אמנו היקרה בלור בת עמנואל למשפחת חייאיב ושרח למשפחת מקסימוב, היא נינה לרב פנחס רבין הגדול זצ"ל מצד אביה. נולדה בשנת תרפ"ה (1925) בעיר חיטרצ'י ובילדותה עברה עם משפחתה לבוכרה. נפטרה בשם טוב בשבת קודש י"א מנחם אב תש"פ ונטמנה בעיר הקודש ירושלים.

אמנו נישאה לאבינו היקר חזקיה פקנייב בן בונו וציון ושניהם יחד זכו להביא שישה ילדים, ששניים מהם נקטפו בדמי ימיהם.

ההורים עבדו כמורים וזכו לגדל ולחנך אותנו ואת תלמידיהם הרבים על ערכי דרך ארץ, יושר, נתינה ועזרה לזולת. ערכים שהיו נר לרגליהם והיוו להם ולנו כדרך חיים.
ההורים דגלו בדרך ארץ וברכישת השכלה ומקצוע אשר באמצעותם נתרום למען הכלל.

במאמר מוסגר נציין שאמנו התקבלה ללימודי אחיות ומאחר שהפרוטה לא הייתה מצויה בכיסה ויתרה ועברה ללימודי הוראה שאפשרו שילוב של לימודים ועבודה בשכר.
את מקצוע האחיות שלא הצליחה להשיג בעצמה – הגשימה דרך בנותיה כאשר שתיים משלוש הבנות סיימו לימודי אחיות והבת השלישית סיימה לימודי רפואה.

בשנת 1990, כשנתיים לאחר ששכלו את בנם הצעיר (טרם שמלאו לו 26 שנה) עלו הורינו לארץ. אמא בגיל  65 ואבא בגיל 67. למרות גילה המבוגר יחסית למדה אמא את השפה העברית וזכתה לקיים בעצמה את מילות התפילה "להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד" . אמא הקפידה על תפילה, קריאת תהילים יומית ובכלל בכל הזדמנות שהייתה לה בין הבישולים והטיפול בנכדים והנינים.

כל חייה של אמא היו לימוד בשבילנו. ממנה למדנו שעצם הנתינה והעזרה לזולת מיטיבה איתנו ולא רק עם הזולת שאיתו נעשה חסד, ואם נתרמנו על ידי מישהו, גם אם נחזיר לו אלף פעמים טובה לא יהיה זה מספק.

לעילוי נשמת אמנו נבקש להעביר מסר לדור הצעיר – תהיו מהנותנים, שאין הנתינה מחסירה מכם ותזכרו ש"לא המדרש הוא העיקר, אלא המעשה" (פרקי אבות א', יז'). איחולינו שתזכו להיות שליחים ולהביא את הלימוד שלכם לידי מעשה ולהוסיף אור וטוב בעולם.

ד"ר נינה פקנייב.

Leave a Reply

Your email address will not be published.