העדה הבוכרית מוקירה את חסידות חב"ד וזוכרת לה חסד לימים שבהם יהדות הייתה בהסתר גמור תחת השלטון הקומוניסטי בברית המועצות. הרבה מאוד סיפורים נקשרו סביב אישיים מהעדה ואדמו"רי חב"ד ובפרט ליום יט' הכסלו המזוהה כחג הגאולה של חסידות חב"ד. ספרים נכתבו ואגרות נשלחו על מפעל התורה החסידי שהוקם בערי סמרקנד וטשקנט והקשר החם של האדמו"ר עם הקהילה הבוכרית. עד היום רבים מבני העדה חוגגים ומציינים את יט' כסלו כחג גאולה ולוקחים חלק בעשרות התוועדויות ברחבי הארץ. בראיון מיוחד שוחחנו עם שני תלמידי הישיבה של חב"ד ר' יהודה סעידוב ור' בצלאל שיף בעיר סמרקנד זו האשכנזית והבוכרית שהתנהלו במבנה משותף וברחק של כיסא האחד מהשני.

מועד המציין את שחרורו ממאסר של מייסד החסידות ר' שניאור זלמן מלאדי (בעל התניא) מהכלא הרוסי. הרבי ראה במאסרו כצורך לגלות את סודותיה הכמוסים של התורה. לפיכך ביט' כסלו מציינים בחסידות חב"ד את 'הלידה' של התנועה ואת נקודת התפתחות שלה כחלק אינטגרלי של תורת ישראל. תקופת השנים של החסידות זורות בתווך של שני האדמ"ורים הרבי הרי"צ והרבי מלובאוויטש ונפרסות על מספר יבשות בהתאם לרוח התקופה ולמלחמת העולם שפילגה את החסידות והעבירה את המרכז המנהל לניו יורק. מי שהעלה על הנס את התנועה היה השד"ר שלמה יהודה ליב אליעזרוב, אשר הגיע מהעיר חברון לקהילת יהודי בוכרה בסמרקנד. עד הגעתו הזרם החב"די היה מזוהה עם הקהילות האשכנזיות, אך תלמידו הרב חזקיה קייקוב פתח את השער לתלמידים נוספים להיכנס בצל קורת החסידות. הבוכרים שהיו בסמרקנד שמרו על המסורת ועל יהדותם באופן הדוק מאוד אך אלו החרדים שהיו ביניהם היו מתנועת חב"ד. " לא היה לנו לבוש כמו שמזוהה כמו חב"ד, חרדים שהיו בקרב הבוכרים היו מאה אחוז חב"ד לא ידענו שיש חסידיות אחרים שעליתי ארץ הייתי המום שיש המון חסידיות" מתאר ר' יהודה סעידוב את שגרת החיים בצעירותו. "הדבר שהיה מושך אותנו, את הצעירים היה יט' כסלו חוץ מזה לא ידענו שום דבר, שהיו דברים כאלו היינו משתתפים. כל השה היינו מחכים לזה כי זה מה שידענו, החסידים האשכנזים היו עורכים התוועדויות נוספות אך אנחנו הבוכרים היה התוועדות אחת בשנה, יט' כסלו, חג הגאולה".

איפה הייתם עורכים את ההתוועדות?

"כל פעם במקום אחר, בבית ניאזוב, בבית מולקנדוב. איפה שהיה מקום, בכור בן עמנואל מולקנדוב היה מנהל בטקסטיל, אני זוכר לפחות פעמיים שהיינו היו מגיעים לבית שלו והרבנים היו מדברים, היה אוכל ושפע על השולחן, מעברים לנו שם את ההתוועדות, לצערי לא ידענו הרבה מעבר. יט' בכסלו היה עבורנו חג של ממש. צריך להבין את רוח התקופה. הכל היה בהסתר מוחלט לכן מביאים למקומות האלו רק קרובי משפחה ואנשים שמכירים. זה לא אירוע שפתוח לקהל הרחב. גם שלמדנו בישיבה במשך כל השנה ברח' גישמעל בביתו של רפאל חודיידטוב, בהתחלה היינו ממש מספר מצומצם מאוד של אנשים. שלושה או ארבעה צעירים, אחר כך ולקראת סוף שנות שבעים היינו למעלה מעשרים בחורים. לקראת העלייה של שנות שבעים הם פחדו שכל היהודים הרבניים יעלו לארץ ולא יישארו בעיר מוהלים ושוחטים. אז אותנו הבחורים היותר צעירים, היינו בסך הכל בני עשרים לימדו שחיטה בפועל על מנת שנהיה מוסמכים ליום שבו יצטרכו אותנו. למדנו גם תורה ותניא בכל יום. אפילו למדנו יידיש בשביל לשלוט בכתבים. אני יכול אפילו לומר שלפני שלמדנו תורה למדנו יידיש ברמה גבוה ורק לאחר מכן התיישבנו באמת ללמוד".

#תקופת הביניים

בין הרב אליעזרוב לתקופה המוזכרת של שנות השבעים הייתה תקופה מאוד מאוד בעייתית בלשון המעטה. כמעט וחסידות חב"ד בערי בוכרה ונפסקה למעט הגחלת האחרונה שנשארה זקופה נוכח אימת השלטון. "משנת 46 עד סוף שנות החמישים הייתה תקופה מאוד קשה חסידי חב"ד ברחו מברית המועצות, מי שנשאר ישב בבית האסורים . אחרי המלחמה הקפידו ממש שלא יהיו ארגונים דתיים" מתאר ר' בצלאל שיף. תלמיד הישיבה האשכנזית ומלמד בישיבת חב"ד של הבוכרים. "אחרי שנות החמישים היה סיפור של משפט הרופאים, צריך לשלוח את כל היהודים למחוז בבירוביג'ן אחרי פטירתו של סטאלין הרבה מאוד אנשים שוחררו מסיביר ושבו לביתם".

איך השתלבו הבוכרים בחסידות האשכנזית?

"הבוכרים הוותיקים למדו מהרב שלמה ליב אליעזרוב האשכנזי והרב שמחה גורדצקי והרב חיים נאה הייתה רציפות אבל באופן הגיוני לאחר כל הרדיפות הביעו החסידים האשכנזיים להביע ספקות האם לשלב את הבוכרים בישיבה. אז הם עשו מה שעושה כל חסיד טוב, כתבו לרבי מכתב שאלו אותו אם ללבוש נעליים לבנים או גם נעלים שחורים כרמיזה האם לשתף את הבוכרים במקום, להשתלב בחסידות חב"ד ולדאוג שהם לא יוציאו אותם החוצה. הרבי השיב בחיוב ואמר בטח תמיד היינו נועלים גם נעליים כאלו וגם כאלו ותמה על השאלה, אפשר לומר שקצת נתן לנו על הראש. משם קיבלנו את האות להתחיל ללמד בין הקהילה הבוכרית. בשנות השישים הגיע ר' מנחם מנדל פוטרפס שהתפרסם בין היתר כי היה מבריח את החסידים מברית המועצות דרך לבוב, הוא עסק באופן שיטתי בזיוף מסמכים ברכבת האחרונה הוא נתפס בידי הסובייטים ונשפט בעוון בגידה, לאחר המאסר בסיביר הוא הגיע אלינו לסמרקנד. ובמשך שמונה שנים הקים ותיחזק א הישיבה עד נשיא בריטניה הרולד וילסון אפשר לאחד את המשפחות וגרם שיקבל חנינה מניקיטה חרושצ'וב נשיא ברית המועצות. בסך הכל ניתן לומר היו כל מיני תקופות, כאלו שאי אפשר להתאסף והיינו ממש צריכים להוריד את הנעליים שלא ישמעו שאנחנו רוקדים. אנחנו בתור ילדים קטנים היינו טועמים קצת הרינג, ואוכלים 'שוורעצע קאסה', כוסמת או כמו שהרוסים אומרים 'גרייצקה'. זכר למה שהיה בעל התניא אוכל במהלך המאסר שלו. אשתו של רפאל חודיידטוב הייתה עושה אושפלוב. היינו שומעים את הסיפורים של זקני חב"ד. פה בארץ יש הרבה חגים אבל שם ההתוועדות יט' כסלו היה החג שלנו החסידים". ביום זה גם יצא לאור ספר התניא לראשונה , שנתיים לפני מאסרו של הרבי, בשנת תקנ"ז. סמל למהפכה תורנית שהתחוללה בתורת החסידות המהפך הזה כלל בתוכו את הרחבת משנתה של תורת החסידות והפצתה לקהל הרחב עד כדי שניתן למצוא חסיד בכל קרן רחוב ובכל עיר ועיר ברחבי המדינה ושליח בכל המדינות.  

Leave a Reply

Your email address will not be published.