המנורה הנפוצה בעולם 

מנהג חשוב הוא לפאר ולרומם את בתי המקדש מעט, ולתרום לזכותם או לעילוי נשמתם של היקרים לנו מכל. לאור זאת ניתן למצוא בכל בית כנסת הקדשות עם שמות שונים המתנוססות על הקירות של בתי הכנסת של כל עדות ישראל. האדם שאותו אנו מראיינים למגזין החג, הוא אולי האדם ששמו מתנוסס על המספר הרב ביותר של קירות בתי הכנסת והמדרש בישראל ובעולם כולו. והוא חי, בריא ונמצא בשיא כוחו. סביר להניח שנתקלתם כבר בשמו לאורך חייכם, בבית כנסת כזה או אחר, אך אם עדיין לא הספקתם, הכירו את הפילנתרופ אהרון שלומוף. "שלומוף עם פ' סופית דווקא" הוא אומר בפתח דבריו. "אנשי העלייה הראשונה של יהודי בוכרה שעלו לארץ והקימו את שכונת הבוכרים בירושלים, כתבו את שמות משפחותיהם דווקא עם האות פ' סופית בסופן. אנשי העליות המאוחרות יותר שינו את המנהג והחליפו את האות הסופית לאות ב'. כך שבדרך כלל אם אתה בא ממשפחה בוכרית ויש לך את האות ף' בסוף שם המשפחה, משמע שאתה נצר לדור המייסדים של יהדות בוכרה בארץ ישראל". לפני שנמשיך, מבקש אהרון לומר דבר נוסף על שם משפחתו: "השם שלומוף הגיע לא מהשם שלמה אלא מהשם שלום שהוא היה אבי המשפחה לכן אני מקפיד להגות את השף עם ניקוד פתח על האות הפותחת". אבי סבתו של אהרון היה רבי שלמה מוסיוף, ממייסדי שכונת הבוכרים בירושלים ושעל שמו הוקם בית הכנסת מוסיוף. "בית הכנסת הזה נותר פעיל באופן רצוף מהיום שהוקם, והיום מתקיימת בו פעילות תורנית כמעט סביב השעון בכל יום מימות השבוע" מציין אהרון. סבתו כבר נולדה בשכונת הבוכרים וגדלה על ברכיו של אביו הגדול. לאהרון ורעייתו זיוה שיחי' ישנם ילדים, נכדים ונינים המתגוררים בישראל ובחו"ל. חלק מנכדיו משרתים בשירות הביטחון בתפקידים קריטיים לביטחון ישראל. בהקשר הזה נזכר אהרון באווירה המיוחדת של שכונת הבוכרים. "בזמנו, כמעט כל משפחה בוכרית היתה מקימה בית כנסת, הם עשו זאת בגלל הרצון העז לא לפספס לעולם מניין וקדיש ביום השנה למות יקיריהם. אני לעולם לא אשכח את הקולות שעלו מבתי הכנסת בלילות הסליחות בימים הנוראים. זה היה מחזה קדוש לשמוע את הקולות השונים של בני הנוער והמבוגרים מסתלסלים ועולים מכל בתי הכנסת והופכים איכשהו לדבוקה אחת מרגשת ועוצמתית". 

הטעות עם רבין ופרס

אנחנו נפגשים בביתו של שלומוף בשכונה שקטה בתל אביב, אליה עבר לגור לאחר שחזר מארצות הברית שם שהה לצורך עסקים. בשכונה תל אביבית זו, התגוררו בעבר גם ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין והנשיא לשעבר שמעון פרס ז"ל. "פעם אחת עשיתי טעות קשה בקשר לשניים האלו" אומר אהרון. "הייתי נוהג לקחת עימי לתפילות הימים הנוראים בבית הכנסת את יצחק רבין. בחג ראש השנה אחד, סיכמתי עם רבין להיפגש כמה דקות לפני תחילת התפילה בבית הכנסת ואכן הוא הופיע בדיוק בזמן. בדרך לבית הכנסת, אמרתי לו שמחר הזמנתי גם את שמעון פרס להצטרף אלינו. כאשר הזמנתי את פרס, אמרתי גם לו שאני נוהג לצעוד עם רבין ויהיה נחמד אם יצטרף. בכל מקרה, למחרת חיכיתי בשעה ובמקום המוסכמים. אבל אף אחד מהם לא הופיע" מחייך שלומוף. "לא ידעתי שהייתה ביניהם יריבות קשה עד כדי כך שלא ירצו אפילו ללכת יחד לבית הכנסת". 

סיפורו של שלומוף מתחיל הרחק מתל אביב, בעיר בגדד בירת עיראק שם נולד. אביו ואימו שהתגוררו בישראל, נשלחו על ידי קרובי משפחתם מדרום אפריקה, לבגדד על מנת לקחת חלק בעסקי העורות שהחזיקה המשפחה בעולם. כאשר היה בן שלושה חודשים, חזרו הוריו לישראל והתיישבו בשכונת הבוכרים בירושלים יחד עם משפחתם המורחבת. בשנת 1948, לאור המצב הבטחוני הרעוע ששרר בירושלים, עקרו הוריו מביתם ששכן על הגבול הצפוני בירושלים, ועברו להתגורר בשכונת פלורנטין בתל אביב. שם גדל והתחנך רוב ימי צעירותו. לצבא הוא התגייס בגיל הגיוס ושירת בחיל החימוש. לאחר הצבא, נסע לאיטליה על מנת לעזור בעסקי המשפחה וללמוד את השפה האיטלקית. לאחר ששהה שם לאורך תקופה, הוא החליט שעליו להמשיך במסע ולעבור לארצות הברית, שנחשבה באותה תקופה למרכז הסחר העולמי ולמרכז עסקי המשפחה. כאשר התגורר בניו יורק, הוא עסק גם בפעילות ציבורית למען יהודי העיר ושימש כנשיא של ארגון 'הנוער העברי' שהפעילה הסוכנות היהודית לבני הנוער בניו יורק. 

שליחות ביפן 

לאחר כמה שנות עבודה, החל אהרון לחפש אחר כלה מתאימה להקים איתה בית נאמן בישראל. הוא פנה לשכונת קראון הייטס בברוקלין, שם נפגש עם הרבי מליובאוויטש, ממנו ביקש ברכה לזיווג הגון "לא היה חשוב לי, לא יופי ולא כסף ולא שום דבר אחר, היה חשוב לי לשאת אישה טובה וזה מה שביקשתי מהרבי שיברך אותי, ואכן הברכה הזאת התקיימה במלואה וזכיתי להקים בית בישראל ודור ישרים מבורך". לאחר שמצא את בחירת ליבו ונישא לה, הוא החל לפתח קריירה עצמאית. בתחילת הקריירה הוא נשאר בארצות הברית ועסק בסחר בפנינים מתורבתות "מאוד אהבתי את העיסוק הזה, זה פשוט מדהים לראות ולחשוב על התהליך של בידול הפנינים שמתחיל משתילת הגרגיר לתוך גופה של הצדפה שהיא חיה ונושמת, ועד לרגע הגמר שהתכשיט הזה מונח על גופם של אנשים, ממש פלא שסיקרן אותי וגרם לי לאהוב את מה שאני עושה". לאחר מספר שנים, הוא עקר עם משפחתו ליפן שם ניהל את עסקי הפנינים באסיה והאזור. ביפן הוא שהה מספר שנים בהן בנוסף לעיסוקו הראשי, הוא גם דאג להיות כתובת לכל היהודים האורחים המגיעים למקום לצורך עסקים. "כשהגענו ליפן, עשינו סיבוב בין בתי המלון בעיר והודענו להם שאם יש יהודי שמגיע למלון ומחפש אוכל כשר, שייצור איתנו קשר במספר הטלפון שהשארנו שם. ואכן בזכות זה זכינו לארח בבית שלנו מאות יהודים שונים לאורך השנים. המפגש עם האורחים היה מאוד מעניין ובעל ערך. הם בעצם העבירו לנו מידע מדוייק מהנעשה ונשמע בקהילות היהודיות בארץ מגוריהם. זכינו לארח גם אישי ציבור ורבנים חשובים שביקרו אצלינו ושמרו איתנו על קשר ידידותי לאורך השנים". כך המשיכו משפחת שלומוף להוות כתובת של חסד לאורחים היהודים השונים במקום. 

הכל החל ביהודי שלא הרגיש טוב 

דבר משמעותי נוסף שהתרחש ביפן, השפיע כמעט על כל בתי הכנסת היהודיים בעולם. "היה זה בסוף שבוע אחד לפני שבת, קיבלנו טלפון מאחד מבתי המלון בו נאמר לנו שיש להם אורח מישראל שלא יוצא מהחדר כבר כמה ימים ואולי כדאי שנבדוק מה שלומו. מיד יצאנו לבית המלון ודפקנו לו על הדלת. מצאנו יהודי שהגיע מירושלים וכבר כמה ימים שמצבו הבריאותי במצב לא טוב עד כדי שהוא לא מסוגל לצאת מהחדר ולפנות לעזרה. מיד אמרנו לו שניקח אותו אלינו לשבת ונטפל בו כמו שצריך. השבת איתו הייתה חוויה מרוממת וכבר בצאת השבת הוא היה בריא לגמרי, באורח פלא ממש. האורח היה כל כך מאושר מהחוויה ומכך שהוא הבריא לחלוטין וכאות הוקרה הוא העניק לנו ספר תנ"ך בהוצאת קורן. המקרה הזה יחד עם מתנה נוספת שקיבלנו מישראל בדמות לוחות של 'מודים דרבנן' ו'בריך שמיה', הציתו אצלינו את הרעיון להפיץ כרזות וספרי קודש בבתי כנסת. וכך בעצם החל הפרוייקט העולמי של שעליו מנצח אהרון כבר עשרות שנים. פרוייקט חייו, הפצתו של נוסח 'בריך שמה' ו'מודים דרבנן' ואולי המפורסם ביותר נוסח 'שויתי ה' המפורסם בצורת המנורה. לתחתית של כל כרזה שכזו, מוצמדת השורה "לזכות אהרון וזיוה שלומוף" שניתן לחזות בו מעטר קירות של אלפים רבים של בתי כנסת. כך מאז, ולאורך שנים רבות, זוכה אהרון לתרום בנוסף לנזכרים לעיל, גם ספרי קודש, מעילים לספרי תורה אשכנזיים, סידורים, ספרי תהלים, חגורות לספרי תורה, מתקנים מיוחדים עם גיליונות מהודרים של ברכת לבנה וברכת המזון המופצים בבתי כנסיות, בתי מדרשות, בתי עלמין ועוד. במסגרת הפצת הספרים והכרזות הוא אף סייע ישירות לנשיא הקונגרס מר לב לבייב "באותה תקופה העברתי דרך עוזרו של מר לבייב ולמוסדות שלו בברית המועצות לשעבר עותקים רבים של הכרזות והספרים. לבסוף קיבלתי מכתב תודה אישי ממר לבייב, שהודה לי על הפצת הכרזות". 

כאשר אני שואל אותו איך הוא הצליח להגיע לכל כך הרבה בתי כנסת הוא משיב בפשטות: "לאחר שחזרתי מיפן, פניתי לידיד שלי שהדפיס לי כמות אדירה של כרזות, התחלתי להפיץ אותם בעצמי עד שהדבר נודע מפה לאוזן וכבר החלו לפנות אלי. לאחר מכן פנו אלי מגופים גדולים כמו הרבנות הראשית והרבנות הצבאית, מה שהגביר יותר את החשיפה וגרם לעוד ועוד נציגי ציבור לפנות ולבקש משלוח לבית הכנסת שלהם. במקביל הייתי בקשר עם קבוצות של טיולים שהיו לוקחים ישראלים לסיורים בחו"ל וביקשתי מהם שיעבירו את הכרזות הללו לבתי כנסת ובתי חב"ד המפוזרים במדינות השונות, כך שגם בחו"ל הדבר הפך למפורסם מפה לאוזן והפניות גברו עוד ועוד" 

כך הצליח אהרון להגיע עם הפרוייקט המרגש שלו לכל פינה בעולם ולשם מוכר מאוד שיהודים רבים נתקלים בו שוב ושוב בבואם להתפלל בבתי הכנסת השונים. בהקשר הזה משתף אהרון בסיפור מעניין "פעם פגשו אותי במקרה אב ובנו בטייוואן, כאשר הבן ראה אותי והבין ששמי הוא אהרון שלומוף, הוא ניגש לנשק את ידי בהתרגשות ואמר 'אני כבר שנים רבות מאוד רוצה לפגוש אותך ולא ידעתי אם אתה בכלל חי בדור שלנו, וכשאני רואה אותך עכשיו שאתה חי וצעיר לימים אני מאוד מופתע. הוא דיבר בכזאת התרגשות שגם אני התרגשתי". בהקשר הזה ציינתי בפני שלומוף את הציוץ של עיתונאי ערוץ 7 דביר עמר, שהעלה בשנה שעברה ציוץ בטוויטר בו הוא מבקש לשאול מי הם בני הזוג שלומוף בהם הוא נתקל בכל בית כנסת בו הוא מבקר.

להחזיר את הכוח לחיילים 

בשנים האחרונות, לאחר שפרש מעיסוקיו ויצא לפנסיה, הוא מקדיש את יומו לכתיבה. "הכתיבה היתה התרפיה שלי מאז ומתמיד, בתקופות מסוימות בצעירותי גם הייתי עוסק בזה באופן מקצועי. אחד הספרים שהוצאתי הוא ספר עם אלף עמודים בשם 'מעשה חושב' העוסק כולו בפרפראות וגימטריות בלשון הקודש. כמו כן, הוא נוהג להפיץ מאמרים בנושאים בוערים שעל הפרק. גם על המצב הפוליטי יש לו מה לומר
"ראיתי מקרה מאוד עצוב של חיילים מטובי בנינו שהיו בחברון, ולידם נמצאים קבוצה של ערבים פורעים שמקללים, יורקים ומאיימים עליהם. החיילים עומדים שם כמו בולי עץ כי אסור להם להגיב לזה. הערבים שמציקים להם יודעים שאסור להם להגיב. בגלל זה הם עושים את זה ומשפילים ומציקים לחיילים שלנו. החיילים הללו מחכים שישנו שם את הנהלים ושישחררו את ידיהם הכבולות ויחזירו להם את הכבוד והגאווה של חיילים יהודים וישראלים. מהממשלה החדשה יש לאהרון ציפיות, והוא קורא לתת לה צ'אנס כדי לאפשר לה ליישם את המדיניות שלה. "אחרי התפקוד הכושל של הממשלה הקודמת, אני בטוח שהממשלה החדשה תהיה הרבה יותר טובה לעם ולמדינה שלנו". 

את פגישתנו אנו עושים בערב הדלקת נר ראשון של חג החנוכה, חג מיוחד בלוח השנה של משפחת שלומוף. "אנחנו מאוד מחבבים את חג החנוכה על מנהגיו השונים ועל הרוח של האור שהוא מביא בלילות החורף החשוכים ובלבבות של עם ישראל. אנחנו מקפידים מאוד להביט בלהבות האש דקות רבות אחר ההדלקה. גם הזכרונות המתוקים שלא ימושו מההדלקות בנוסח יהודי בוכרה נצרבו אצלי בזיכרון ועולים לי מידי שנה בהדלקת הנרות".