המפייסו בדברים

אני מתגעגע מאוד לאבא שלי.

30 שנה בדיוק נציין השבוע ליום ז’ אדר תשנ”א בו אבי, רבי אבנר לבייב ז”ל, הלך לעולמו, והותיר אותנו, ורבים מבני הקהילה, יתומים וכואבים.

זכרונות ורגעים רבים צפים ועולים בי כאשר אני נזכר וחושב על אבא. הימים הראשונים בטשקנט, העליה וההתאקלמות בישראל והימים הראשונים בקרית מלאכי, הטרחה הגדולה שלו בגופו למען אחיו העולים, העבודה המשותפת בבורסת היהלומים, ועוד רגעים רבים ואישיים, עם זכרונות משפחתיים נעימים וחמים.

אבל השבוע, בו נקרא את פרשת תרומה, אני נזכר בחדר שלו בבורסת היהלומים, שהפך מוקד “עליה לרגל” ליהודים מכל הסוגים והסגנונות, ומכל רחבי הארץ.

את חדרו הוא הפך לבית כנסת לתפילת מנחה לבאי ועובדי הבורסה. אבל לא רק. היה זה מוקד לשיעורי תורה ועשיית חסד לרוב. אל חדרו של אבא “עלו לרגל” יהודים מכל הסגנונות, ובפרט יהודים בוכרים, שנעזרו בטוב ורוחב ליבו.

תרומה זה לא רק בכסף, אבל גם את מצוות הצדקה כפשוטו הוא קיים בהידור. חכמים אמרו שאדם ש”מפייס בדברים” את העני, אף יותר גדול מזה שנותן לו כסף. כי הנותן לו כסף מסייע לו רק לשעה קלה, אבל ה”מפייסו בדברים” (זאת-אומרת: מתייחס בצורה יפה, מכובדת ומסבירת פנים, במילים שמתקבלות על הלב וגורמות שמחה) גורם לעני נחת לזמן רב.

אני חושב שהשילוב של השניים, עשיית החסד, תוך כדי פיוס בדברים, היו השילוב שאפיין את אבא ז”ל. אלו הדברים שנשארים לנצח ומשאירים חותם אמיתי בעולם.

אנחנו נמצאים בעיצומה של מגיפה כלל עולמית, שמכה בכל הכוח ולא מרחמת. בימים שבהם האנושות מצליחה להגיע לירח, להמציא מכוניות ומטוסים שנוסעים ללא נהג, ונדמה לאדם שהוא שולט על העולם, בא הקב”ה ומראה לנו כיצד חיידק בלתי-נראה, מצליח לעצור ולשבש את כל העולם. להשבית נמלי תעופה, לעצור את המסחר, להפיל את השווקים, ולגרום לכולנו להיסגר בבתים לזמן ממושך.

בעיניי זו הזדמנות לחשבון-נפש. לחשוב על הדברים החשובים באמת. למה אנחנו כאן? מה התכלית? ולאן אנחנו הולכים? הקב”ה עשה לנו פסק-זמן כפוי מהכל, והכניס אותנו לתוך הפינה המשפחתית-גרעינית שלנו, כאילו אומר לנו – תחזרו לבסיס, עזבו את ההמולה שבחוץ, את ה”שואו” של העולם. תחשבו על מה שבאמת חשוב.

הקורונה היא זמן של התכנסות פנימה. אפשר שזה יגיע לכדי לחץ גדול שבלי איפוק, ריסון ועבודה עצמית, יכול להסתיים במשברים גדולים (ואפילו אסונות). ואפשר בדיוק הפוך, לנצל את התקופה הקשה הזו לבנייה של המשפחתיות. זה לא תמיד קל, אבל מאוד משתלם.

עשו צדקה, עשו חסד, הסבירו פנים. גם לבעל, לאשה, לילדים שלכם. “לפייס בדברים” זה לא רק לעניים. גם בני הבית שלכם זקוקים לכם, והם לעולם לא ישכחו לכם את רגעי החסד הנצחיים הללו.

Leave a Reply

Your email address will not be published.