בס"ד

18.4.2024 | י' ניסן התשפ"ד

0

פוסטים עלו השבוע

החדשות החמות:

>> מגזין

הגיבור השקט 

במשך שנים רבות התגורר גבריאל בורוכוב ז"ל ביישוב באזור ירושלים והיה מוכר כאדם שקט ומתבודד * שכניו שהתקרבו אליו עם השנים, גילו ילד שנולד בשכונת הבוכרים, שירת במלחמת יום כיפור שם הציל חיילים ממוות תחת אש ומאז הוא נשא את הצלקות הנפשיות עם עצמו ובעצמו * סיפורו של הקרב על מוצב 'בודפשט' המשתלב עם סיפורו של הלוחם האמיץ גבריאל (גבי) בורוכוב לרגל ציון חמישים שנים למלחמת יום הכיפורים 

"כשאתה גר ליד אדם שהוא ערירי ומתבודד, אתה לא באמת יכול לדעת מה נעשה אצלו בחיים ומה קורה אצלו בבית, לכן החלטנו להתחיל להביא לו מידי שבוע אוכל לשבת"

"אשרי הקהילה הבוכרית שזכתה שיצא ממנה אדם שכזה. אני עם דמעות בעיניים כשאני אומר את זה, אבל מדובר באדם שנשא את הכאב הגדול של המראות הקשים מהקרב ההוא, בלי ששיתף אף אדם אחר".

לפני מעט יותר משנה, הלך לעולמו גבריאל (גבי) בורוכוב ז"ל. בורוכוב, בן שבעים וארבע בפטירתו, נולד וגדל בשכונת הבוכרים בירושלים, היה אדם ערירי שהתגורר בגפו בישוב 'מבוא ביתר' ועבד כבוחן תנועה של כלי רכב כבדים בחברת תחבורה גדולה. תושבי המקום, הכירו את האדם המתבודד מקצה הרחוב, אבל לא ידעו באמת מהו ומה עניינו. "הוא היה אדם שקט מאוד, עניו וצנוע שהיה נוהג לחיות את חייו בשקט מבלי להפריע לאף אדם אחר" אומר אחד השכנים של גבריאל בשיחה לעיתון 'מנורה'. "תמיד ראינו אותו מהצד וידענו שמדובר באדם טוב שיש מאחוריו סיפור מורכב. הוא היה חולה במשך הרבה שנים, אבל הדבר המרכזי היה שהוא סבל מ'הלם קרב' בעקבות קרבות קשים בהם השתתף במלחמת יום כיפור" במוצאי השבת, השכנים מהיישוב שליוו את גבי לאורך השנים, השתתפו בהלוויה שלו שהתקיימה בירושלים. בהודעה שהועברה ברשתות החברתיות, נקרא עם ישראל להשתתף בהלוויה של גבי, ולזכור את גיבור ישראל ממלחמת יום הכיפורים. 

אשרי הקהילה 

"גבי היה חולה תקופה ארוכה" ממשיך א', שכנו של גבי לשתף "הוא היה צריך לנסוע שלוש פעמים בשבוע לבית הרפואה שערי צדק בירושלים על מנת לעבור טיפול דיאליזה. התאגדנו כמה שכנים, שכרנו ושיפצנו לו בית בירושלים קרוב לבית הרפואה, כדי להקל מעליו את עול הנסיעות הקשות אותן הוא כבר לא שרד בקלות. כאשר המתנו לו בדירה כדי שיבוא לראות אותה לאחר ההשקעה והשיפוץ, הוא בדיוק יצא מטיפול דיאליזה והיה אמור לפגוש אותנו בדירה. כאשר היה בדרכו לשם, הוא קיבל אירוע מוחי ממנו לא יצא לצערי. לאחר מעשה הסתבר לנו שהאירוע המוחי היה כתוצאה מיתר לחץ דם, ככל הנראה מההתרגשות שלו לפני בואו לראות את המקום החדש שיקל לו על החיים במידה ניכרת". כאשר מדבר השכן על ימיו האחרונים של בורוכוב, הוא לא מצליח להסתיר את התרגשותו הרבה "גבי סיים את חייו בשקט ובצניעות בדיוק כמו שהוא חי את חייו. אני רוצה לומר שאשרי הקהילה הבוכרית שזכתה שממנה יצא אדם כזה. אני עם דמעות בעיניים כשאני אומר את זה, אבל מדובר באדם שנשא את הכאב הגדול של המראות הקשים מהקרב ההוא, בלי ששיתף אף אדם אחר. כך הוא הלך עם הפצע שלו עד ליומו האחרון" אומר השכן ברגש. מסתבר שבורכוב שהה בבדידותו שנים רבות ביישוב, עד שבני המקום החליטו לעשות מעשה ולנסות להתקרב אליו ולעזור לו. "כשאתה גר ליד אדם שהוא ערירי ומתבודד, אתה לא באמת יכול לדעת מה נעשה אצלו בחיים ומה קורה אצלו בבית, לכן החלטנו להתחיל להביא לו מידי שבוע אוכל לשבת. לאחר מכן לאט לאט נרקם איתו הקשר והתחלנו לסייע לו בדברים נוספים. אם מדובר בעבודות גינון בגינה שהייתה מוזנחת לאורך שנים רבות או בסידורים למענו וכו'. אבל לגבי לא היה אכפת כלום, כל מה שהוא רצה היה היער שמעליו היה גר והשקט שיש לו בחייו"

על הגבורה ומסירות הנפש הגדולה של גבריאל בורכוב ניתן ללמוד מהקרב בו הציל את חייהם של מספר חיילים לא מעטים, בקרבות סביב מעוז 'בודפשט' בשטח חצי האי סיני במלחמת יום הכיפורים. "בודפשט" היה המעוז הצפוני ביותר בקו "בר לב" והיחידי בסיני, שלא נפל ולא פונה במלחמת יום הכיפורים. ניתן היה לגשת אליו בדרך שנסללה על השרטון שהתחיל בפורט פואד ונמשך לכיוון דרום מזרח עד נחל סיני באזור שכונה ציר "מכפלת"

במעוז "בודפשט", ששכן על שפת הים התיכון, הוצבו בתוך שני בונקרים ארבעה תותחים נגררים צרפתיים 155 מ"מ. על המוצב, שכלל כ- 16 חיילי מילואים מגדוד 68 של החטיבה הירושלמית וכשישה אנשי חוליית מכ"מים מחיל הים, פיקד סרן מוטי אשכנזי, ס' מ"פ ג' בגדוד 68. לקראת יום כיפור אויש המוצב גם על ידי 42 לוחמי סוללה ב' מגדוד "שפיפון", לוחמים מאומנים ומקצועיים שידעו לתפעל את כל סוגי הכלים.

ביום שבת ה-6 באוקטובר בעשר בבוקר מג"ד שפיפון, סא"ל שמואל מאיר (סמיקו), הורה לסוללה להיכנס למצב "שובך יונים" – כלומר כוננות למלחמה. הוא הורה לחיילים להפסיק את הצום, לארגן את הציוד, ללבוש שכפ"צים ולבדוק את התותחים והתחמושת. מלחמת יום הכיפורים עומדת לפרוץ. 

המלחמה בשער 

התקפה של רביעיית מטוסי "סוחויי" מצרים שהטילו פצצות נפאלם על המעוז, סימנה את פתיחת המלחמה. בהמשך להפגזה האווירית, כיסתה את המעוז אש ארטילרית מצרית כבדה בקצב של כ-30 פגזים לדקה. לאחר מכן תכננו המצרים לכבוש את המעוז.

הסוללה ב"בודפשט" ספגה הפגזה כבדה. טור מצרי, שכלל 10 טנקים, 16 נגמ"שים, תול"רים על ג'יפים ומשאיות נושאות חי"ר, התקדם מכיוון פורט פואד לעבר המעוז. שני צוותי המרגמה קיבלו ממפקד המוצב אשכנזי, פקודת אש לטיווח, אולם לא נצפתה פגיעה במטרה. 

למרות הירי של הסוללה, הטנקים המצריים המשיכו להתקדם לעבר "בודפשט", הם פגעו ישירות במרגמות ושיתקו אותן. הירי המצרי גרם לשלושה הרוגים: רב"ט הרצל טובי ז"ל, רב"ט ריימונד (רפי) לוונברג ז"ל ורב"ט אמציה אילני ז"ל – איש הנח"ל מישיבת ההסדר, שהיה בעל התפילה במוצב וסייע בהגשת פצצות המרגמה. שלושה תותחנים אחרים נפצעו קל. גם בהתקפה האווירית נהרג אחד הלוחמים של הסוללה, רב"ט אהרון (אורי) כהן ז"ל, שהוכרז תחילה כנעדר.

הוראותיו של המס"ח, מג"ד שפיפון שמואל מאיר, הייתה לירות בדחיפות עם כל הסוללה לטובת המעוזים "אורקל" ו"לחצנית". בהמשך הורה מאיר לירות גם לעבר מטרות בנמלי פורט סעיד ופורט פואד. הקע"ת אלי דולגין נתן לכל קנה מטרה נפרדת: שני קנים המשיכו לירות לטובת "אורקל" ו"לחצנית" ושניים ירו על מתקנים, על מאגרי דלק ועל אוניות בנמל פורט סעיד.

אפקט הירי בתוך הבונקרים היה אדיר, הרעש והריח השפיעו קשה על התותחנים, זו הייתה הפעם הראשונה שהם ירו מתוך בונקר ולא עזרו האזניות וה"וונטות", אך אלה המשיכו במשימתם. בשלב מסוים הירי התבצע רק עם שלושה תותחים. תוך כדי ירי פגע פגז מצרי ישירות בעמדת תותח מספר 1 ורק בנס לא נפגעו החיילים. 

בספרו "הערב בשש תפרוץ מלחמה" כותב מפקד המעוז מוטי אשכנזי: "התותחנים ממשיכים לירות ברציפות כבר 12 שעות. באולם חום אימים, ריח כבד של אבק שריפה ושמן שרוף. התותחנים עירומים למחצה נעים ממקום למקום, כולם סוחבים, מעמיסים וטוענים, כולם מפויחים, ורטובים מזיעה עד לתחתונים. הרגשת התותחנים לא הייתה טובה מפני שלא הייתה להם בקרה על תוצאות הירי". דוד אבודרם שפיקד על מעוז "אורקל ב'" מספר: "פעלתי כקצין חי"ר מטווח. פקדתי 'אש על כוחותינו', כל הלילה היו התקפות. התותחנים היו היחידים שסייעו ל'אורקל' למנוע מהמצרים לכבוש את המעוז, עד שהקנה האחרון יצא מכלל פעולה". 

פעולה רצופה של 30 שעות

עם רדת החשיכה נפגע זוג ה"נברונים" (תותחים 3 ו- 4) על ידי פגז זרחן שחדר לתוך האולם, פגע במטעני החנ"ה וגרם להתלקחותם. האש פרצה דרך תעלות האוורור וכילתה גם את המפי"ק וגם את המפי"ק הרזרבי. כמה תותחנים נפגעו מההדף, וסבלו משברים וכוויות, אך לא היו הרוגים. 

בהוראת הקע"ת דולגין עברו החיילים לבונקר של צוות שתיים שנותר עם התותח השלישי, שהיה תקין אך לא ניתן היה להפעילו, מפני שהמפי"ק נפגע ורשת הקשר נותקה בעקבות השריפה. גם חלק מהציוד האישי, השק"ם, מחסן מנות הקרב והמטבח נפגעו בשריפה. אלי דולגין החליט לכנס את החיילים הרגיע אותם והזכיר להם שהם כבר בלמו התקפת טנקים ונגמ"שים אימתנית, ואין כל סיבה שלא יעשו זאת שוב. הוא שלח אותם להתרענן ולהתקלח, כדי לשמור על המסגרת הצבאית, וקבע קיצוב מזון. 

עד לרגע שבו נדמו ה"נברונים" נורו על ידי הסוללה מעל 1,000 פגזים, במסגרת פעילות רצופה של 30 שעות, כמעט ללא תקלות. משמעות יציאתם מכלל שימוש של התותחים הייתה גזר דין מוות למוצבים "אורקל" ו"לחצנית", לא הייתה דרך לסייע להם. ה"נברונים" היו הסיוע היחיד נגד המצרים שהקיפו אותם. טרם השריפה ה"נברונים" ירו על מחנות ראס אל עייש (ראש הגשר המצרי בגזרה), על כוחות מצריים משוריינים ורגליים ועל סירות שעלו על "אורקל". נפילת שני המעוזים הפנתה את כל כוח האש המצרי לעבר "בודפשט".

ביום שני ה-8 באוקטובר התייצב בגזרה כוח ארטילרי משמעותי שסייע בנסיונות לפתיחת ציר "מכפלת" ללא הצלחה רבה. לאחר שלושה ימים גדוד צנחנים 564 בפיקוד יוסי יפה בסיוע פלוגת נח"ל מגדוד 906 (קורס מ"כים) טיהר את האזור, שננטש לילה קודם על ידי המצרים וחבר ל"בודפשט". פלוגת הנח"ל החליפה את הכוח שהחזיק במעוז, וגדוד הצנחנים חזר לאזור בלוזה. חיילי סוללה ב' של גדוד שפיפון שהחזיקו במעוז ולא נכנעו הגיעו למפקדת החטיבה בבלוזה לצרכי התארגנות. יומיים לאחר מכן בתום התארגנות מהירה הפכה הסוללה לסוללה מתנייעת, פרסה וירתה.

פינוי תחת אש 

באחד מהקרבות הקשים סביב מעוז 'בודפשט', גבריאל בורוכוב, שהגיע בכלל מחיל השריון, מוצא את עצמו הופך לנהג של זחל"ם (זחלי למחצה: כלי רכב צהל"י) ומפנה פצועים תחת אש מצרית מאסיבית מאזור הקרבות אל עבר התאג"ד שם יוכלו לקבל טיפול רפואי ראשוני. בדו"ח התחקיר הצהל"י לאירוע נכתב כך: 

"זמן מועט לאחר הגעת הכוח, מתחיל סמל רם כהן, בפינוי נפגעי הכוח. איתו בזחל"ם, שתותחו שבק וצוותו התפזר, היה הנהג גבריאל בורוכוב ולוחם נוסף. יחדיו הם מבצעים מספר סבבים לתאג"ד. בכל סבב הם מעלים פצועים תחת חשיפה ארוכה לאש החסימה המצרית… כך הם משלימים 4 סבבים כשבכל סבב מפונים 3-4 פצועים לתאג"ד. בסבב החמישי, נפגע סמל רם כהן בראשו מיריית צלף…. הזחל"ם (אותו נוהג גבריאל בורוכוב) מפנה אותו לתאג"ד אך מתברר שנהרג". 

באתר 'גבורה' נכתב עליו כי ב-15 באוקטובר 1973 שרת רב"ט גבריאל בורוכוב כנהג זחל"ם במחלקת זחל"מים שעלתה על מארב מצרי באזור הגזרה הצפונית של התעלה. רב"ט גבריאל בורוכוב סייע למפקד ה-זחל"ם בפינוי פצועים משטח הקרב לנקודת האיסוף. 5 פעמים תימרן את ה-זחל"ם לעבר פצועים ששכבו בשטח, כדי להקל בפינויים, וזאת תחת אש קטלנית ומכוונת היטב מטווח קרוב ביותר, ובאזור ביצתי קשה ומסוכן לנהיגה. במעשה זה גילה רב"ט גבריאל בורוכוב אומץ-לב ודבקות במשימה. על מעשה זה הוענק לו : צל"ש הרמטכ"ל תשרי תשל"ו ספטמבר 1975, מרדכי גור, רב אלוף, ראש המטה הכללי.

כאמור, לפני מעט יותר משנה הלך גבריאל בורוכוב לעולמו, כשהוא לא משאיר אחריו צאצאים. רק הזיכרון המפואר שלו וגבורתו יוצאת הדופן, ייחרטו בלב העדה הבוכרית והעם בישראל לנצח. 

יהי זכרו ברוך

נגישות