הלוחמים: אהרון דג’ורא מושייחוב

מאת יעקב מושייחוב, חבר נשיאות קונגרס יהודי בוכרה

מיד כשהחלה המלחמה אבי גויס לקרב, היות והוא היה מורה ובוגר אוניברסיטה מעמד זה העניק לו מיד את דרגת הגנרל – ‘אופיצר’ ברוסית. ומיד הוא נשלח כקצין לשדה הקרב ללא שום אימון מקדים.

בשדה הקרב הוא נפצע פעמיים ואז שלחו אותו להחלים בעיר לנינגרד, אלא שאז החל המצור הגרמני על העיר, מצור שנמשך 3 שנים רצופות ובמהלכה מתו כשליש מתושבי העיר.

העיר לנינגרד הייתה העיר שסבלה באופן הקשה ביותר מכל ערי ברית המועצות במהלך מלחמת העולם השנייה, וכאמור אבי היה בתוכה ושם הוא נפצע שוב במהלך ההפצצות.

בזמן המלחמה אבי כבר היה נשוי עם שני ילדים ואשתו וילדיו נשארו בטשקנט מחכים לשמוע מגורלו של אביהם, שחזר רק לאחר סיום המלחמה בשנת 1945.

אחיו הגדול יוסף מושייחוב, גויס גם הוא למלחמה ועקבותיו לא נודעו והוא נעדר עד עצם היום הזה.

אבי עלה לישראל בשנת 1972 והתגורר בירושלים, הוא זכה למדליות ועיטורים רבים בברית המועצות, והוכר כנכה מלחמה, גם בישראל הוא השתתף בצעדות ובחגיגות לציון יום הניצחון ונפטר בשיבה טובה