הרב אליעזרוב היה אציל נפש וביקש מהאמיר שלא יפגע במלשינים, אלא רק יזהיר אותם שמכאן ולהבא עליהם להישמע לפסיקות שלו”.

בשבוע שעבר מלאו 70 שנה לפטירתו של רבי שלמה לייב אליעזרוב זצ”ל. רבי שלמה לייב היה תלמיד חכם גדול וחסיד של רבי שלום דובער האדמו”ר החמישי של חסידות חב”ד.

זכרו של הרב אליעזרוב יישאר לנצח בהיסטוריה של העדה הבוכרית. הוא נשלח חמש פעמים לפחות על ידי הרבי הרש”ב כדי לדאוג לקהילה הבוכרית באוזבקיסטן, לחזק את הרוחניות של בני הקהילה, בשמירה על התורה והמצוות.

הרב אליעזרוב עסק רבות בתיקון השחיטה, סידור נישואין וגיטין, חיזוק שמירת השבת והכשרות. אך יותר מכל דבר אחר, הוא הכשיר קבוצה גדולה של תלמידים, בני הקהילה הבוכרית, כדי שיוכלו להנהיג את הקהילה גם אחרי שהוא יעזוב את המדינה.

זכיתי וסבי רבי זבולון לבייב היה אחד מבני אותה קבוצה.

תלמיד נוסף מאותה קבוצה היה רבי חזקיה קייקוב זצ”ל שכיהן כרבה של הקהילה הבוכרית בסמרקנד.

אפשר לומר בוודאות שרובם ככולם של בני העדה הבוכרית ששמרו על יהדותם, הוא בזכות אותה קבוצה מיוחדת שהוכשרה על ידי הרב אליעזרוב.

*

לא רבים יודעים, אבל שם משפחתו המקורי היה אשכנזי והוא שינה את שם משפחתו לאליעזרוב, ככל הנראה בשל רצונו להתחבר בצורה שלימה ליהודי הקהילה הבוכרית (הלוואי ובוכרים רבים היו לומדים ממנו ולא היו מתביישים בשם המשפחה שלהם…).

חשוב לזכור: באותה תקופה הנסיעה מעיר לעיר ובמיוחד ממדינה למדינה הייתה כרוכה בקשיים. אין שדה תעופה עם לוח דיגיטלי שמראה את מועד הטיסה הקרובה, אין חנויות נוחות באמצע הדרך, אין מרפאות מסודרות או תרופות זמינות, בטח שאין גוגל מפות… הקושי להגיע ממקום למקום היה עצום. אי אפשר לתאר את גודל המסירות וההקרבה של יהודי כזה לנסוע חמש פעמים מישראל לאוזבקיסטן.

ואכן מסופר שלפני נסיעתו הרביעית ביקש הרב אליעזרוב מהרבי לרחם עליו ולא לבקש ממנו לנסוע שוב: “בנוגע לשאלת נסיעתי בשליחות… מבקש אני פדות שלא אצטרך עוד לנדוד…מאוד עגמה נפשי בעבור זה…”.

הרבי לא וויתר וכתב לו: “בדבר נסיעתו לבוכארא בפעם הזה ראיתי אשר הדבר נחוץ ואי אפשר לדחות…”.

למדתי מכך שני דברים: גם על גודל הקושי והמסירות נפש של הרב אליעזרוב לקיים את השליחות, וגם על הדאגה הבלתי-גבולית של הרבי לבני העדה הבוכרית.

*

מסופר שכאשר עסק הרב אליעזרוב בתיקון השחיטה המקומית, היו שוחטים שלא אהבו את הסדר החדש – עד היום הם התרגלו לעשות כפי רצונם והנה לפתע קם רב חדש שמטריף בהמות ומבקש להכשיר כלים… הדבר הזה לא היה פשוט עבורם, וכמה מהם החליטו לנקום בו והלכו להלשין עליו אצל אמיר בוכרה. הטענה הייתה: הגיע לפה יהודי מבחוץ, בכלל לא תושב המקום, פוגע לנו בפרנסה וגורם לפגיעה בכלכלת המדינה.

הרב אליעזרוב נקרא לחקירה אצל האמיר. ברגע שהוכנס לאולם בו ישב האמיר, האמיר העיף בו מבט ממושך ולפתע קם מכסאו, התקדם לקראתו בצעדים מהירים, חיבק אותו בחזקה ואמר לו: כשראיתי את פניך התפלאתי איך אותם אנשים העיזו לצאת נגדך. כעת אכניס דווקא אותם למאסר…

בבוכרית רהוטה הרב אליעזרוב הסביר לאמיר שהוא נשלח לבוכרה על ידי מנהיגי היהודים כדי להנהיג במדינה כשרות ויהדות לפי המסורת של העם היהודי. הרב אליעזרוב היה אציל נפש וביקש מהאמיר שלא יפגע במלשינים, אלא רק יזהיר אותם שמכאן ולהבא עליהם להישמע לפסיקות שלו.

חלק מהשוחטים לא נכנעו ובהזדמנות הקרובה שהייתה להם הכינו תבשיל לרב אליעזרוב והכניסו בו רעל. הרב אליעזרוב התיישב לשולחן ונתן לכלב ללגום מהמאכל ולתדהמת כולם הכלב מת במקום. הסיפור התפרסם בכל רחבי המדינה ומאז היו שכינו את הרב אליעזרוב בתואר – “הבעל שם טוב של בוכרה”.

יהי זכרו ברוך.

Leave a Reply

Your email address will not be published.