#”רבי זה לא רק “צדיק”. רבי הוא נשמה כללית, נשיא הדור. רבי הוא הדמות שבאמצעותה עובר השפע לכל אנשי הדור. רבי הוא האדם שבכל רגע של קושי, צער או נפילה, אני יכול להתקשר אליו בלי שום הגבלות של זמן ומקום. להתחבר אליו בחיבור של אהבה ומסירות”

אחים ואחיות יקרים. יותר משנה אנחנו נפגשים כאן ביחד, מידי שבוע, בטור שלי אליכם, קוראים וקוראות. השבוע, תרשו לי לא לכתוב לכם בצורה הרגילה, אלא פשוט להתוועד ביחד התוועדות חסידית.

אני עכשיו כבר אחרי כוסית ‘לחיים’. אני מזמין גם אתכם להרים כוסית ביחד איתי ולומר: לחיים, לחיים.

*

בשבת הקרובה יחול ג’ תמוז, יום השנה לפטירתו של כבוד קדושת אדוננו מורנו ורבינו, הרבי מליובאוויטש זכר צדיק וקדוש לברכה.

הרבי שלי, הרבי שלך, הרבי של כולנו.

כתבתי כאן לא מעט בעבר על החוב המיוחד של הכרת הטוב שחייבת העדה הבוכרית כולה לאדמו”רי חב”ד ולרבי מליובאוויטש בפרט. אי אפשר לתאר כיצד היו נראים החיים היהודיים של כולנו, אחרי שנות ההרס והחורבן הרוחני של הקומוניזם בלי פעילותו של הרבי ובלי שליחיו הנאמנים שהגיעו ופעלו בערי אוזבקיסטן, עד מסירות נפש בפועל.

אני רוצה לקחת אתכם אחורה, אל אחד מזיכרונות הילדות המוקדמים שלי.

הייתי אז ילד צעיר כבן תשע. ישבתי לי, ליובה בן התשע חבוש כובע קסקט מצמר, בחדר סגור ומסוגר אי-שם בטשקנט.

על השולחן היו מונחים – בקבוק וודקה, מעט תפוחי אדמה מבושלים, ביצה קשה, מלפפונים חמוצים, עגבניות ולחם שחור. מסביב לשולחן יושבים כ-15 יהודים, חלקם חסידי חב”ד וחלקם יהודים בוכרים מקומיים.

התאריך, י”ב תמוז, יום הולדתו ויום גאולתו של האדמו”ר הקודם מליובאוויטש, רבי יוסף יצחק שניאורסון זצ”ל. כל המסובים יושבים בעיניים עצומות ומנגנים ניגון.

גם אבא שלי, רבי אבנר ז”ל, ישב איתם יחד.

ברגע אחד התעוררו כולם לפתע. אחד החסידים מרים כוסית ‘לחיים’ וקורא: “זא זדורוביא רבי” [=לבריאות של הרבי]. המילה “רבי” נאמרה מפיו בכזו התרגשות וכזו אהבה שלא שמעתי עוד מעולם. התבוננתי בעיניו של החסיד שהיו מלאות דמעות. העיניים שלו הביעו געגועים. בתוך המילה “רבי” היו טמונים כל כך הרבה רגשות.

הייתי ילד ולא הבנתי מה זה בדיוק “רבי”. אבל כשראיתי את האמת שבקעה מפיו ומעיניו של החסיד, זה חדר וחלחל לי אל תוך הלב. יש לנו “רבי”.

מה זה רבי? אתם שואלים את עצמכם?

רבי זה לא רב. רבי זה לא מורה. רבי זה לא מדריך רוחני. כלומר, הוא כל אלו גם יחד, אבל לא בזה מתבטאת המהות האמיתית של הרבי. רבי הוא תמצית החיים של חסיד. רבי זה אהבה בלתי גבולית. רבי זו נשמה כללית שבכל רגע נתון אני יודע שהוא חושב עלי, סומך עלי, בוטח בי, מאמין בי ואוהב אותי. רבי זה יהודי מלא באהבה לכל אחד, בלי תנאים. בלי שום אגו אישי. רבי זה ביטול מוחלט לה’ ולרצונו.

רבי זה לא רק “צדיק”. רבי הוא נשמה כללית, נשיא הדור. רבי הוא הדמות שבאמצעותה עובר השפע לכל אנשי הדור. רבי הוא האדם שבכל רגע של קושי, צער או נפילה, אני יכול להתקשר אליו בלי שום הגבלות של זמן ומקום. להתחבר אליו בחיבור של אהבה ומסירות.

*

האם יצא לכם פעם להתגעגע למשהו או מישהו שמעולם לא פגשתם? אני ראיתי במו עיני חסידים ויהודים שמתוך העיניים שלהם בקעו אהבה, כיסופים וגעגועים לרבי שאותו עדיין בכלל לא פגשו. אני זוכר היטב את המילים “ליובאוויטשסקי רבי” נאמרות שוב ושוב מפי אבא שלי. אבא, כמו גם יהודי בוכרה רבים, העריצו את הרבי וחיכו לצאת מברית המועצות כדי לפגוש אותו פנים אל פנים.

אני זוכר את אבא אוסף פריטים שונים ומאכסן אותם במקום מיוחד בבית, כדי שיבוא היום והוא יצא מברית המועצות ויעניק אותם לרבי. אחד הפריטים המיוחדים היה זוג בתים מהודרים לתפילין, ועל הפריט הזה אני רוצה לספר לכם היום.

יום אחד הגיע לביתו של אבי אדם מסוים ובידו זוג בתים לתפילין, מהודרים, מפוארים, עשויים כסף ופיתוחים אומנותיים שונים של קריסטל שקוף. הוא הציע אותם לאבי למכירה. אבא חשב מיד שזו יכולה להיות מתנה ראויה לרבי. הוא רכש את הבתים ללא מיקוח, בסכום כסף די גדול, וטמן אותם במקום מוסתר ומוגן היטב.

כאשר הגיעה העת לצאת מברית המועצות, התברר לאבא שהמטען שהוא יכול לקחת עמו יהיה מוגבל מאוד והוא נאלץ לוותר על המתנות והפריטים שהוא אסף בחרדת קודש. על דבר אחד הוא לא היה מוכן לוותר – על הבתים המפוארים לתפילין.

לאבא היה חלום להעניק את הבתים כמתנה אישית לרבי, כהוקרה של חסיד לרבו, ואולי אף לזכות שהרבי ישתמש בבתים אלו. זמן לא רב אחרי שאבא זכה לעלות ארצה, הוא נסע אל ביתו של הרבי בברוקלין ניו יורק, והתקבל ליחידות אישית עם הרבי. אבא סיפר לי לימים שהוא שהה בחדרו של הרבי זמן ממושך באופן לא רגיל, ואחד הדברים הראשונים שהוא עשה היה להעניק לרבי את המתנה המיוחדת. הוא הוציא מהתיק את הבתים לתפילין והניח אותם על השולחן לפני הרבי.

אני לא יודע אם הרבי השתמש בבתים הללו, אבל דבר אחד אבא כן ידע לספר: הרבי לקח את הבתים התבונן בהם ואמר: “בולשוי ספאסיבה… בולשוי ספאסיבה…” [=תודה רבה].

אבא סיפר לי בהתרגשות שהרבי אמר שוב ושוב ושוב “בולושי ספאסיבה”. כמות הפעמים שהרבי הודה לו במילים אלו, הייתה הרבה מעבר למקובל ואבא סיפר לי שעבורו זה היה לימוד מוחשי חי ועוצמתי למושג “הכרת הטוב”.

*

הכרת הטוב. שתי מילים פשוטות אבל כל-כך יקרות. הלוואי ונזכה שתהיה לנו הכרת-הטוב, מעט שבמעט, מכל השפע והטוב והחסד שעשה איתנו הרבי מליובאוויטש. במקרה של הרבי, לא מספיק לומר רק “תודה”. הכרת-הטוב לא מתבטאת רק בכך, כי הרבי לא היה מסתפק במועט. הרבי רצה ותבע מאיתנו, חסידיו, לעשות עוד ועוד.

אז אם התעוררתם ברגש מסוים מההתוועדות הזו שלנו, ויש לכם רצון להכיר טובה לרבי, קומו עכשיו ועשו מעשה טוב. תנו צדקה, החליטו החלטה טובה, למדו תורה, קיימו מצווה, השקיעו בחינוך הילדים שלכם.

ואני בטוח שכמו שהובטחנו בתורתנו הקדושה “מצווה גוררת מצווה”, אנחנו נזכה בקרוב, ביחד, להביא את המשיח.

לחיים, לחיים ולברכה!

Leave a Reply

Your email address will not be published.