במשך שנים רבות התגורר גבריאל בורוכוב ז”ל ביישוב באזור ירושלים והיה מוכר כאדם שקט ומתבודד * שכניו שהתקרבו אליו עם השנים גילו ילד שנולד בשכונת הבוכרים שירת במלחמת יום כיפור שם הציל חיילים ממוות תחת אש ומאז הוא נושא את הצלקות הנפשיות עם עצמו ובעצמו * בערב שבת האחרון, ימים לפני יום הזיכרון לחללי צה”ל הוא הלך לעולמו בודד וערירי * סיפורו של גבריאל (גבי) בורוכוב

בערב שבת האחרונה, הלך לעולמו גבריאל (גבי) בורכוב ז”ל. בורכוב, בן שבעים וארבע בפטירתו, נולד וגדל בשכונת הבוכרים בירושלים, היה אדם ערירי שהתגורר בגפו ביישוב ‘מבוא ביתר’ ועבד כבוחן תנועה של כלי רכב כבדים בחברת תחבורה גדולה. תושבי המקום, הכירו את האדם המתבודד מקצה הרחוב, אבל לא ידעו באמת מהו ומה עניינו. “הוא היה אדם שקט מאוד, עניו וצנוע שהיה נוהג לחיות את חייו בשקט מבלי להפריע לאף אדם אחר” אומר אחד השכנים של גבריאל בשיחה לעיתון ‘מנורה’. “תמיד ראינו אותו מהצד וידענו שמדובר באדם טוב שיש מאחוריו סיפור מורכב. הוא היא חולה במשך הרבה שנים. אבל הדבר המרכזי היה שהוא סבל מ’הלם קרב’ בעקבות קרבות קשים בהם השתתף במלחמת יום כיפור” במוצאי השבת, השכנים מהיישוב שליוו את גבי לאורך השנים, השתתפו בלוויה שלו שהתקיימה בירושלים. בהודעה שהועברה ברשתות החברתיות, נקרא לעם ישראל להשתתף בלוויה של גבי, ולזכור את גיבור ישראל ממלחמת יום הכיפורים.

#אשרי הקהילה

“גבי היה חולה תקופה ארוכה” ממשיך א’, שכנו של גבי לשתף “הוא היה צריך לנסוע שלוש פעמים בשבוע לבית הרפואה שערי צדק בירושלים על מנת לעבור טיפול דיאליזה. התאגדנו כמה שכנים ושכרנו ושיפצנו לו בית בירושלים קרוב לבית הרפואה, כך שיקל מעליו עול הנסיעות הקשות אותן הוא כבר לא שרד בקלות. כאשר המתנו לו בדירה כדי שיבוא לראות אותה לאחר ההשקעה והשיפוץ, הוא בדיוק יצא מטיפול דיאליזה והיה אמור לפגוש אותנו בדירה. כאשר היה בדרכו לשם, הוא קיבל אירוע מוחי ממנו לא יצא לצערי. לאחר מעשה הסתבר לנו שהאירוע המוחי היה כתוצאה מיתר לחץ דם, ככל מההתרגשות שלו לפני בואו לראות את המקום החדש שיקל לו על החיים במידה ניכרת”. כאשר מדבר השכן על ימיו האחרונים של בורוכוב, הוא לא מצליח להסתיר את התרגשותו הרבה “גבי סיים את חייו בשקט ובצניעות בדיוק כמו שהוא חי את חייו. אני רוצה לומר שאשרי הקהילה הבוכרית שזכתה שממנה יצא אדם שכזה. אני עם דמעות בעיניים כשאני אומר את זה, אבל מדובר באדם שנשא את  הכאב הגדול של המראות הקשים מהקרב ההוא, בלי ששיתף אף אדם אחר. כך הוא הלך עם הפצע שלו עד ליומו האחרון” אומר השכן ברגש. מסתבר שבורכוב שהה בבדידותו שנים רבות ביישוב, עד שבני המקום החליטו לעשות מעשה ולנסות להתקרב אליו ולעזור לו. ” כשאתה גר ליד אדם שהוא ערירי ומתבודד, אתה לא באמת יכול לדעת מה נעשה אצלו בחיים ומה קורה אצלו בבית, לכן החלטנו להתחיל להביא לו מידי שבוע אוכל לשבת. לאחר מכן לאט לאט נרקם איתו הקשר והתחלנו לסייע לו בדברים נוספים. אם מדובר בעבודות גינון בגינה שהייתה מוזנחת לאורל שנים רבות או בסידורים למענו וכו’. אבל לגבי לא היה אכפת כלום, כל מה שהוא רצה היה היער שמעליו היה גר והשקט שיש לו בחייו”

על הגבורה ומסירות הנפש הגדולה של גבריאל בורכוב ניתן ללמוד מהקרב בו הציל את חייהם של מספר חיילים לא מעטים, בקרבות סביב מעוז ‘בודפשט’ בשטח חצי האי סיני במלחמת יום הכיפורים. “בודפשט” היה המעוז הצפוני ביותר בקו “בר לב” והיחידי בסיני, שלא נפל ולא פונה במלחמת יום הכיפורים. ניתן היה לגשת אליו בדרך שנסללה על השרטון שהתחיל בפורט פואד ונמשך לכיוון דרום מזרח עד נח”ל סיני באזור שכונה ציר “מכפלת”

במעוז “בודפשט”, ששכן על שפת הים התיכון, הוצבו בתוך שני בונקרים ארבעה תותחים נגררים צרפתיים 155 מ”מ.  על המוצב, שכלל כ- 16 חיילי מילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית וכשישה אנשי חוליית מכ”מים מחיל הים, פיקד סרן מוטי אשכנזי, ס’ מ”פ ג’ בגדוד 68. לקראת יום כיפור אויש המוצב גם על ידי 42 לוחמי סוללה ב’ מגדוד “שפיפון”, לוחמים מאומנים ומקצועיים שידעו לתפעל את כל סוגי הכלים.

ביום שבת ה-6 באוקטובר בעשר בבוקר מג”ד שפיפון, סא”ל שמואל מאיר (סמיקו), הורה לסוללה להיכנס למצב “שובך יונים” – כלומר כוננות למלחמה. הוא הורה לחיילים להפסיק את הצום, לארגן את הציוד, ללבוש שכפ”צים ולבדוק את התותחים והתחמושת. מלחמת יום הכיפורים עומדת לפרוץ.

#המלחמה בשער 

התקפה של רביעיית מטוסי “סוחויי” מצרים שהטילו פצצות נפלאם על המעוז, סימנה את פתיחת המלחמה. בהמשך להפגזה האווירית, כיסתה את המעוז אש ארטילרית מצרית כבדה בקצב של כ- 30 פגזים לדקה. לאחר מכן תכננו המצרים לכבוש את המעוז.

הסוללה ב”בודפשט” ספגה הפגזה כבדה. טור מצרי, שכלל 10 טנקים, 16 נגמ”שים, תול”רים על ג’יפים ומשאיות נושאות חי”ר, התקדם מכיוון פורט פואד לעבר המעוז. שני צוותי המרגמה קיבלו ממפקד המוצב אשכנזי, פקודת אש לטיווח, אולם לא נצפתה פגיעה במטרה.

למרות הירי של הסוללה הטנקים המצריים המשיכו להתקדם לעבר “בודפשט”, הם פגעו ישירות במרגמות ושיתקו אותן. הירי המצרי גרם לשלושה הרוגים: רב”ט הרצל טובי ז”ל, רב”ט ריימונד (רפי) לוונברג ז”ל ורב”ט אמציה אילני ז”ל – איש הנח”ל מישיבת ההסדר, שהיה בעל התפילה במוצב וסייע בהגשת פצצות המרגמה. שלושה תותחנים אחרים נפצעו קל. גם בהתקפה האווירית נהרג אחד הלוחמים של לסוללה, רב”ט אהרון (אורי) כהן ז”ל, שהוכרז תחילה כנעדר.

בספרו “הערב בשש תפרוץ מלחמה” כותב מפקד המעוז מוטי אשכנזי: “התותחנים ממשיכים לירות ברציפות כבר 12 שעות. באולם חום אימים, ריח כבד של אבק שריפה ושמן שרוף. התותחנים עירומים למחצה נעים ממקום למקום, כולם סוחבים, מעמיסים וטוענים, כולם מפויחים, ורטובים מזיעה עד לתחתונים. הרגשת התותחנים לא הייתה טובה מפני שלא הייתה להם בקרה על תוצאות הירי”. דוד אבודרם שפיקד על מעוז “אורקל ב'” מספר: “פעלתי כקצין חי”ר מטווח. פקדתי ‘אש על כוחותינו’, כל הלילה היו התקפות. התותחנים היו היחידים שסייעו ל’אורקל’ למנוע מהמצרים לכבוש את המעוז, עד שהקנה האחרון יצא מכלל פעולה”. 

#פינוי תחת אש

באחד מהקרבות הקשים סביב מעוז ‘בודפשט’ גבריאל בורוכוב, שהגיע בכלל מחיל השיריון,  מוצא את עצמו הופך לנהג של זחל”ם (זחלי למחצה: כלי רכב צהל”י) ומפנה פצועים תחת אש מצרית מאסיבית מאזור הקרבות אל עבר התאג”ד שם יוכלו לקבל טיפול רפואי ראשוני. בדו”ח התחקיר הצהל”י לאירוע נכתב כך:

“זמן מעט לאחר הגעת הכוח, מתחיל סמל רם כהן, בפינוי נפגעי הכוח. איתו בזחל”ם, שתותחו שבק וצוותו התפזר, היה הנהג גבריאל בורוכוב ולוחם נוסף. יחדיו הם מבצעים מספר סבבים לתאג”ד. בכל סבב הם מעלים פצועים תחת חשיפה אורכה לאש החסימה המצרית… כך הם משלימים 4 סבבים כשבכל סבב מפונים 3-4 פצועים לתאג”ד. בסבב החמישי, נפגע סמל רם כהן בראשו מיריית צלף…. הזחל”ם (אותו נוהג גבריאל בורוכוב) מפנה אותו לתאג”ד אך מתברר שנהרג”.

באתר ‘גבורה’ נכתב עליו כי ב-15 באוקטובר 1973 שרת רב”ט גבריאל בורכוב כנהג זחל”ם במחלקת זחל”מים שעלתה על מארב מצרי באזור הגזרה הצפונית של התעלה. רב”ט גבריאל בורכוב סייע למפקד ה-זחל”ם בפינוי פצועים משטח הקרב לנקודת האסוף. 5 פעמים תימרן את ה-זחל”ם לעבר פצועים ששכבו בשטח, בכדי להקל בפינויים, וזאת תחת אש קטלנית ומכוונת היטב מטווח קרוב ביותר, ובאזור ביצתי קשה ומסוכן לנהיגה. במעשה זה גילה רב”ט גבריאל בורכוב אומץ-לב ודבקות במשימה. על מעשה זה הוענק לו : צל”ש הרמטכ”ל תשרי תשל”ו ספטמבר 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

כאמור, לפ ני ימים ספורים הלך גבריאל בורוכוב לעולמו, כשהוא לא משאיר מאחוריו צאצאים. רק הזיכרון המפואר שלו וגבורתו יוצאת הדופן, ייחרטו בלב העדה הבוכרית והעם בישראל לנצח.

יהי זכרו ברוך

Leave a Reply

Your email address will not be published.