ראשון פגשנו את מאיר. מאיר הוא יהודי בוכרי, הוריו עלו ארצה בתחילת שנות השבעים מדושנבה, היישר אל מלחמת יום הכיפורים. כאשר פרצה המלחמה ההיא שחרטה טראומה עמוקה בנרטיב הלאומי הישראלי אמר לו אביו, אז לפני 50 שנה: "כשאני רואה את הגיוס הישראלי למלחמה, אין לי ספק שישראל תנצח", אביו הוסיף ואמר: "אני זוכר היטב את כל התכסיסים שהיו עושים בחוץ לארץ כדי להתחמק משירות בצבא האדום. אנשים היו מזייפים את הגיל שלהם וטוענים שהם צעירים יותר, הכל כדי לא להתגייס. אבל פה, אני רואה מציאות הפוכה לחלוטין! אנשים קופצים על טנדרים, משאיות ורכבי צבא, הכל כדי להתגייס. כשאני רואה את זה אני מבין שאין סיכוי שישראל לא תנצח במלחמה הזו".
מאיר ממשיך: "50 שנה עברו, ואנחנו רואים את הגיוס למלחמה הנוכחית. כולם מתגייסים בדיוק כמו אז במלחמת יום הכיפורים. אנשים מגיעים מרצונם הטוב ורוצים לה. פטריוטיות ישראלית
משלחת הקונגרס יצאה בשבוע שעבר לבסיס חיל האוויר בתל נוף * בסיס חיל האוויר הקיים מזה 75 שנים וממנו יוצאים מידי יום עשרות משימות בעומק שטח האויב * בבסיס הם פגשו קבוצה של חיילים מהעדה הבוכרית שעבודתם החשובה מאפשרת לגלגלי המלחמה לנוע בכיוון הניצחון המתקרב.
הביקור בבסיס חיל האוויר היה עבורי רגע אמיתי וגדול של נחת. בשעות הצהרים צלצלתי לידידי מנכ"ל הקונגרס הרב יהודה בלוי כדי לשאול משהו. "אולי תצטרף אלינו לביקור בבסיס חיל האוויר?", הוא הציע, "רבע שעה מהבית שלך". כמי שהולך לישון בכל לילה ומתעורר בכל בוקר מימי המלחמה לקול המראות ונחיתות של מטוסי קרב, ההצעה קרצה לי עד מאוד. "אנחנו מגיעים אליהם לעשות קצת שמח, עם מוזיקה ואוכל בוכרי. יהיה גם סיור לימודי מעניין. תבוא".
ובכן, הגעתי. משלחת מכובדת של הקונגרס מופיעה בשערי הבסיס. לצד המנכ"ל הרב בלוי, הסמנכ"ל הנמרץ הרב יוסי ניאזוב, סגן נשיא הקונגרס זבולון לבייב ורעייתו רותי, חבר הנשיאות מר אפי יליזרוב ורעייתו רותי לבייב – יליזרוב, יו"ר אגודת הידידים מר אמנון כהן, מנהלת מחלקת הרווחה הגב' חנה אלעזרוב, עו"ד אדי מורדכייב סמנכ"ל קשרי חוץ, הגב' שרית מיתר מנהלת מחלקת אקדמיה ומנהל חמ"ל דרום.
בכניסה לבסיס מקבל את פנינו יהודי בוכרי צעיר במדי חיל האוויר. שם משפחתו ותפקידו אסורים לפרסום מטעמי בטחון שדה. רק נאמר ששמו הפרטי מתחיל באות מ' קצין בדרגת סרן והוא נולד באוזבקיסטן, עלה ארצה ולמד בישיבת 'אור אבנר'.
מ' מקבל את פנינו בחיוך מבויש. הוא יהודי עדין נפש. מבע עיניו משדר ענווה, מהסוג הזה שאפשר למצוא בשפע אצל יהודי בוכרה. אבל שלא תטעו בו אפילו לא לרגע – הוא חדור מטרה, נחוש, מלא אמביציה וכנראה שגם כישרון גדול וחכמה רבה. תחת פיקודו כמות לא מועטה של חיילים העושים עבודת קודש לטובת שמירת הביטחון של אזרחי ישראל.
הוא עורך לנו סיור ברחבי הבסיס ואנחנו מתוודעים באופן בלתי אמצעי אל העבודה הרבה הנעשית מאחורי הקלעים של חיל האוויר הישראלי. עוד נחזור אל סרן מ' בהמשך.
אל המשלחת מתלווה בחורה חרוצה ונחושה מאוד. היא אחראית בטחון שדה ותפקידה לדאוג שאנחנו לא רואים ולא שומעים מה שאסור לשמוע. היא סיימה את שירותה הצבאי לפני כחודשיים ובעקבות המלחמה הוזעקה למילואים. היא זהירה מאוד ואוטמת את הטלפונים הסלולריים של כולנו במדבקות כנגד צילום. אני נדהם מהיסודיות ולוקח אותה לצד לשיחה אישית. היא מספרת לי אנקדוטות מרמת הזהירות שהיא נוקטת אפילו כשהיא בבית ולא במסגרת השירות הצבאי. אני מתרגש מהפטריוטיות הישראלית ומתמלא גאווה שאלו הם חיילינו המופקדים על בטחון ישראל.
שבת בוכרים גם יחד
אנחנו מתקדמים בסיור, עוברים מאגף לאגף, ומסתבר שהבסיס מלא בחיילים וקצינים בני העדה הבוכרית. אני מבקש לאסוף את כולם יחד לראיון משותף. בכל זאת, יש לנו משהו שמאחד בין כולנו. זר לא יבין זאת.
שמות משפחה מצונזרים כאן בפקודה, אסור גם לצלם פנים, תצטרכו לסמוך עלינו שמדובר בתותחים אחד אחד.
ניסן, הוא צעיר החבורה. רב-טוראי בן 19, יליד הארץ, תושב קרית גת המשרת שנה אחת ביחידה. הוריו עלו ארצה בשנות התשעים. ניסן למד בבית הספר אורט בבסיס תל נוף וידע כבר מגיל צעיר לאן מועדות פניו.
ראדיק הוא רס"ר, נשוי פלוס שניים המתגורר בלוד. הוא עלה ארצה בגיל 4 וחצי בתחילת שנות התשעים. גם מסלול לימודיו הוביל אותו לכאן: אורח תעשייה אווירית, הנדסאי מערכות חשמל, פיקוד ובקרה. "מגיל צעיר ידעתי שאשרת בחיל האוויר", אומר ראדיק, "אח שלי שירת כאן והיה ברור לי שאני מגיע לתרום תרומה משמעותית למדינה". במסגרת תפקידו משמש ראדיק כראש צוות חשמלאי מטוסים במטוסי רעם. את הלהט בעיניים שלו הרגשנו היטב כאשר הוא ערך לנו סיור במחלקה עליה הוא מופקד.
מאיר הוא רב סמל בכיר. וגם הוא בוכרי. הוא בן 43, נשוי ואב לארבעה, מתגורר בגבעת זאב. הוריו של מאיר עלו ארצה בתחילת שנות השבעים מדושנבה. מאיר משרת כתשע שנים בטייסת 118, הוא מכונאי מסוקי יסעור. התפקיד של מאיר דורש יצירתיות. הוא מתמודד עם חלקים שאת חלקם כבר לא מייצרים בחיל האוויר, אבל לא תעצרו אותו בדרך להגשמת החלום. אין חלק שמאיר והצוות שלו לא יכולים לייצר, גם אם צריך בשביל זה להפעיל יצירתיות שאין דומה לה בחיילות האוויר בכל העולם.
תכירו את נטלי, סמלת ראשונה, בת 23 המתגוררת ברמלה. נטלי היא ראש צוות מערכות מידע. היא נולדה בישראל ושורשיה נטועים בטג'קיסטן. היא יהודיה בוכרית המשרתת ביחידה מזה שלוש שנים, מפקדת על חיילות ובהן חיילת בוכרית נוספת המשמשת כראש צוות.
הנחישות של נטלי מוקרנת החוצה למרות העדינות. "אני ומשפחתי מאוד גאים בשירות שלי. אני משרתת שירות משמעותי לעם ישראל. חיל האוויר הראה בשנים האחרונות ובמיוחד במלחמה הנוכחית, שהוא חלק ענק ומשמעותי מצה"ל ומדינת ישראל. זה מעורר בי גאווה ותחושת שליחות", היא אומרת ומעידה על כך שמאז תחילת המלחמה היא וצוותה, יחד עם כל חיילי הבסיס וצבא הגנה לישראל, עובדים שעות נוספות כדי שחיל האוויר יתפקד בצורה הטובה ביותר.
יאיר הוא רב סמל מתקדם, בן 36, נשוי פלוס שלושה. הוא משרת 17 שנים בצבא ומתוכם שנתיים ביחידה הנוכחית במסגרת תפקידו כמכונאי מטוסי F16. "ההורים שלי עלו מבוכרה בסוף שנות השבעים. הם תמיד דחפו אותנו לערכי צבא הגנה לישראל", אומר יאיר שמספר על השלמת שני תארים במנהל עסקים תוך כדי השירות.
את מ' כבר הכרנו. הוא נולד בסמרקנד לפני 27 שנים נשוי לבוכרית ילידת הארץ ולהם שני ילדים. הוא עלה ארצה בסוף שנות התשעים ונקלט בישיבת 'אור אבנר' באור יהודה, תחת ניהולו של הרב גיל יאיר. את ישיבת 'אור אבנר' הקים מר לב לבייב כדי לקדם צעירים בני הקהילה הבוכרית. כשרואים את מ' והניצוץ הכובש בעיניו, אפשר לראות את התגשמות החזון של מר לבייב בצורה הכי ציונית ומרגשת שיש.
מ' הוא עדין נפש אבל נחוש מאוד. אל תטעו, לא בו ולא במשפחתו. מדובר במשפחה שכולה מגויסת לחיל האוויר הישראלי. אחיו הגדול הקדים אותו וסימן עבורם את הדרך. האח הצעיר כבר הולך בעקבות אחיו הגדולים. "השירות הצבאי בצה"ל מציב את האדם בנקודת מפתח חדשה", אומר מ' שמספר על ביקורים שעשה בבסיסים מקבילים בארה"ב. אני מתעניין לשמוע ממנו על ההבדלים שגילה בין חיל האוויר הישראלי למקבילו האמריקאי. מ' מהרהר לרגע ומשיב: "ההבדל בינינו לבין האמריקאים היא שאנחנו כמדינת ישראל מנצלים את כל המשאבים שלנו בצורה האופטימלית ביותר שיש. בצבא הישראלי יש יצירתיות רבה והמון חשיבה מחוץ לקופסה".
הסבב הסתיים. כל החיילים מדברים על כך שהצבא מעניק כלים ויכולות לצאת לאזרחות בצורה הטובה ביותר שיש. הם קוראים לכל בני הקהילה הבוכרית להתגייס, לתרום מעצמם ולחוש תחושה אמיתית של שליחות משמעותית: "אין לנו ארץ אחרת".
מתקפת קלוריות על הבסיס
הסיור מתקרב לחלק העיוני-לימודי שלו, בואכה החלק החווייתי. סביב שולחנות ערוכים מתקבצים כ-150 חיילים הנהנים מאוכל בשפע: סמוסה, גושגידז'ה, אושי-פלוב (לא, לא מדובר במילות קוד שנועדו לעקוף את הצנזורה של ביטחון השדה, מדובר במאכלים בוכרים אותנטיים).
מתקפת קלוריות מהמטבח הבוכרי מופעלת כרגע על בסיס חיל האוויר. האווירה מתלהטת, המוזיקה מתחילה לנגן, הלבבות נפתחים וכל הנוכחים פורצים בריקוד של אמונה, תקווה ועוצמה. מי שמאמין לא מפחד. על האוכל הופקדו באהבה רחמים מטטוב, ברטה אברמוב ויאיר אהרונוב, והזמר ששימח את החיילים היה זבולון נתנוב. מעגל הרוקדים מתרחב ובכל רגע מתווספים חיילים נוספים ממחלקות הבסיס. נראה שלרגע אחד הנוכחים מתנתקים טפח מעל הקרקע, בדיוק כמו המטוסים הממריאים מרחק מטרים ספורים מאיתנו.
אשרינו שזכינו לצבא כזה. אשרינו שזכינו לחיילים כאלו. אשרינו שזכינו לקונגרס כזה.
מאת: יאיר בורוכוב.
כתיבת הראיונות: עו"ד אדי מורדכייב
