היהודים בצפת
העיר צפת שבגליל אינה מוזכרת בתנ"ך. היא נזכרת לראשונה בכתובים בתקופת המשנה והתלמוד. יוסף בן מתתיהו ביצר את העיר לצורכי הגנה מפני הרומאים, לפני המרד הגדול.
העיר נזכרת גם בתלמוד הירושלמי בימי רב אבהו ורבי זעירא, שבה היו משיאים משואות לשם קידוש החודש. מאז ואילך מוזכרת התיישבות יהודית בצפת בתקופות שונות, ונראה כי יהודים ישבו באזור במרוצת כל הדורות, מאז ירידתו של היישוב היהודי בארץ ישראל בשלהי תקופת המשנה.
הפייטן ר' אלעזר הקליר בן המאה השביעית מזכיר את צפת בפיוטיו כמושב של משפחות כהנים לאחר החורבן.
בתקופה הצלבנית הייתה צפת העיר המרכזית בנסיכות הגליל, ובערך בשנת 1140 החל פולק מאנז'ו – מלך ירושלים, לבנות שם מבצר, שנמסר לידי הטמפלרים ומיד נפל בידי צלאח-אדין. מבצר זה החליף כמה ידיים בתקופת המלחמות בין הצלבנים למוסלמים ובסופו של דבר הייתה זו המצודה הגדולה שבמצודות הצלבניות שבמזרח. המצודה שמשה כמבצר מרכזי בנסיכות הגליל וכמרכז מנהלי לאזור שישבו בו כ-10 אלפים איכרים בכ-260 כפרים. בשנת 1266 נפלה המצודה בידי הסולטאן הממלוכי ביברס, שחידש את בניינה והפך את העיר לבירת מחוז הגליל בממלכה הממלוכית. את שרידי המצודה רואים בצפת עד היום.
בשנת ד'תתק"ע (1210) ביקר בצפת התייר רבי שמואל ב"ר שמשון יחד עם הרב ר' יונתן הכהן מלוניל. בשנת ד'תתקע"ו (1216) ביקר בעיר המשורר רבי יהודה אלחריזי. בשנת ה'מ"ט (1289) היה במקום יישוב יהודי גדול עם בית-דין, שבראשו עמד הרב ר' משה בן יהודה.
תעודות מהתקופה הממלוכית מעידות על יישוב יציב עם כ-300 משפחות יהודיות, עיקרן מערביות ומיעוטן ספרדיות. פרנסתן הייתה על מסחר בתוצרי חקלאות ותעשייה זעירה.
לשיא גדולתה הגיעה צפת אחרי הכיבוש העות'מאני, וזאת משתי סיבות: האחת – כיבוש ארץ ישראל ע"י השלטון התורכי הביא לשיפור המצב הביטחוני באזור וכתוצאה מכך, עלו יהודים רבים מארצות אשכנז והתיישבו בארץ בכלל ובצפת בפרט. הסיבה השנייה – אחרי גירוש ספרד בשנת ה'רנ"ב (1492), עברו המגורשים לאגן המזרחי של הים התיכון. רובם התיישבו באיטליה, ביוון, בתורכיה ובארץ-ישראל.
הן היהודים הספרדים והן האשכנזים שעלו ארצה בדור הראשון שלאחר הגירוש כיוונו עצמם לצפת. הסיבות לכך היו כלכליות, חברתיות ודתיות:
א. המצב הכלכלי הירוד ונגישות השלטון, הביאו לירידת חשיבותה של הקהילה היהודית בירושלים, מה גם שעל תושבי ירושלים הטילו מיסים כבדים.
ב. צפת הייתה אז הגדולה שבערי הארץ, בעוד שבירושלים השלטון היהודי המוסתערבי הצר את צעדי העולים החדשים והטיל עליהם מיסים כבדים, כדי לממן את נטל המס לשלטונות.
ג. היחסים עם השלטונות התורכים-עות'מאנים היו נוחים יותר.
ד. מגורשי ספרד יכלו לפתח את תעשיית הצמר וצפת של המאה ה-16 הייתה מרכז לתעשייה זו. המגורשים השתמשו בידע שהביאו והצליחו לפתח את תעשיית הצמר הודות למקורות המים שבסביבות העיר. גם היותה של העיר קרובה יחסית לדמשק, ששימשה עיר שלטון מרכזית, לאזור החוף ולנמלים בצור, בצידון ובעכו. שלא כירושלים, הרחוקה מכל מרכז כלכלי ואינה נמצאת על נתיב השיירות.
ה. קרבתו של קבר רבי שמעון בר-יוחאי שבמירון הוסיפה קדושה לצפת, שהיוותה גם מקור לציפיות לגאולה ולישועה בדור המוכה שלאחר גירוש ספרד.
דוד דה רוסי שביקר בצפת בשנת הרצ"ה (1535) תיאר את התפתחותה:
"ומי שראה צפת, זה עשר שנים ורואה אותה עתה, היה נפלאת בעיניו, כי בכל עת מרבים היהודים לבוא ומלאכת הבגדים מתרבה בכל יום, ואומרים כי יותר מ-ט"ו אלף קריסאי נעשו בצפת בזאת השנה…".
פריחתה של צפת במאה ה-16 הפכה את העיר גם למרכז רוחני שאליו נמשכו גדולי החכמים. ריכוז החכמים הגדול בה השפיע על כל מקצועות התורה: בנגלה ובנסתר, בפסיקת הלכה, בספרות הדרש ובתורת הסוד ולא לאחרונה בשיגור תשובות לשאלות, שנשלחו לחכמי צפת מרחבי העולם היהודי. תורתם של חכמי צפת בדורות הללו השפיעה על חיי הרוח היהודיים במאות השנים הבאות ועד ימינו אנו: אם בתרומתה המכרעת להתפתחותה של הקבלה ואם בעריכת ה"שולחן ערוך" למרן רבנו יוסף קארו ואם בספרות הפרשנות והדרש לספרי התנ"ך.
על אודות צפת בתקופה זו, אווירת לימוד התורה ועולם הישיבות בעיר מסר לנו רבי יוסף קארו עצמו:
"ושב את שבותם, וקבצם מאפסי ארץ אחד מעיר ושניים ממשפחה אל ארץ הצב"י ונתיישבו בעיר צפת תוב"ב (תבנה ותכונן במהרה בימינו), צבי היא לכל הארצות… תמיד היו ראשי ישיבות ותלמידים לומדים על תילם… ומהם תצא תורה ואורה לכל תפוצות הגולה".
בתקופה זו הגיע מספר תושבי העיר היהודים לכ-15 אלף נפש והקהילה בצפת הייתה הגדולה בקהילות הארץ. היהודים התגוררו בשכונות שונות על פי מוצאם: שכונת המסתערבים, הפרנקים (אשכנזים), המוגרבים (צפון אפריקה) והפורטוגלים.
בעיר נוסדו ישיבות רבות. ישיבתו של רבי יעקב בירב – מחדש הסמיכה בצפת, אשר הסמיך ארבעה חכמים: רבי יוסף קארו, רבי משה מטרני (המבי"ט), רבי אברהם שלום ורבי ישראל די קוריאל ולכל אחד מהם ישיבה משלו. ישיבות נוספות: של רבי משה אלשיך, רבי שמואל די אוזידה, רבי אלעזר בן יוחאי, ישיבתו של רבי משה בן מכיר אשר ישב בעין זיתים הסמוכה לצפת ועוד רבות אחרות.
וכמובן היו גם ישיבות של חכמים העוסקים בתורת הקבלה: בית מדרשו של רבי שלמה הלוי אלקבץ, מחבר הפיוט "לכה דודי"; רבי משה קורדובירו, הנודע בשמו הרמ"ק; ישיבתו של הארי הקדוש ותלמידו רבי חיים ויטאל; רבי יוסף בן טבול; רבי מסעוד אזולאי; רבי שלמה מערבי ורבי יששכר סוסאן.
ישיבות צפת משכו אליהן תלמידים מכל ארצות הקיסרות העות'מאנית שבאו ללמוד תורה ולהשתלם. על כך מעיד מהרי"ט צהלון: "ומעשים בכל יום באים בחורים מארצות ההמה ללמוד קודם שישאו אישה".
בסוף המאה ה-ט"ז חלה ירידה במעמדה של צפת. תעשיית האריגים התמוטטה, תנאי הביטחון הורעו וכ-1000 יהודים גורשו מצפת לקפריסין. במאה ה-17 הייתה צפת לעיירה קטנה ופעמיים אף נחרבה כליל בהתקפות הדרוזים והפלאחים ובשל מגפות. בשנת שפ"א (1621) ציין רבי ישעיהו הורביץ (בעל השל"ה הקדוש) כי קהל האשכנזים בירושלים כפול מקהל האשכנזים בצפת והמרכז היהודי בארץ ישראל עבר לירושלים.
בשבוע הבא:
בחלק השני של המאמר נעסוק על הקשר בין העיר צפת לבוכרה. החל מהמאה ה-16 נעתק בבוכרה סידור הנקרא "נוסח התפילה של יהודי פרס" המבוסס על סידור רב סעדיה גאון. הסידור נכתב לאחר הדפסת השולחן ערוך "אורח חיים" לרבנו יוסף קארו, שנדפס לראשונה בוונציה בי"א בכסלו שכ"ה (1564), והלכות שנדפסו בשולחן ערוך שולבו בסידור. ההוראות והמנהגים שבכתב היד רובם כתובים בפרסית-יהודית ומיעוטם בעברית. הרבה מהם משולבים בטקסט. ישנם גם עמודים שלמים, שאין בהם טקסט של תפילה, אבל כלולים בהם דינים, הוראות ומנהגים, המבוססים על השולחן ערוך. נראה כי יהודי פרס ובוכרה השתמשו בנוסח תפילה זה עוד בימי הביניים וכאשר הגיע אליהם שולחן ערוך, הוסיפו אליו הלכות ומנהגים ממנו. זאת אומרת שבני הקהילות היהודיות באסיה התיכונה שהיו רחוקים מאוד מכל מרכז יהודי, הקפידו על קשר רצוף עם המרכזים היהודיים בתקופתם. הם קיבלו את הפסיקה וראו את עצמם כשייכים בהלכה ובמנהג לבני ארץ ישראל, כפסיקת הרב יוסף קארו.
מהיכן ידעו יהודי פרס ובוכרה שספר הפסיקה של רבנו יוסף קארו – השולחן ערוך, הוא ספר הפסיקה של העם היהודי, והם מחויבים לנאמר בו ולא לספר הלכות אחר?
מי הם אלה, שהעבירו מידע חשוב זה ליהודי פרס ובוכרה והצליחו להשפיע עליהם באופן שיקבלו את מרותם ודעתם וינהגו באופן שונה ממנהגיהם עד כה?
כל התשובות והמשך המאמר בשבוע הבא
