טוב שהילדים יישנו במהלך היום לקראת חג הפסח, כדי שיוכלו להישאר ערניים בכל הסדר ויקיימו בהם מצוות והגדת לבנך. ילד שמבין בסיפור יציאת מצרים, מצווה לתת לפניו יין לארבע כוסות, אלא שאין צריך רביעית וייתן להם מיץ ענבים.
והקידוש נוהגים לאומרו מעומד וכשמסיים הקידוש יושב ומסב ושותה מכוס הקידוש. צריכים הסיבה בשתיית ארבע הכוסות, באכילת כזית המצה הראשון, באכילת הכורך ובאכילת האפיקומן. בשאר כל סעודתו אם ירצה להסב הרי זה משובח. ומהותה של ההסיבה היא פעולה של ישיבה לצד שמאל, וגם אדם איטר יד שמאלי יטה על צידו השמאלי בדרך של חירות- המעוררת את תודעתו של האדם ושל הסובבים לחוש את תחושת החירות. ההסבה צריכה להיות בצד שמאל ואם הסב בצד ימין כאילו לא הסב כלל. בספר אור לציון בחלק ג' הגדיר שהסיבה היא לא מעט תזוזה לצד שמאל, אלא הטיה של הגוף ב-45 מעלות.
הנשים חייבות בהסיבה באכילת המצה ובאכילת הכורך והאפיקומן וכמובן גם בשתיית ד' הכוסות, אך אישה שלא הסיבה, בדיעבד יצאה ידי חובה. בהלל, אם ירצה להסב יש לו על מה לסמוך, אך בברכת המזון יברך מיושב בלי הסיבה.
פשט המנהג לקדש ולברך בורא פרי הגפן על יין מבושל או מפוסטר, והוא הדין שאפשר לצאת בו ידי חובת מצוות ארבע כוסות אף לכתחילה.
אפילו מי שהיין מזיקו או ששונא את היין, חייב לדחוק את עצמו לשתות ארבע כוסות ומברך על היין כרגיל, אך די אפילו לכתחילה לאדם כזה לצאת ידי חובה במיץ ענבים (כדוגמת תירוש וכיוצ"ב, ובלבד שיהיה בו רוב יין) וכן יש להקל לנשים שקשה עליהן מאוד לשתות ארבע כוסות של יין ממש, לשתות מיץ ענבים לארבע כוסות. וכל זה לעניין ארבע כוסות, אבל לקידוש והבדלה, מיץ ענבים כשר אף לכתחילה. שוטפים ומדיחים את הכוס ואם הוא נקי אינו צריך שטיפה והדחה, אך טוב בכל זאת לשוטפו ולהדיחו על דרך הסוד.
שיעור הכוס הוא 81 סמ"ק וישתה לכתחילה כל הכוס, ובדיעבד אם שתה רובו יצא. ואם הכוס גדול יותר, די שישתה רביעית 81 סמ"ק כשהוא רוב הכוס אפילו לכתחילה. ואם שתה רביעית אפילו אינו רוב כוס, יוצא ידי חובה בדיעבד. צריך לשתות הרביעית בבת אחת. בדיעבד אם שתה הכוס של ד' כוסות בהפסקות- יצא ידי חובה. גם בקידוש של ליל פסח שכוסו של כל אחד ואחד מונח בידו, יש לנהוג כמו בקידוש של שבת ויום טוב, שבעל הבית או ראש המשפחה לבדו יאמר כל ברכות הקידוש, ויכוון להוציא את כל השומעים ידי חובתם.
כשמברך שהחיינו בקידוש יכוון לפטור גם את המצה והמרור מברכת שהחיינו.
ורחץ נוטל ידיו כדין נטילת ידיים לאכילת פת, אך לא יברך על נטילת ידיים, וטוב שלא ישיח עד אחר ברכת ואכילת הכרפס, משום שמיד לנטילה ברכה.
אם טעה ובירך על הנטילה הראשונה "על נטילת ידיים", טוב שלא ישמור על נקיות ידיו, ועל ידי היסח הדעת יוכל לברך אחר כך לפני המוציא שוב על נטילת ידיים. והברכה שבירך בתחילה לא חשובה לברכה לבטלה.
כרפס יש להשיג מרור וכרפס מגידול מיוחד בחממות, ישרה אותם 3 דקות במים עם סבון וישטוף אותם בזרם מים חזק, וטוב לעיין בהם ולבודקם עד כמה שאפשר. ייקח פחות מ-27 גרם כרפס בדוק יפה שאין בו חשש תולעים ויטבילנו בחומץ או במי מלח ולימון שיש בהם רוב מים, ויברך עליו "בורא פרי האדמה" ויכוון לפטור בזה את המרור שאוכל אחר כך בלי ברכת האדמה. לכתחילה יש להדר אחר הכרפס, מפני שיש טעמים רבים לאכילתו, אולם אם אינו מוצא כרפס או שאין לו מי שיבדקנו כראוי, ייקח אחד משאר ירקות, ויטבילנו בחומץ כנזכר. אבל עדיף יותר לעשות כן בכרפס. נכון יותר שהגדול שבמסובים יברך האדמה על הכרפס, ויכוון לפטור בברכתו את כולם, משום ברוב עם הדרת מלך. אבל אם רוצים שכל אחד מהמסובים יברך האדמה על הכרפס רשאים לעשות כן. טוב שישאיר מעט מהכרפס בצלחת שבתוך הקערה, על דרך הסוד, שצריך שיהיה סוד הקערה שלם עד לאחר אכילת המצה והמרור.
יחץ ייקח מן שלוש המצות המונחות לפניו את המצה האמצעית ויחצה אותה לשניים, ויניח את החלק הקטן בין שתי המצות השלמות ואת החלק הגדול ייתן לאחד מן המסובים לשומרה לאפיקומן, ואם שכח ולא בצע קודם ההגדה בוצע באמצע ההגדה במקום שנזכר. ונותנים אותה תחת המפה, ולא יבצע בסכין אלא בידו, שכן דרכו של עני.
מגיד אחת המצוות העיקריות ביותר של ליל הסדר הוא לספר בסיפור יציאת מצרים, וראוי לספר במדרשי אגדה בדברים המושכים לבבות השומעים, בחסדי השם יתברך עמנו. וכבר הפליגו בזוהר הקדוש בשבח המספר ביציאת מצרים בליל פסח, ואמרו שכל מי שמספר ביציאת מצרים בליל פסח ושמח בסיפור ההוא, עתיד הוא לשמוח עם השכינה בעולם הבא. ומכל מקום כשיש ילדים קטנים, שיש חשש שיישנו לפני אכילת מצה ומרור לא יאריך כל כך, כדי לזכותן בכל המצוות הנהוגות.
קודם מה נשתנה, מוזגים לו כוס שני, כדי שישאלו התינוקות למה שותים כוס שני קודם סעודה. ואם אין שם בן, אשתו שואלת, ואם לאו הוא שואל את עצמו, ואפילו תלמידי חכמים שואלים זה לזה מה נשתנה. ואין צריך לשטוף ולהדיח הכוס, אם כל אחד שותה מכוסו ואין שם תערובת כוסות.
אף הנשים חייבות בסיפור יציאת מצרים, ואם אינה יודעת לקרוא, יכולה לצאת ידי חובה בשמיעה, שהשומע כעונה. ויטו אוזן קשבת להבין עניין יציאת מצרים ואם אינה מבינה בלשון הקודש, צריך לתרגם לה בשפה המובנת לה. נכון לכתחילה שלא יוציאו את האנשים ידי חובה. מיהו בדיעבד יצאו האנשים ששמעו ממנה ידי חובת ההגדה וסיפור יציאת מצרים. ומהיות טוב שיאמרו הגברים, פסח מצה ומרור, וטעמיהם.
רחצה יטול ידיו כדת, ויברך על נטילת ידיים, ואם יודע שלא הסיח דעתו בנטילה ראשונה עד עכשיו, יטול בלא ברכה.
מוציא מצה ייקח המצות כסדר שהניחם, הפרוסה בין שתי השלמות, ויאחזם בידו ויברך המוציא ועל אכילת מצה. ונוהגים שלאחר שמברך המוציא שומט המצה השלישית מידו, ונשארת בידו העליונה עם הפרוסה, ומברך "על אכילת מצה". ובוצע מהשלמה העליונה ומן הפרוסה משתיהן ביחד, כזית מכל אחד, ויטבלם במלח ויאכלם בהסיבה ביחד. ואם אינו יכול לאכול שני כזיתים ביחד, יאכל של המוציא תחלה שהיא השלימה העליונה ואחר כך של אכילת מצה שהיא הפרוסה, ובדיעבד אם אכל רק כזית אחד, בין מן השלימה בין מן הפרוסה יצא. ובמקום קצת צער די אף לכתחילה בכזית אחד בלבד וכן אם בני ביתו מרובים, ואין מספיק לחלק לכל אחד מהם שתי כזיתים ממצות הסדר, יכול לתת להם (אחר שנגמרה חלוקת הפרוסה לשנים או שלשה מן המסובין) ממצה שמורה אחרת אשר מחוץ לשולחן, ואז די בכזית אחד ברווח לכל אחד, ואין הכרח לתת לכל אחד מהם שני כזיתים מן המצות השמורות אשר מחוץ לשולחן.
יש לאכול בליל פסח לכל הפחות ד' כזיתים מצה, ומכל מקום זקן או חולה, די שיאכל כזית מצה בתחילה, בברכת על אכילת מצה, ואחריה כזית מרור. ולכורך ייקח חתיכה קטנה של מצה, וחתיכה קטנה של מרור, ולאחר מכן יאכל כזית אפיקומן.
מרור ייקח כזית מרור (יש להקפיד לרכוש חסה מגידול מיוחד ללא תולעים, ואין לכבוש את החסה של המרור בחומץ שאז יש לה דין של כבוש) וישקענו מקצתו בחרוסת, והמחמיר לשקעו כולו בחרוסת תבוא עליו ברכה. אבל לא ישהנו בתוכו כדי שלא יתבטל טעם מרירותו, ולכן צריך גם כן לנער את החרוסת מעליו, ויברך "על אכילת מרור", ויאכלנו בלא הסיבה. אם שכח לטבל המרור בחרוסת ואכלו בלא טיבול, צריך לחזור ולאכול כזית מרור ע"י טיבול בחרוסת בלי ברכה.
כורך כל אחד מהמסובים לוקח כזית מן המצה השלישית עם כזית מרור וכורכים יחד ואוכלים בהסיבה בלי ברכה.
שלחן עורך
אוכלים ושותים את הסעודה הערוכה ולא יאכל יותר מדי כדי שיאכל אפיקומן לשובע.
צפון
לוקח כזית מצה שהייתה שמורה לאפיקומן ואוכל כזית, וצריך לאכלה קודם חצות.
חג פסח כשר ושמח
