" השנה חלקנו אולי מתמודדים עדיין עם הקושי לארח ולפתח את הבית באופן פיזי לאורחים בגלל קשיי המגיפה, אבל היו סמוכים ובטוחים, הקהילה שלנו הוכיחה מעל לכל ספק, כי בכל הקשור לפתיחת הלב, הכיס והבית, אין כמו הבוכרים!"

מספרים על יהודי אחד שרצה מאוד לראות את אליהו הנביא. הוא ניגש אל הרבי שלו וביקש ממנו שיעזור לו – כיצד זוכים לגילוי אליהו?

הרבי שלח אותו אל קצה העיירה, שם התגוררה משפחה ענייה: "לך לשוק, תקנה את מיטב המאכלים והמצרכים שתמצא לכבוד שבת קודש, ותביא אותם אל בית המשפחה בסתר, תניח את המצרכים ליד הדלת, ואז תזכה לגילוי אליהו".

החסיד עשה כדברי רבו, אך עברו מספר ימים והוא לא זכה לגילוי אליהו. הרבי הורה לו לעשות כך גם לקראת השבת הקרובה, וכך עשה החסיד, ועדיין לא זכה לגילוי אליהו.

בפעם השלישית כאשר ניגש החסיד להניח את המצרכים מאחורי הדלת, הוא שמע את אחד הילדים שואל את אמא שלו: "אמא, גם השבוע אליהו הנביא יגיע לתת לנו את המצרכים לכבוד שבת?"…

אותו יהודי הבין מיד את המסר. עבור אותה משפחה, הוא היה אליהו הנביא…

נזכרתי בסיפור הזה השבוע, כשראיתי את גל ההתגייסות חסר התקדים, מכל רחבי העולם ממש, למען אחינו בני הקהילה הבוכרית, במסגרת יום ההתרמה של קונגרס יהודי בוכרה.

התרגשתי עד עמקי ליבי לראות את הערבות ההדדית ותחושת המחויבות של אחי בני הקהילה.

יותר מאשר ההתגייסות והנתינה עצמה, התרגשתי מהדרך והצורה שבה היא נעשתה.

חכמינו ז"ל אמרו: "כל ישראל ערבים זה לזה". כולם מכירים את הפירוש הפשוט, אבל שמעתי פעם הסבר בשם הרבי מליובאוויטש: למילה "עריבות" יש משמעות נוספת (מלבד הפירוש הפשוט של אחריות והתחייבות) והוא מתיקות. כמו "מאכל ערב", שמשמעותו מאכל טוב וטעים.

והכוונה במילים "כל ישראל ערבים זה לזה" היא – כל ישראל מתוקים זה לזה.

מילים אלו עומדות לנגד עיני כאשר אני רואה את מאות הקבוצות ואת אלפי התרומות שזרמו השבוע מכל רחבי הארץ והעולם. ראיתי את השמות של האנשים המוכרים לי, וחלקם שאינם מוכרים לי. ראיתי את הסכומים שניתנו בעין יפה, ואת רוחב הלב והשמחה שבה כולם התגייסו.

ראיתי את חברי הנשיאות שנרתמו וסייעו, אם באמצעות סיעור מוחות, ואם באמצעות גיוס חלק נכבד מהתרומות. חשבתי על העובדה שהם עצמם כבר תורמים שנים רבות, ועדיין לא מסתפקים בזה אלא ממשיכים לעבוד קשה כדי להגדיל את מעגל העשייה.

ראיתי את פעילותה של הקבוצה הנפלאה "סימן שאתה בוכרי" בה חברים אלפי צעירים בני הקהילה. ההתגייסות שם הייתה מפתיעה ומרגשת. לא האמנתי למראה עיניי, לראות את הצעירים שלנו, לא שוכחים את העבר שלהם ומחויבים בצורה עמוקה לאהבת חינם ולמתן צדקה. פשוט עשה לי שמח לראות שהתכונות של הנתינה והעזרה עוברים בגנים גם לצעירים שלנו.

ראיתי את התרומות שזרמו מאנשי הקהילות שלנו בארה"ב, בוינה, ברוסיה, ואפילו מאוסטרליה. כולם נרתמו למען יהודי ארץ ישראל. ממש "מארבע כנפות הארץ".

ראיתי את האמנים שלנו שהתגייסו גם באמצעות קידום המודעות לקמפיין ההתרמה, וגם בתרומות שהרימו בעצמם. כולנו זוכרים ויודעים שבעלי העסקים מתחום הפנאי (תרבות, אמנות, מסעדות, אולמות) היו אלה שספגו את המכה הכי קשה בשנת הקורונה. הם יכלו בקלות לומר – לא הכנסנו שקל בשנה האחרונה, אבל הם פתחו את הלב ואת הכיס. זה מעשה שראוי בעיניי להצדעה!

ראיתי והתרגשתי לשמוע על תרומות של סטודנטים, בני הקהילה שלנו, שקיבלנו מאיתנו בשנים האחרונות מלגת לימודים, מחזירים לקהילה באמצעות תרומות נכבדות. אני משער שאותם סטודנטים בעצמם עדיין לא התבססו ולא הפכו לאנשים אמידים, ואולי אף רחוק מכך, ולמרות זאת הם מצאו לנכון להכיר טובה ולהחזיר לקהילה בסכומים משמעותיים. אין לי מילים!

ראיתי את מאות המשפחות מכל קצות הארץ, את הגבאים, רבני הקהילות, את נציגות מועדוני הנשים, היה פשוט מפליא לראות התגייסות כזו שחוצה את כל הקהילות שלנו.

בליל הסדר, אליו נסב כולנו בעוד שבוע, נאמר את המילים "כל דכפין יתי ויפסח". השנה חלקנו אולי מתמודדים עדיין עם הקושי לארח ולפתח את הבית באופן פיזי לאורחים בגלל קשיי המגיפה, אבל היו סמוכים ובטוחים, הקהילה שלנו הוכיחה מעל לכל ספק, כי בכל הקשור לפתיחת הלב, הכיס והבית, אין כמו הבוכרים!

תהיו בטוחים, אנחנו סמל ודוגמה לכל עדות ישראל!

Leave a Reply

Your email address will not be published.