מיני סדרה היסטורית חדשה המקיפה את ביקורו ההיסטורי של היהודי העשיר ביותר בזמנו, הברון אדמונד רוטשילד בערים בוכרה וסמרקנד * מאת ד"ר גיורא פוזיילוב היסטוריון וחוקר יהדות בוכרה
עם סיום סלילת קו מסילת הברזל ממרכז רוסיה לבוכארה ולסמרקנד בקיץ תרמ"ח (1888) הגיעו למקום ברכבת בוני המסילה וקו הרכבת, בהם הברון אדמונד רוטשילד ורעייתו הברונית אדלייד. הביקור עורר שמחה רבה בקרב היהודים וזקף את קומתם. ורבים מהילדים היהודים שנולדו באותה עת נקראו בשם "רוטשילד".
במאמר המוגש לפניכם אציג את המקורות המספרים על הביקור:
- עדותו של שמואל ריבלין, אותה פרסם בעיתון המליץ שיצא לאור ב-26 בנובמבר 1888.
- דבריו של פרופ' מנשה הראל ז"ל.
- עדותו של עמנואל פלוסוף-פנחסוף.
מה הביא את הברון רוטשילד לאסיה התיכונה?
סלילת קו מסילת הברזל ממרכז רוסיה למרכז אסיה
הכיבוש הרוסי הביא לתמורות רבות במעמד, בחשיבות ובכלכלה של חבלי אסיה התיכונה. השטחים העצומים שהצטרפו לאימפריה הרוסית הביאו ברכה רבה לכלכלתה של רוסיה שנהנתה מעתה מיבול חקלאי רב ובמיוחד משפע של כותנה משובחת שגדלה במרחביה העצומים של אסיה התיכונה ושהייתה נחוצה מאד לתעשיית הטקסטיל הרוסית. אולם דא עקא, הובלת היבול הרב מאסיה התיכונה לרוסיה הייתה כרוכה במסע ארוך, מסוכן, ומפרך שארך למעלה משלושה חודשים והצריך משאבים וכוח אדם רב. היבול החקלאי נשלח מאסיה התיכונה לרוסיה בשיירות ארוכות של עגלות צב רתומות לסוסים, עמוסות בסחורה, שפילסו את דרכן בנתיבי השיירות בתנאים קשים ביותר. ולכן חיבורה של אסיה התיכונה למרכז רוסיה היה דחוף. הממשלה הרוסית גייסה אילי הון ובנקאים שיממנו את העלות הגבוהה לבניית המסילה, ואחד מהם היה הבנקאי הברון בנימין רוטשילד.
המסילה הראשונה הגיעה לבוכארה ולסמרקנד מכיוון הים הכספי, בנתיב זה: מקראסנובודסק השוכנת בחופו המזרחי של הים הכספי לקיזיל-ארבאט [אוזון אדא], לאשכאבאד, למרב, ולצ'ארג'וי השוכנת סמוך לנהר אמו-דריא, שם חצו את הנהר והמשיכו לבוכארה ולסמרקנד. במשך כשנתיים סללו את קו המסילה מקיזיל-ארבט עד צ'ארג'וי, ואורכה כ-1000 ווערסט, שהם כ-1066 ק"מ. ומשם ועד סמרקנד עוד 345 ווערסט, שהם כ-368 ק"מ. על בניית תוואי זה של המסילה היה אחראי הגנרל אניקוב, ובניצוחו הסתיים מסלול זה בשנתיים ימים. בוני המסילה תכננו להמשיך את התוואי מסמרקנד לטשקנט. ומעתה ניתן היה להגיע מסמרקנד למוסקבה בפחות משבועיים. בשלב זה הנסיעה ברכבת יצאה מסמרקנד לקראסנובודסק, שם חצו את הים הכספי מערבה לעיר באכו, ומשם המשיכו למוסקבה. מאוחר יותר השלימו את קו מסילת הברזל מטשקנט לצפון מערב אסיה התיכונה ומשם למוסקבה, דרך זו ארכה כעשרה ימים.
עם סיום סלילת קו המסילה לסמרקנד היה אורכה עד פטרבורג – 5000 ווערסט שהם 5,331 ק"מ. מעתה הגיעו לסמרקנד, העיר היפה ביותר באסיה התיכונה, מבקרים רבים מאירופה ומהעולם כולו, בהם: סופרים, עיתונאים, חוקרים ומטיילים. אולם בין המבקרים היו גם לא מעט נוכלים שראו באנשי אסיה תמימי לב שיוכלו לנצלם ולרמותם. בבוכארה התארגנו חבורות של גנבים שעשו שמות בעיר, ומסילת הברזל הייתה להם למסתור, באמצעותה הם יכלו לגנוב ולברוח במהירות. שמואל ריבלין מספר על סוליימן אברהימוב מבוכארה שהוא ובני משפחתו יצאו לחגוג בר מצווה ובשובם לביתם ראו שגנבו את כל רכושם שעלה ל-3000 רובל, והגנבים נמלטו.
בתחילה נקראה הרכבת על ידי המון העם "דיוואנא ארבה" או "שאטאן ארבה", רוצה לומר "עגלה משוגעת" או "עגלת השטן", אולם ברבות הימים נוכחו לדעת כי לא משוגע ולא שטן הוא זה. מה גם שהמסילה עתידה לפתח את המסחר ולהפיץ את סחורות אסיה בכל העולם. גם סחורות חדשות באו לכאן, וסחורות רוסיה ובמיוחד הטקסטיל מחירן ירד מפני שהיבוא והיצוא גדל, התחרות גדלה ושפע של סחורות יצא ונכנס לשווקים של אסיה התיכונה ורמת החיים של התושבים עלתה פלאים.
הרכבת הביאה ברכה עצומה ליהודי אסיה התיכונה. מיד לאחר חנוכת קו הרכבת החלה עלייה גדולה של יהודים בוכארים לירושלים, ובסופה של אותה שנה, בחודש אלול תרמ"ט (1889) נוסדה בירושלים "חברת חובבי ציון ליהודי בוכארא, סמרקנד, טשקנט ואגפיהן". תשעה חודשים אחר-כך נערך בירושלים כנס בו יצאו יהודי בוכארה למהלך שהביא ליסוד שכונת "רחובות", ובירושלים היו כבר כ-500 יהודים בוכארים.
הרכבת גם הביאה ליהודי בוכארה ברכה כלכלית עצומה ורבים מבני הקהילה הפכו לסוחרים בינלאומיים עם מחזור עסקי גדול ביותר, וזכו לעושר רב. היהודים הבוכארים היו הציר המרכזי עליו נסובו אופני המסחר ורבים מהם זכו לאות כבוד מהממשלה הרוסית על חלקם בפיתוח הכלכלה באסיה התיכונה וברוסיה כולה.
שמואל ריבלין על ביקורו של הברון בסמרקנד
בכתבה שפורסמה בעיתון המליץ ב-20 בנובמבר 1888 כתב הסופר שמואל ריבלין על ביקור הברון בבוכארה ובסמרקנד. ריבלין עמד במאמרו על התמורות שחלו בבוכארה בעקבות הכיבוש הרוסי של אסיה התיכונה. בעבר, לפני הכיבוש, כאשר איש מאירופה ביקש לבקר בבוכארה הוא היה חייב להגיע לאמירות מחופש למוסלמי מקומי או למוסלמי ממדינה מוסלמית, אחרת הוא היה עלול להיות מואשם בריגול ולהיות מוצא להורג, כפי שקרה כאשר האמיר פקד להוציא להורג שני קצינים בריטים בראשית שנות ה-40 ואחרים. בשנות ה-50 הגיע לבוכארה חוקר האיסלאם, היהודי-הונגרי המומר ומברי, שביקש להגיע לבוכארה. לשם כך התחפש לדרוויש מוסלמי והצטרף לאורחת ישמעאלים ששבו ממכה לאחר שעלו אליה לקיים את מצוות החאג' שלהם. ומברי היה נתון למעקב על ידי אנשי האמיר הבוכארי ואת זיכרונותיו כתב בספר בו הוא מתאר את השלטון המוסלמי האכזרי באמירויות אסיה התיכונה, ועל כך שחיי אדם היו הפקר מוחלט. אולם בעקבות השלטון הרוסי המציאות ברחבי אסיה התיכונה השתנתה לחלוטין.
ריבלין מספר על קבלת הפנים שערכו השלטונות לברון עם בואו לתחנת הרכבת החדשה, ואת ההתרגשות שאחזה בבני הקהילות היהודיות בבוכארה ובסמרקנד.
יש לזכור שריבלין שהה בבוכארה בעת הביקור, אולם על קבלת הפנים בסמרקנד קיבל דיווח, כך שעל פרטי הביקור שם המידע מועט יותר והוא מכלי שני. להשלמת התמונה צרפתי למקורות את דבריהם של פרופ' מנשה הראל ועמנואל פלוסוף פנחסוף ז"ל.
ראש הקהילה היהודית בסמרקנד – דויד בן משה כלאנתר קיבל את פניו של הברון בלחם ובסוכר. דף קבלת הפנים, הכתוב בלשון העברית נמצא בארכיון סמרקנד ונאמר בו:
"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, וזיכנו לראות פני כבוד אדונינו ועטרת ראשינו נזר ישראל ה' בארון ראטשילד יר"ה [ירום הודו]. הנני מקריב למעלת כבודו פת קמח עם סוקאר שלמה ושתי חתיכות משי מנחת הדיוט מעבדו זעירא מק"ק [מקהילת קודש] סמרקנד דויד בן משה כלאנתר ס"ט [סיפיה טב]. יום שבת קודש כ"ב לחודש חשוון התרמ"ט [1888] בא סימן ב"ך יברך ישראל". [בהמשך ציון התאריך הלועזי].
