת של כולנו" כך סיפר לנו מפקד ענף מפקדים של חיל התקשוב".
"בתפיסתנו החינוכית, מאיה ואני מקפידים להציע מרחב של חלופות ולאפשר ניתוח של המשמעויות של בחירה בכל חלופה, כך שהבחירה תתבצע במודעות ומתוך הבנת מכלול השיקולים הרחב. כך אנחנו מחנכים את ילדינו, את התלמידים שלנו ואת המונהגים שלנו. ליואב, כילד, כמתבגר, כקצין וכמפקד הייתה היכולת להתבונן, להעמיק, להשתהות, לנתח ולהבין את המורכבויות ולקבל החלטות מתוך ראיה של התמונה הרחבה וההשלכות של כל החלטה על ההתפתחויות העתידיות. יואב מעולם לא בחר בדרך הקלה ביותר, אלא העדיף לבחור דרכים שבהן יצטרך להתמודד עם קשיים, פנימיים וחיצוניים, ומתוך כך ללמוד, לצמוח ולהתפתח".
"כשבוע לפני היום הארור, ביקרנו, רעייתי ואני את יואב בשער מחנה יפתח, שבמרחב זיקים בגבול עזה, המחנה שבו שירת יואב מיום שהוצב בגדוד. שוחחנו איתו ארוכות על העתיד, לאחר שעבר תקופה מאתגרת בגדוד והתייעצנו איתו בנוגע לחופשה משפחתית אליה רצינו לצאת בלעדיו במהלך חג הסוכות. יואב ביקש מאיתנו שנטפל באחיו ונדאג למשפחה והפציר בנו לצאת לחופשה וליהנות כמשפחה גם מבלי שהוא יצטרף אלינו. הוא חיזק אותנו והתייחס באופן בוגר לתקופה שעבר יחד עם המחלקה שלו והדגיש, כי האחריות והמחויבות שלו לחייליו, הינה המשימה בסדר העדיפות הגבוהה ביותר שלו בתקופה הנוכחית. חשנו כי יואבי שלנו התבגר וגדל להיות לגבר בעל עמוד שדרה פיקודי איתן ומצפן ערכי מכוון. הרגשנו שאנחנו שומעים את עצמנו, כהורים, מדברים מתוך גרונו והיינו גאים ומאושרים בילד שלנו. בדיעבד, אנו יודעים כי יואב הותיר לנו צוואה – להמשיך להיות אופטימיים, שמחים, להתמיד ולהחשיב את האחדות, הדאגה והלכידות המשפחתית כערכים מובילים בהורות שלנו ולהוות מודל לחיקוי לילדינו".
הקשר המיוחד לעדה
יואב מלייב ז"ל העריך את המסורת והתחבר לשורשיו, הן מצד אימו – ד"ר כהן מלייב מאיה, מרצה בכירה וראש התוכנית לייעוץ חינוכי בפקולטה לחינוך באוניברסיטת בר אילן, והן מצד אביו אלכס מלייב, אלוף משנה במילואים, איש העדה הבוכרית, שפעל לייסד יחד עם נשיא הקונגרס מר לב לבייב, דוד ארבוב ז"ל ובניו, מנכ"ל הקונגרס הרב יהודה בלוי, פורום הקצינים הבוכרים ושותפים נוספים תוכניות מגוונות לרווחתם של בני ובנות העדה. ביניהן, תוכנית לעידוד שירות משמעותי לבני העדה הבוכרית (תוכנית ניצוצות), תוכניות לעידוד השכלה גבוהה (תוכנית טללים) במלגה מלאה, תוכניות לעידוד גיוס והשכלה לחרדים (תוכנית אבנר ותוכנית נריה) ועוד. מאיה ואלכס, שניהם פועלים ועושים בהתנדבות למען קידומן של אוכלוסיות מוחלשות במגוון של תחומים. בשם קונגרס יהודי בוכרה העולמי ובשם כל בני העדה הבוכרית, אנו משתתפים בצער המשפחה ומבטיחים לנצור את זכרו של יואב בליבנו.
יהי זכרו של יואב ברוך ונצור בליבנו לעד.