בס"ד

20.5.2024 | י"ב אייר התשפ"ד

0

פוסטים עלו השבוע

החדשות החמות:

>> חדשות ראשי

העורף הבוכרי מגוייס 

לאור הימים המתמשכים של הלחימה, העורף הישראלי מפגין אחדות יוצאת דופן וחוסן לאומי בשמיים * גם העורף הבוכרי מתגייס למאמצי הלחימה ותומך בחיילים ובמשפחות המפונות * מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך 

לפעול במהירות 

שמוליק בן מרדכי (55) פעיל ציבור ותיק וידוע ברמלה, לשעבר יועץ ראש עיריית רמלה, וכיום מועמד מספר שתיים בסיעת הרמלאים, שמע על המאורעות הקשים בדרום, והחליט לעשות מעשה. "אני אדם פעיל ויזם בנשמה וברגע שראיתי את המציאות, אמרתי שאני חייב לפעול במהירות ולסייע כמה שרק אפשר בעת הקשה הזאת", מספר שמוליק. "מיד לאחר השבת השחורה התחלתי לגייס ולהתרים כל מי שרק אפשר לטובת העניין. כבר ביום הראשון הצלחתי לגייס ארבעת אלפים שקל מקרובים וחברים, ובסך הכל גייסתי בשבוע הראשון עשרת אלפים שקל דרך קבוצות וואטסאפ שונות, חברים, בני משפחה, בעלי עסקים וגם עמך ישראל. בתרומות קניתי מצרכי מזון, טואלטיקה וביגוד עבור החיילים, המפונים מהדרום שבאו לרמלה, וגם עבור משפחות החטופים והצעירים שהיו במסיבה ברעים.

"אחד הבחורים שנכח במסיבה ונרצח היה רוני פלבנוב, בן 23. לפני ארבעה חודשים הוא חזר עם ארבעה חברים מדרום אמריקה, וכולם הגיעו לחגוג במסיבה ברעים – שלוש בנות ושני בנים. ברגע שהם שמעו את האזעקה ואת היריות של המחבלים, הוא ושלושה מהחברים ברחו וניצלו. ואז הם שמו לב שהחבר החמישי לא איתם. רוני לא רצה להשאיר את החבר שם, והחליט על דעת עצמו לנסות להציל אותו. הוא חזר לאזור המסיבה ושם לצערי הרב הוא נרצח ביחד עם אותו חבר. השבוע הלכנו לנחם את המשפחה של רוני והקדשנו לה תפילין וציצית על שמו של בנם הי"ד. הגענו אליהם, ישבנו, חיבקנו והצענו להם עזרה בכל דבר שנוכל לסייע.

"סיפור קשה נוסף שבו סייענו היה במקרה של משפחת ידגרוב מאופקים, שני הורים מבוגרים ובן בשם מארק. כאשר ההורים שמעו את האזעקה, הם התחילו ללכת לכיוון המקלט עם המקלות שלהם ובנם מארק ניסה לזרז אותם. בינתיים הוא אמר להם, אני אלך לפתוח את המקלט כדי לאפשר לאנשים להיכנס. כשהוא חזר אל הוריו, ראה אותם שרועים על הרצפה ירויים. ואז הוא הבחין במחבלים שראו אותו וניסו להרוג גם אותו. הוא עמד מאחורי עמוד של בניין וכך ניצל. מיד אחר כך הוא ברח למקלט שפתח, כשבתוכו התאספו 8-9 אנשים. הוא הגיע למקלט וסגר את הדלת רגע לפני שאחד המחבלים הכניס את קנה הרובה שלו פנימה. בחירוף נפש הוא החזיק את ידית הדלת ולא נתן למחבלים להיכנס. כשהמחלים ראו שהם לא מצליחים לפרוץ את הדלת היא החלו לירות צרורות לתוך פתח האוורור ומילאו את המקלט בעשן. למרבה המזל האנשים במקלט הרטיבו את הבגדים שלהם במים מברז חלוד שהיה שם, והניחו אותם על פניהם כדי לא לנשום את העשן. מארק המשיך להחזיק את הדלת סגורה ולא ויתר עד שחיילי צה"ל הגיעו לחלץ אותם. לאחר מעשה הגבורה שלו מארק הגיע לגור ברמלה אצל המשפחה שלו ואני הבאתי לו כל מה שהוא שצריך וחיברתי אותו עם גורמי הרווחה ברמלה. בנוסף, חיברתי אותו למישהו שילווה אותו וילמד אותו מה צריך לעשות בימי האבל, דאגתי שיהיה לו מקום תפילה ומניין כדי שיוכל לומר קדיש. אחרי השבעה נדאג לו ליחידת דיור בסיוע משרד השיכון או גורמים ממשלתיים כאלה ואחרים. הבטחתי לו שאנחנו נהיה פה תמיד בשבילו". 

שמוליק לא הסתפק בזה. "מעט מן האור מרחיק הרבה מן החושך", הוא אומר, "ובין לבין ארגנו בשכונה לילדים יום כיף שבו הבאנו מתקן שערות סבתא, טרופיות, סוכריות, ומוזיקה שעושה שמח. כמו כן ביוזמת הגברת עיני ואמה מרגריטה איסקוב, הכנו כמאה שקיות עם דברי מתיקה וספר תהילים קטן, שאותם הבאנו לפצועים שהתאשפזו בבית החולים אסף הרופא. אני ממשיך לעבוד ללא מנוחה, וכל זה אני יכול לעשות בזכות אשתי היקרה בטי".

צוות סאני

סאני אברמוב, שמתגורר בארה"ב, הרגיש שהוא חייב לתרום למאמץ המלחמתי בארץ. ביחד עם חברים גייס 300 אלף דולר, שבהם נקנו ציוד לחימה וציוד רפואי

שושנה אברמוב מירושלים נשמעת נרגשת ומלאת גאווה כשהיא מדברת על בנה סאני, ויש לה בהחלט על מה. "סאני (33) הוא מנהל מבנים בחברת נדל"ן גדולה בארה"ב, ולאחר ששמע מה הולך בדרום הוא ושני חברים שלו אלון ואסי, הרימו מיזם של התרמת כספים בקווינס ניו-יורק ותוך שבוע הצליחו לגייס 300 אלף דולר".

איך הם הצליחו לאסוף כל כך הרבה כסף? מדובר בכמעט מיליון ומאתיים אלף שקל.

"הם הרימו חמ"ל, הפעילו קשרים, פנו לכל מיני אנשים שהם מכירים בקהילה היהודית וכנראה גם הלא יהודית, ובמקביל היו בקשר עם קצינים מיחידות קרביות בארץ ושאלו אותם מה החיילים שלהם צריכים מבחינת ציוד לחימה וציוד רפואי. אחרי שהם אספו 300 אלף דולר, הם קנו את כל הדברים שביקשו מהם ושלחו אותם לארץ. 

"כל איסוף הכספים נעשה במשך השבוע הראשון, ומיד אחר כך סאני, אלון ואסי, הגיעו לשדה התעופה קנדי, עם משאית שלמה עמוסה בהמון תיקים גדולים מלאים בציוד. במשך 20 שעות ברציפות הם היו בשדה התעופה, כדי לחכות לשלוש טיסות של אל-על שיצאו לארץ, ונתנו לכל אזרח ישראלי או אמריקאי שעלה לטיסה את אחד התיקים. סאני אמר לי שלא היה אחד שלא לקח איתו תיק למטוס. כולם נרתמו. היו שלקחו תיק אחד היו שלקחו שניים, והיה בחור יהודי אחד מהמרינס שבא לעזור פה בלחימה ולקח איתו שבעה תיקים! חלק מהאנשים שילמו תוספת על מטען היתר, ולמי שלא היה כסף, סאני והחברים שלו הוציאו כסף מכיסם ושילמו את התוספת, רק כדי שהתיק יעלה למטוס.

"הייתה שם עזרה גדולה מצידה של חברת אל-על. הבן שלי אומר שהחברה הפקידה סביבם עשרה מאבטחים כדי שאף אחד לא יציק ולא יפריע להם, כי כידוע לא כולם שם בעד ישראל. סאני גם סיפר לי שבנמל התעופה 'קנדי' יש בית כנסת, מסגד וכנסייה. שלושת החברים שהו במשך 20 שעות קרוב לבית הכנסת וכל אזרח ישראלי שעבר שם מילא את בית הכנסת באוכל, שתייה, ובכל מיני ממתקים". 

מה עשו בארץ עם המשלוח? 

"כל הדברים שנשלחו מארה"ב נקלטו בארץ והגיעו ליעדם. המפקדים שסאני והחברים שלו דיברו איתם טלפונית באו לנמל התעופה, אספו את התיקים וחילקו למי שצריך. מאז המשלוח הראשון שלושת החברים שלחו משאית שלמה נוספת מלאה בציוד לארץ. התרומות לא נפסקות. הרבה יהודים אמריקאים וישראלים פשוט באים אליהם ותורמים כל מיני דברים, מכל הלב. רוח ההתנדבות שם פשוט מרגשת. הבן שלי והחברים שלו יושבים בקווינס, אבל אני מניחה שיש עוד חמ"לים של ישראלים או יהודים אמריקאים שגייסו הרבה תרומות".

שלושת החברים ממשיכים במיזם?

"כן, אבל בצורה מצומצמת יותר. הם ממשיכים לקבל המון תרומות מהמון אנשים טובים, ובכל פעם מעמיסים תיקים גדולים עם ציוד, מגיעים לטיסות של אל-על ומעבירים לישראלים שחוזרים לארץ. בסוף כולנו יהודים שאוהבים את המדינה, ולכן תורמים כל הרבה. אני בעצמי פסיכותרפיסטית ואני עסוקה פה בלטפל בהתנדבות בשוטרים שעברו את כל הטראומות בדרום". 

לשושנה חשוב לציין שבנה סאני, שהיה מעדיף כנראה לא לחשוף את הסיפור, הוא הנכד של ברטה אברמוב מנווה-יעקב מירושלים, אישה ידועה ופופולרית בעדה הבוכרית, שמאוד גאה במיזם המיוחד של הנכד שלה.

גם בתי חב"ד לעדה הבוכרית שמפעיל הקונגרס מגוייסים כולם בימים אלו לסיוע לכל מי שצריך. מספר הרב שמחה קוליקוב מאשדוד "ביום ראשון השבוע ירדנו מהעיר אשדוד אל עבר עוטף עזה עם כמה מאנשי הקהילה. זאת לאחר שקיבלנו פניה מאחד המפקדים שחיילים ישנים על מזרון אימונים (בעובי ס"מ אחד). החיילים שלנו צריכים לישון טוב בלילה כדי שיהיה להם כוח להילחם כמו אריות ביום. ולכן, הקהילה כולה התגייסה והצלחנו ב"ה, לקנות 200 מזרנים 200 כריות ו-200 שמיכות לטובת כל הגדוד שביקש מאיתנו סיוע. כמובן שעל הדרך הנחנו הרבה תפילין לחיילים וחיזקנו את רוחם.

בהשגחה פרטית פגשתי חבר כיתה מטשקנט שלא ראיתי אותו 22 שנים, המפגש היה מאוד מרגש".

הרב חנניה לויוב, מבית חב"ד קריית שלום מספר ל'מנורה': "גדוד חיילים מפיקוד העורף, באו להיות בימים האחרונים בביה"ס בשכונה, מרחק הליכה מהבית שלי. ביום שישי התקשר אלי המפקד, ואמר שיש ביניהם חיילים דתיים, והתעניין על בית כנסת קרוב וזמני תפילה. אחרי שהדרכתי אותם והראיתי להם מה שצריך, שאלתי אם צריך עוד משהו ואמרו שצריך הכל וישמחו לאוכל. מיד התגייסנו כמה פעילים בשכונה ובראשם גב' סוזי, וכל השכונה התגייסה לפנק את החיילים. בליל שבת אחרי הסעודה הלכתי עם הבנים והחתן שלי, ועשינו להם 'עונג שבת'. היה מרגש"… בהחלט מרגש.

נגישות