” אף חיסון לא יציל אותנו מפני השנאה והפערים ההולכים ונפערים בין הציבור הכללי לציבור החרדי. אם לא רוצים להגיע לנקודת רתיחה, צריך ליצור כאן שינוי מהותי”

מאת: ענהאל שאולוב

השבוע דיברנו בקבוצת הוואטסאפ שלנו על המגפה, ההשלכות שלה ועל החיסון הגואל (טוב, תלוי את מי שואלים). חברה שלי, פסיכולוגית שמתנדבת בקו לסיוע נפשי ראשוני, שלחה לנו גרף שמשווה בין כמות הפניות לסיוע נפשי בשנת 2019, לעומת כמות הפניות בשנת 2020. ההבדל הוא בלתי יאומן ממש. הגרף הזה מציג יותר מכל את הטלטלה הנפשית והמצוקה האדירה שבה נמצאים אזרחי ישראל מאז תחילת המגפה, ובייחוד בזמני הסגרים.

“בכל פעם שיש סגר, אני טובעת. הכל סוגר עליי. אין מוצא”. אלו רק חלק מהמילים שחברה אחרת השתמשה כדי לתאר את מצבה הנפשי בזמני סגר. חרדה, דאגות כלכליות, חוסר יציבות, פחד מפני אנשים ומחלה שמאיימת, כל אלו מתארים השלכות נפשיות *מיידיות* של החלטות ממשלה שגויות. כן כן, אני לא אומרת השלכות של מגפה, אני אומרת *השלכות של החלטות ממשלה שגויות*. ולמה? כי השנה האחרונה מציגה את האזרח הקטן, באחד המשברים הגדולים שידעה המדינה, נטוש ועזוב לשורת החלטות פוליטיות גרועות, צרות ראייה, תזזיתיות והזויות. שורת החלטות שבמקום לחסל את המגפה בשורת צעדים פשוטים, גרמו להתעצמותה, ולכך שהילדים שלנו סגורים בבתים כמו חיות בכלוב, אבל הכבישים מלאים במכוניות בכל בוקר למרות שיש סגר.

השבוע פורסם שאילו היו הבחירות נערכות היום, נתניהו והליכוד היו מקבלים 30 מנדטים. 30 מנדטים! לממשלה הכושלת בתולדות מדינת ישראל. למפלגה משסעת, חסרת אחריות, חסרת כבוד לאזרחי המדינה. למפלגת שלטון שבזמני משבר חושבת על דרכים לשמר את הא-ל הבלתי מנוצח שלה, בנימין נתניהו, הרבה יותר מעל פתרון מידי של המשבר הזה. מפלגת סגידה לאיש אחד, מן סופרסטאר בלתי מעורער, שכל מי שמעז לבקר באופן מפוכח את החלטותיו, או את היכולת שלו לנהל את המשבר, מודר מהמפלגה והופך מוקצה מחמת מיאוס.

ההצבעה לנתניהו פעם אחר פעם, מזכירה לי את תסמונת האישה המוכה. את חוסר היכולת לראות עתיד עם מישהו אחר, שרואה אותך, שסופר אותך, שנותן לך משקל, חשיבות ואכפתיות אמיתית. אישה שמעדיפה להישאר עם המוכר ולסבול, מאשר לתת לעצמה הזדמנות לעתיד יפה יותר. אז מה אם הוא יודע לדבר אנגלית? האיש הזה נבחר ברוב זעום ארבע פעמים, ובכל פעם נכשל בהקמת ממשלה מתפקדת. ההצבעה לו פעם אחר פעם, בצורה אובססיבית ממש, מראה שהוא הצליח לגרום לכולנו להאמין, שבלעדיו אין לנו עתיד.

הדבר שמסמל בעיניי יותר מכל את אי כשירותה של הממשלה הזו למשול, היא היכולת של ציבור שלם ליהנות מהתועלת שבקיום מדינה, ומצד שני לצפצף על החלטותיה באופן גורף. ציבור זה מוכיח פעם אחר פעם שהוא ומנהיגיו לא מקבלים על עצמם את סמכות המדינה, ושומרים לעצמם את הזכות להחליט החלטות שסותרות באופן מחוצף לגמרי את החלטות הריבון. וכן, גם זו בעיה של הממשלה הכושלת הזאת.

בהלוויית הרב סולובייצ’יק השבוע, בה נכחו יותר מ- 20 אלף איש בצפיפות רבה, המשטרה והמדינה נתגלו במלוא חולשתן ומערומיהן. המשטרה נמנעה מלאכוף את החוקים שנועלים אותנו כבר כל כך הרבה חודשים בבית, כאשר חלקנו פונים לעזרה נפשית או פושטים יד ללחם. כשאני מעיזה לעבור במחסום משטרתי בדרך לסידורים, ומשקשקת מפחד שיעצרו אותי ויתנו לי דו”ח של 500 ש”ח, הציבור החרדי יכול לפתוח את תלמודי התורה בכיף, להחליט לערוך לוויות ענק, ולא לקבל את אותה אכיפה שאני מקבלת. החרדים לא אשמים בכך, הם דואגים לאינטרסים של עצמם ופועלים מתוך תפיסת עולמם (האנוכית מאוד לטעמי). הממשלה החולה הזאת אשמה בכך שהיא מאפשרת את הקקפוניה הזאת, את אוזלת היד, את האכיפה הסלקטיבית.

בהפגנות מול ביתו של ביבי לא היה חשש מהפעלת אכיפה ומשפיכות דמים, איך כאן כן? איך אף אחד לא עצר את מסיבת ההדבקה ההמונית והמבישה הזאת? מי אפשר למסיבת הצפצוף על חיי אדם הזאת להימשך? כזה זלזול בפרנסת ישראל, במצבם הנפשי של כל כך הרבה אנשים. ככה זה, מי שלא נושא בעול ובאחריות ומוציא את עצמו מכלל הציבור, ברור שלא ירגיש בכאב שלו.

אף חיסון לא יציל אותנו מפני השנאה והפערים ההולכים ונפערים בין הציבור הכללי לציבור החרדי. אם לא רוצים להגיע לנקודת רתיחה, צריך ליצור כאן שינוי מהותי- חינוכי ופוליטי ביחסי חרדים-מדינת ישראל, כמה שיותר מהר. לפני שיהיה מאוחר מידי.

Leave a Reply

Your email address will not be published.