הרב זבולון לבייב היה מתלמידיו הצעירים של הרב שלמה לייב אליעזרוב, בהיותו יודע ספר הוא קיים את דברי חכמינו ז”ל וכיבד את אשתו מאוד והעניק לה יחס מלכותי. בכל בוקר הוא היה מכין לה את ארוחת הבוקר וכאשר הייתה מסיימת לאכול הוא היה רוכן לעברה וקורא את ברכות השחר כדי שתוכל לענות אחריו ‘אמן’ על כל ברכה וברכה. רק לאחר מכן היה נפרד ממנה זבולון לבית הכנסת ובהמשך למלאכתו. בחודש נובמבר של שנת 1939, גויסו אחיה של יעל – אשתו של ר’ זבולון-  זבולון יחד עם אחיו פנחס למלחמת רוסיה-פינלנד. מלחמה ממנה הם לא שבו לעולם.

פרנסתו של הרב זבולון הייתה מהכנת צבע מחוטי משי, ובמקביל הוא עסק במצוות צדקה ובהכנסת אורחים. ביתו שרה מספרת “לפני חג הפסח אבא היה מסתובב בין השכנים העניים ומזמינם להתארח אצלו על שולחן הסדר. לימים, כאשר גדלתי, דאגתי לבריאותו של אבי שהיה מכתת את רגליו בין בתי השכנים. אמרתי לו ‘אם תרשה לי אלך אני להזמין את האורחים בעצמי’ אך אבא ניד את ראשו בשלילה ובחיוך אבהי הוא השיב לי ‘אין זה מתאים שנערה צעירה תזמין בשמי אורחים, זה עלול להיראות בעיניהם כזלזול ולפגוע בכבודם, מן הראוי שאלך ואזמין אותם בעצמי’ ” .

בלילות השבתות החורף הקרים והארוכים היה הרב זבולון אוסף את ילדיו ומספר להם מסיפורי התנ”ך, סיפורי גבורה יהודית ועל המידות הנאצלות של אבותיו. “אבי, יצחק לויוב -סיפר הרב זבולון לילדיו- היה בנם של ר’ לוי וסרח. סבא לוי נרצח בידי שודדים וכך נותרו אבי ואחיו יתומים כבר מגיל צעיר, ללא אב מפרנס. הם גדלו בבתיהם של אנשי חסד שאספו אותם אל בתיהם ונתנו להם קורת גג ומזון.

באחד הפעמים סיפר ר’ זבולון לילדיו: “כשאבא הגיע לגיל עשרים, נערכו באחד מבתי השכונה נישואיו של בחור מהעיר שהיה בגיל שמונה עשרה. כאשר אבי חזר מהאירוע, הוא החל לבכות על כך שהוא עצמו לא זכה להתחתן עד לשלב הזה בחייו. בעל הבית שראה את הבחור היתום בוכה, הבין בחכמתו לליבו של ר’ יצחק, ושוחח על העניין עם רעייתו. לאחר מכן פנו שניהם לביתם מזל בת השש-עשרה, וגם היא הביעה את הסכמתה להינשא ליצחק. כך הוקם ביתם של אבי ואימי יצחק ומזל, מתוך אהבת חינם וחסד”.

ר’ זבולון היה שייך לחבורת חסידים של הרבי הריי”ץ מליובאוויטש, והם היו נוהגים להתאסף בכל מוצאי שבת לסעודת ‘מלווה מלכה’ שנערכה בבתיהם. באותם ימים, החלו השלטונות לרדוף את היהודים החיים בסמרקנד וקהילת החסידים בתוכם. היה זה בעקבות התוועדות שעליה הלשין לשלטונות אחד מן המרגלים שהיו נטמעים בקהילה היהודית כדי להעביר מידע לשלטונות הרוסיים. באחד מימי השבת, נעצרה עגלה שחורה אל מול פתח בית הכנסת ‘גומבז’ שבסמרקנד, השוטרים נכנסו לבית הכנסת והוציאו משם את הרב מולא חזקיה קייקוב. לאחר מכן נעצרו עוד ועוד מתוך בני חבורת החסידים יום אחרי יום.

כדי להימלט מפני הגזירה, החליט ר’ זבולון לעבור למקום מסתור בעליית הגג. שם הוא החביא את עצמו למשך תקופה כאשר הוא לוקח עימו את התפילין שלו ומעט ספרי קודש. במשך כל שעות היום הוא היה מתחבא בחדר זה, ורק בשעות הלילה המאוחרות הוא היה יורד לתוך הבית כדי לחלץ את  עצמותיו. בכל פעם בעלייתו וירידתו, הייתה אשתו מגישה לו את הסולם ומיד לאחר מכן מחביאה אותו שוב. כך הם נהגו במשך תקופה ארוכה בעוד הפטרולים והמעקבים של השוטרים באזור הבית שלהם לא חדלו ולו לרגע. השוטרים אף נכנסו פעמים אחדות לתוככי הבית אך לא מצאו בו דבר וחזרו כלעומת שבאו. עד שלילה אחד, בשעת לילה מאוחרת, הציץ אחד השוטרים לתוך הבית וזיהה את ר’ זבולון מהלך בתוך הבית. הוא לא הבין בדיוק מה הוא רואה כיוון שהבית היה תחת מעקב תמידי ואיך ייתכן שהפושע הנמלט הצליח לחדור לתוך הבית. השוטר רץ מיד לתחנת המשטרה והזעיק את כל מי שהיה בכוננות כדי שיגיע לבית ללכוד את העבריין המסוכן. לא עבר זמן רב עד אשר חצרה של בית משפחת לויוב התמלאה בשוטרים שפרצו לביתם בכוח רב ועשו חיפוש קפדני ודקדקני בכל החדרים. הם לא ריחמו על הבית ועל רהיטיו ושברו וניפצו מכל הבא ליד שעודם מחפשים את מקום מחבואו של ר’ זבולון. מרוב עצמת החבטות והמכות לקירות, נסדק אחד הקירות וממנו הציץ הסולם ממנו נהג ר’ זבולון לעלות ולרדת מעליית הגג. מיד צעק השוטר ופקד עליו לרדת למטה, ור’ זבולון אכן יצא מעליית הגג וירד למטה.

האירוע כולו התרחש ביום ראשון בשבוע, יום המנוחה הלאומי. בעקבות כך, סקרנים רבים הצטופפו בסביבות הבית של משפחת לויוב כדי לצפות בדרמה המתרחשת שם. כאשר יצא ר’ זבולון מהבית, מאות בני אדם לטשו בו עיניים כאשר הוא נגרר החוצה כפושע מסוכן. הוא נגרר אל עבר המכונית השחורה כאשר קני הרובים של השוטרים מכוונים לראשו, הם אף ירו באוויר כדי להבהיר לו מה יהיה גורלו במידה וינסה לברוח מהם.

במשפט שנערך לר’ זבולון, נגזרו עליו עשר שנות גלות ועבודת פרך. על עונש זה ערער ר’ זבולון ובית המשפט שדן בערעור האריך לו את תקופת ריצוי העונש ל-25 שנים. בחסדי שמים העונש קוצר מיד לאחר מותו של העריץ סטאלין, אז שוחררו כל רבני הקהילה וחזרו אל חיק משפחתם וקהילתם.

ר זבולון ורעייתו יעל ז”ל זכו לגדל את שבעת ילדיהם לתפארת אבותם וזכו לרוות מכל צאצאיהם נחת יהודי אמיתי. בשנת 1970 הם זכו לעלות לארץ ישראל יחד עם העלייה הראשונה של בני הקהילה הבוכרית. הרב זבולון נפטר בשיבה טובה ביום י”ז מנחם אב של שנת תשמ”א- 1981 ומנחתו כבוד לצד רעייתו יעל ז”ל בהר הזיתים בירושלים.

יהי זכרם ברוך.

Leave a Reply

Your email address will not be published.