” הרבה “חמץ” נשפך ב-4 מערכות הבחירות האחרונות בארץ, הרבה לכלוך ורפש, כוונו תפילה שכעת, בעת שריפת חמץ, נשאיר הכל מאחור, נבער את החמץ ונשתדל להיות יהודים מאוחדים יותר” .

השבוע, אנחנו מגיעים לקו הסיום של מערכת הבחירות הרביעית. אמנם, רבים הם חילוקי הדעות בינינו, וכל אחד מאיתנו הצביע למפלגה שבו הוא חש הזדהות יותר. אך דומני שבנושא אחד יש הסכמה כללית רחבה – שהיא התפילה שבלב, והמשאלה, כי אלו יהיו הבחירות האחרונות לתקופה הקרובה ואף לשנים הבאות. בימי הבחירות אנחנו נוטים מטבע הדברים, ואף לעיתים בצדק, לחדד את ההבדלים בינינו, ולהצביע על היתרונות שלנו על פני מתחרינו. כל מפלגה מציגה את תפיסות עולמה ואת הרכב נבחריה, ומבקשת לקבל את תמיכת ציבור הבוחרים. זה גם המצב האידיאלי בחברה דמוקרטית מגוונת. אך לצערי, בשנה האחרונה היינו עדים לריבוי קמפיינים שליליים, שכללו הדרדרות הפחדות, ליבוי יצרים של שיסוי קהלים שונים אלו באלו. היו זו שנתיים שלמות של השמצות, החרמות, עלבונות.

נראה לי, כי היום שלמחרת הבחירות, הוא זמן מושלם להזכיר לעצמנו כי אף אחד מאיתנו אינו מושלם; וכי תמיד יש צורך להתבונן סביב על התמונה השלמה, ולשאוף לחיות בשלום זה עם זה.

 הנה דוגמה אישית – אני מתגורר באור יהודה. מקום שבו חיים בשלום ובאחווה, חרדים, חילונים, דתיים, עולים מאתיופיה ומבריה”מ לשעבר, וכן ממדינות צפון אפריקה – אשכנזים, ספרדים ועוד. אף אחד מהתושבים כאן, אינו עוסק לא בהדתה ולא בהחלנה. החברה כאן כלל לא מפוצלת כפי שנראה משלטי החוצות ומסרטוני הטוויטר. גם נבחרי הציבור השונים באור יהודה פועלים בשיתוף ובאחדות למען תושבי העיר.  אנחנו חייבים לעצמנו איחוי מחדש, גם בנראות הציבורית. עלינו להתעורר מהאשליה שאנחנו טובים מהאחר. להבין, שכולנו כאן כדי לחיות יחד בשלום, ושאין לאף אחת מהבעיות שבפנינו פתרון קסם.

שלמה זלמן סיונוב

רצה בורא עולם, ויום הבחירות חל ימים ספורים לפני חג הפסח, החג שמשקף ומסמל את תחילת האחדות של עם ישראל. בין המצוות הראשונות שנצטוו עם ישראל זה, הציווי על קרבן הפסח. בקרבן הפסח בפרטי עבודתו יש ביטוי למגמת האחדות. יש כמה וכמה פרטי עבודה שמראים זאת:

א. צריך לאכול אותו על כרעיו ועל קרבו לא מחולק אלא שלם.  ב. בבית אחד יאכל, לא בפיזור, בחבורה אחת לא בשתי חבורות. ג. הקרבן הוא שה שהוא קטן בן שנה, וכאשר הוא לוקה באבר אחד כל האברים מרגישים, וכן ישראל אחד לוקה כולם מרגישים. ד. צריך לצלותו ולא לבשלו כי הבישול מפרק והצלייה דווקא מגבשת. ה. עצם לא תשברו בו, אסור לחלק את העצמות.

לאמור חביב קרבן פסח שמבטא את מגמת האיחוד.

חג הפסח גם מהווה את תחילתו האמיתית של העם שלנו. בהתחלה היה אברהם אבינו, אחד ויחיד. למצרים ירדנו 70 נפש. אבל כעת חיה, לפני למעלה מ-3,300 שנים, יצאנו יחדיו 60 ריבוא. בפעם הראשונה – כעם אחד גדול ומלוכד. והשנה שנחגוג את חג הפסח, ונשב יחד סביב לשולחן החג, ונספר את סיפור ההגדה לילדינו – אנחנו חוגגים לא רק את היציאה מעבדות לחירות, אלא גם את האיחוד שלנו כעם. וזה אומר שנשמותינו נשזרו זו בזו לתמיד.

כנסת חדשה, ממשלה חדשה. הבה נזכור להתחיל מחדש במאור פנים ובאנרגיות חיוביות. הרבה “חמץ” נשפך ב-4 מערכות הבחירות האחרונות בארץ, הרבה לכלוך ורפש, כוונו תפילה שכעת, בעת שריפת חמץ, נשאיר הכל מאחור, נבער את החמץ ונשתדל להיות יהודים מאוחדים יותר.

נבער את שנאת החילוניים והדתיים, החרדים והמתנחלים, השמאלנים והימניים – רק בגלל שהם חושבים אחרת ממני מבלי היכולת לראות את האנושי שבאחר. אם כך נעשה, נוכל להתבונן לאחור ולומר שאולי בכל זאת הרווחנו משהו מהתקופה האחרונה שעברנו.

כל פעולה שמקרבת את אחדות ישראל בין בתוך המשפחה, בין בחיבור בין חבורות, היא מקרבת אותנו למגמה העתידית, לבניין בית המקדש השלישי. אשרי מי שפועל למען האחדות.

חג פסח כשר ושמח.

שלכם, שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר- אור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.