בשבוע הבא, בימים ט’ ו-י’ בשבט, יחול יום הזיכרון להסתלקותם של שני גדולים אלה, זצ”ל, שהביאו לתמורות רבות ולמהפכה של ממש במצבם הרוחני של יהודי בוכארה באסיה התיכונה ולזיקתם לארץ ישראל. בפועלם השפיעו תורה, יהדות, אהבת ארץ ישראל ובניינה, סייעו לדלים ולאביונים ופעלו למען הנהגה תורנית איתנה בקהילות יהודי בוכארה.

קהילת יהודי בוכארה ידועה ומפורסמת באהבת התורה שלה, באמונת החכמים שאפיינה את בניה ובקשר לארץ ישראל בכלל ולירושלים בפרט. פעילותם הציבורית והחינוכית של הרב שמעון חכם והרב אברהם אמינוף החלה אמנם עוד בבוכארה. וגברה ביתר שאת לאחר עלייתם והתיישבותם בירושלים בשנים תרמ”ט-תר”ן,  ולאחר הקמת שכונת “רחובות” בירושלים בשנת תרנ”א (1890). במסירותם למען הקהילה  ובעשייתם המיוחדת הביאו לשינוי של ממש  במצב הרוחני של יהודי בוכארה בירושלים ובמיוחד באסיה התיכונה.

בראש וועד חברת “רחובות” עמדו שבעה אנשים, והרב אברהם אמינוף נבחר לרב השכונה.

מטרתם המרכזית של המייסדים היתה לבנות “כרך” בירושלים עבור בני הקהילה שעלו מאסיה התיכונה לירושלים, וגם עבור יהודי בוכארה יושבי הקהילות היהודיות באסיה התיכונה. לחסל את גלות בוכארה ולהעלות את בני הקהילה לירושלים, וכל זאת בפאר והדר שלא נראה עד אז בארץ ישראל, וכפי שנאמר בתקנות היסוד: “כדרך ערי אירופה החשובות”.

יהודי בוכארה הביאו למהפכה בבניית השכונות היהודיות בירושלים. אם עד אז בנו בירושלים בתים ושכונות קטנות הנה באו יהודים נדחים מאסיה התיכונה והביאו לחדשנות בבניית השכונות היהודיות בעיר הקודש. ואכן חזון המייסדים היה יוצא דופן. אך גם הקשיים, העלות וההוצאות גם כן, אם כך כיצד יצליחו לממש את החזון? האם לא  מדובר היה בשאיפה חסרת בסיס? כיצד יצליחו המייסדים לרתום את אחיהם בבוכארה לחזון התחיה והגאולה של עם ישראל בארצו?

לאחר רכישת הקרקע  של שכונת “רחובות” פעלו המייסדים לגייס את עשירי הקהילה באסיה התיכונה לבנות בתים בשכונה. בתחילה ההיענות היתה דלה, אולם אט אט הצטרפו משפחות אמידות לבנייה. היה זה במיוחד הודות לפעלו של הרב אמינוף שמהקמת השכונה ועד לפרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת תרע”ד (1914) יצא כשד”ר לאסיה התיכונה שש פעמים, במטרה לעורר את בני הקהילות שם לעלות לירושלים, לבנות בה, לתרום למוסדות הקהילה ובמיוחד לתמוך בתלמוד תורה החשוב שהוקם בה ולחזק את היישוב הבוכארי בירושלים.

הרב אמינוף היה אחראי לבנייתם של בתים רבים בשכונה. משום שבתים רבים נבנו על ידי יהודים מאסיה התיכונה שהצטרפו לחזון. אמנם הם הסכימו לבנות בית גדול בשכונה, אך בשלב זה  המשיכו לגור בבוכארה, ומי שעסק בפועל בבניית הבתים היה הוועד הבוכארי בירושלים ובמיוחד הרב אמינוף שמסר את נפשו לבניינה של עיר הקודש.

עם ייסוד השכונה היו בירושלים כחמש מאות יהודים בוכארים. לאחר שנבנו הבתים הראשונים בשכונה יסד וועד השכונה, כנראה בשנת תרנ”ה (1895), תלמוד תורה במקום, מנהלו והמשגיח הראשי בו היה הרב אברהם אמינוף. תלמוד תורה זה פעל במקום בצורה זו או אחרת עוד עשרות שנים. היה זה התלמוד תורה הטוב ביותר בארץ ישראל כולה באותן שנים. המוסד זכה לתשבחות רבות מאישים שונים על רמתו הלימודית. בתלמוד תורה הבוכארי למדו ילדים מכל העדות, והכל חינם אין כסף, הודות למימון הוועד. לאחר מלחמת העולם הראשונה למדו בו כאלה שהיו לגדולי ישראל כמו הרב עובדיה יוסף, הרב יהודה צדקה ואחרים זצ”ל.

בניית השכונה הביאה לעלייה גדולה מאסיה התיכונה וגם לעלייה לרגל. העולים ראו את שפע הספרים שנדפסו בבתי הדפוס בירושלים, וגם הם ביקשו להוציא לאור ספרי קודש בשפתם. מי שעסק בתחום זה והוציא לאור עשרות ספרים (למעלה מארבעים), ביניהם סדרות של כמה ספרים היה הרב שמעון חכם, שבתוך מספר שנים הביא למהפכה של ממש בהוצאתם לאור של ספרי קודש עבור יהודי בוכארה, במיוחד עבור אלה שישבו באסיה התיכונה. הרב שמעון תירגם לשפת יהודי בוכארה ספרי תפילה,  ספרי פיוט, ספרי התנ”ך, הלכה, סיפורת ועוד. הוא גם הדריך את אלה שביקשו להוציא לאור ספרי קודש וכך נוסדה ליהודי בוכארה ספריה קהילתית הכוללת עשרות ספרי קודש  בסיסיים. הודות לספרות זו שמרו יהודים רבים בקהילות בוכארה על יהדותם בתקופה הסובייטית, בספרים המתורגמים לשפתם יכלו להגות וללמוד, לשמור על יהדותם וללמד גם את צאצאיהם תורה ויהדות.

הספרים המתורגמים סייעו מאד לתלמודי התורה באסיה התיכונה, הודות לספרים אלה יהודי בוכארה זכו להשכלה יהודית בסיסית. למדו עברית, הכירו את ההלכה היהודית, את ספרי התנ”ך וסיפורת יהודית, והתקרבו מאד לחזון שיבת ציון, שמקומו של כל יהודי הוא בארץ ישראל.

הספרים המתורגמים זכו לביקוש רב. בשנים תרס”א-תרס”ג (1903-1901) הוציאו הרב חכם והרב אמינוף את עבודתם המשותפת, היא סדרת ספרי ההלכה המתורגמים לשפת יהודי בוכארה: “ליקוטי דינים” בששה חלקים. סדרת ספרי הלכה זו השפיע מאד על יהודי בוכארה באסיה התיכונה.

הרב שמעון חכם נלב”ע בי’ בשבט תר”ע (1910). פטירתו פגעה בהמשך הוצאת הספרים.

 הרב אמינוף המשיך לפעול למען מוסדות הקהילה בירושלים ובמיוחד עבור התלמוד תורה שלה. בימים הקשים של מלחמת העולם הראשונה, כאשר השכונה התרוקנה מיושביה והרעב התהלך ברחובותיה, פעל במסירות נפש להציל את שארית הפליטה שנותרה במקום. לאחר המלחמה היה הוא זה שפעל לשיקום השכונה ולשם כך עמד בקשרים עם ראשי הוועד הלאומי וראשי שלטון המנדט הבריטי. בסוף שנות העשרים החל לפעול עם אחרים למען פליטי יהודי בוכארה שברחו לפרס ולאפגניסטאן. הרב אמינוף נלב”ע בט’ בשבט תרצ”ט (1939).

להרחבה ראו בספרי “יהדות בוכארה גדוליה ומנהיגיה”. לתגובות GIORAPAZ@GMAIL.COM

Leave a Reply

Your email address will not be published.