אתחיל את סיפורי בגורלו של דודי קלנטרוב שמעיה שהיה אחיה של אמי, הוא גויס לצבא האדום בשנת 1942, כאשר הוא היה בשנות ה-20 לחייו, הוא היה רווק ובמשך שנים לא ידענו מה עלה בגורלו, בתקופה הראשונה לגיוסו הגיעו ממנו מכתב או שניים, אבל לאחר מכן נותק הקשר, לא הגיע שום מידע נוסף על גורלו ואמו כל חייה ביכתה לדעת מה עלה בגורל בנה וכל חייה חיכתה לו

בשנות ה-80 המאוחרות אחד מהמשפחה חיפש בארכיון הסובייטי אולי נמצא משהו ואז מצאנו שבקרב שהתנהל בסביבות העיר חרקוב שבאוקראינה בחודש ספטמבר 1943 הוא נהרג במהלך הקרב וקבור בקבר אחים והשם שלו מופיע באנדרטה שליד קבר האחים

בשנים האחרונות התפרסם על אתר האינטרנט של המוזיאון בו אפשר למצוא מסמכים ושם זיהיתי את שמו ואפילו מסמכים שצילמתי אותם בהם מסופר על החייל שמעיה קלנטרוב מסמרקנד שנהרג בשנת 1943.

כשנישאתי לבעלי נודע לי שגם במשפחתו יש סיפור דומה. חמי אהרונוב שלום ז”ל גם הוא היה חייל במלחמת העולם השנייה שנפל בשבי, כשהוא השתחרר זה היה לאחר שהסתיימה המלחמה חמי חזר בשלום, הוא לא סיפר הרבה על הקורות אותו במלחמה רק אנחנו יודעים שבזמן השבי הוא העלים את היותו יהודי, כי אם הגרמנים היו מגלים זאת, חי הוא כבר לא היה יוצא מזה, הוא חזר מהמלחמה והוכר כנכה הוא איבד עין אחת וחלק מאצבעות ידו ובכל זאת הוא שיקם את עצמו, עבד וחי ברוסיה הסובייטית והוענקו לו מדליות רבות.

אחיו ששמו היה רחמין גם הוא השתתף במלחמה, אבל הוא הוגדר כנעדר ובמשך שנים רבות לא ידעו מה עלה בגורלו, לאחרונה התברר לנו שיש מוזיאון ברוסיה שבו אפשר לברר גם דרך אתר האינטרנט מה עלה בגורלם של חיילים מסוימים ומצאתי גם אותו.

מי שהמליצה לנו על האתר היא הגב’ זויה ודרניקוב מתנדבת הקונגרס ופעילת ציבור הגרה בשלומי ודרך ההכוונה שלה הגעתי לגורלם של שניים מבני משפחתנו שלא ידענו מה עלה בגורלם.

דרך אתר האינטרנט של המוזיאון הרוסי להנצחת השואה נודע לנו כי רחמין אהרונוב נהרג בשנת 1943 ונקבר בקבר אחים, באתר האינטרנט צוין שהוא היה מסטלינבד – דושנבה בשמה בזמן סטאלין, שם יש גם את הפרטים הידועים על החייל, מי הוריו ושאר פרטיו האישיים הידועים, הוריו לא זכו לדעת מה העלה בגורלו.

מי שחקרה את ההיסטוריה היא בתי בלה שמאוד מתעניינת בהיסטוריה ובחקר המשפחה וכך היא זיהתה גם את הדוד של אביה וגם את הדוד שלי, בתי ביקרה לאחרונה בפולין וביקרה במחנות ההשמדה בשבילה זו הייתה סגירת מעגל כי סביב הסיפורים האלו גדלנו והנה היא פגשה בעיניה את הסיפורים והזוועות הבלתי ניתנים לתיאור של מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים.

לאחר שנים רבות גם נודעו לנו תאריכי הפטירה ובגלל שאין להם ילדים אנחנו מדליקים נר לזכרם מדי שנה כפי תאריך מותם המופיע באתר המוזיאון. אני ממליצה לכל מי שיש לו קרובי משפחה במעגל הקרוב או הרחוק שלא נודע להם גורלן במלחמה שיכנסו לאתר ואולי גם ימצאו וידעו לספר על גבורתם של בני משפחתם והעדה היהודית-בוכרית. הכתובת של האתר: http://www.obd-memorial.ru/

Leave a Reply

Your email address will not be published.