| אברהם שלומוב

1.

העשור הראשון של שנות האלפיים התאפיין בעיקר במילון מונחים כלכלי, היו אלו תקציבים והמלצות מס, משברים גלובליים, האטת קצב האינפלציה וחברה ישראלית מפוררת בין פיגועים, אינתיפאדה שנייה, מלחמה בלבנון ומבצעים בעזה. בשנה האחרונה לעשור הראשון הכל נדחק ונמחץ עד שכולם צעקו צדק חברתי ויוקר מחייה. בשנה שלאחר מכן כבר הגיע המחאה, האוהלים הצעדות התמונות המוכרות בשדרות רוטשילד בתל אביב. אל חלל האוויר נזרקו סיסמאות, חברה ישראלית סולידרית, משתפת, הוגנת ובעיקר חברתית יותר. למה התכוונו שדרשו סולידריות, אולי בסך הכל היה חסר אמפתיה אבל בשנים שלאחר מכן התסיסה החברתית החלה לקצור פירות והעשור השני התאפיין בשינויים גיאו-פוליטיים. התפתחו עשרות משברים על רקע סוציו-אקונומי שהובילו לקריסתן של מערכות השלטון במדינות רבות, גל התקוממויות במצרים, לוב, תוניסיה סודאן בישר על שחר של עידן חדש. מנהיגים ששלטו במדינתן עשרות שנים נכלאו ונידנו בידי האזרחים. אז בדיוק כמו בעשור שקדם, שכולם יצאו מהבתים. הגיעו דיווחים מסין וכולם שמרנו על מרחקים והסתגרות בבתים, היו אלו מפגני סולידריות שהתבטאו במחיאות כפיים במרפסות הבתים ומחוות מרגשות לצוותים הרפואיים. בימים הראשונים עוד עקבנו אחרי מסלול ההליכה של החולים המאומתים שהתגלו והמדפים לקראת הסגר התרוקנו. ישראלים רבים מצאו את עצמם במציאות חדשה, מורכבת יותר ושדואגת להשתנות מרגע לרגע. הצורך בסולידריות חברתית זעק יותר מתמיד. יש דפוסי התנדבות, גילויי עזרה ותמיכת גופים בשיעורים גבוהים, קיימת תחושת שותפות גורל אפילו דאגה ואכפתיות ובכל זאת משהו ברחוב הישראלי חסר, אולי זה האמון או אולי זה מרכיב רגשי המאחד בזמנים קשיים שצריך להתאחד. אם יש תכונה שמאפיינת את הקהילה הבוכרית שנעשית באופן המיטבי, זו בדיוק אותה לכידות חברתית. מספרים לנו כמה שהתלבושות מפוארות והפולקלור מגוון והאוכל, יואו, אין על האוכל הבוכרי, איך קוראים לזה עם הגזר נו, האושפולוב. וזה עם הבשר בתוך הבצק, הג’וזג’יזה, אין הכי טעים שיש. אבל מה שמשביע לאורך השנים את הקהילה הבוכרית ובעיקר במהלך השנה האחרונה היא הסולידריות החברתית.

2.

עשרות פניות סיוע למשרדי הקונגרס, מטופלות באופן תדיר במשך כל השנה. מקרה אחד שדווקא הגיע מהטלוויזיה מאפשר לראות את ההירתמות המהירה לנוכח השידור בערוץ 12 של הגברת ג”א מהעיר רמלה. תוך פחות מיממה גם על ידי התארגנויות וגם על ידי יוזמות יחידים כל הפערים שהעלתה, צומצמו. הרצון שלה לטיפולי שיניים, לציוד לימודי לבנותיה סיוע במזון ותמיכה כלכלית. ההירתמות הייתה מעל המצופה. בשיחה שערכתי עמה מספר ימים לאחר שידור הכתבה, היה ניכר שהיא עדיין מופתעת לנוכח כל הפניות והרצונות לסייע. המקרה שלה מחדד את הנקודה דווקא בגלל שבמערכת ערוץ 12 קיבלו מאות(!) פניות בבקשה ליצירת קשר עם הגברת. זה היה פחות מפתיע עם כל הכתבה הייתה על הגברת ג”א אבל היא לקחה חלק מתוך רצף אנשים שביקשו סיוע ותמיכה. מערכת ערוץ 12 הפנתה את הפונים לעמותה המטפלת, כחלק מהתנהלות העמותה לא ניתן לתרום באופן ייעודי, כלומר למישהו ספציפי, תורמים לעמותה והיא מתעדפת ומנתבת את הסיוע. אבל היוזמים רצו לסייע לגברת ג”א שהם ראו, לנציג הטלפוני הם אמרו היא בוכרית ואני רוצה לסייע לה. איש מערכת הערוץ שראה את המתרחש אמר לי בלשון הלצה שאם יום אחד הוא ייתקע הוא יגיד שהוא בוכרי ואז יבקש סיוע, בטוח שזה יהיה הרבה יותר מהיר ויעיל מהרשויות.

3.

במטרופולין של העיר הנובר גרמניה יש מיליון ומאתיים אלף תושבים מתוכם חמשת אלפים יהודים. בשנת 2002 התאגדה הקהילה הבוכרית וכיום היא מונה כארבע מאות משפחות. לאחר שרכשה אדמות לצורכי קהילה, החלו בבניית מוסדות יהודיים נוספים בעיר, גולת הכותרת שמעסיקה את כולם כיום הוא בניית מקוואות לנשים וגברים וכן אולם שעשוי לשמש לאירועים וכנסים. הפרויקט השאפתני בשיתוף ראש הקהילה מר מוטייב ונשיא הקונגרס מר לבייב עתיד להיות אבן שואבת ומתבקשת ליהודי הנובר. בשנת 2016 כאשר נערכו בחירות במרכז היהודי של הקהילה הבוכרית-ספרדית בעיר  נשאל מר מוטייב לאלו פרויקטים הוא עתיד לתת עדיפות, בתגובה הוא השיב הקמת גן ילדים, הקמת מקווה ומתחם שיכיל את אירועי הקהילה. תוך שמירה על דגשי הבטיחות והביטחון הנדרשים כיאה למוסדות מסוג אלו אשר עתידים לשמש את כל יהודי העיר. החשיבות של לכידות בתוך חברה לא יהודית מביא את ראשי הקהילה להתמודדות מול אחריות כללית לאופי הקהילתי.

באפריל האחרון חוותה הקהילה היהודית בעיר משבר, לאחר ששליח חב”ד בעיר הרב בנימין וולף נפטר במפתיע מנגיף הקורנה, הרב ומשפחתו פועלים בקהילה מזה חמש עשרה שנים.  הרב ברל לזר, שליח חב”ד והרב הראשי של רוסיה, נזכר בטקס הכנסת ספר תורה לבית הכנסת בהנובר, שבו השתתף “נדהמתי מלוח הזמנים הדינמי של הרב הצעיר הזה. נפגשנו עם ראש העיר וראש הקהילה, נפגשנו עם קבוצה של יהודים דוברי רוסית, אחר כך עם יהודים בוכרים ואחר כך עם יהודים ממוצא גרמני. ואז פגישות אישיות, עם עוד ועוד אנשים. וכל זה עוד לפני הטקס הפומבי. האופן שבו הוא תקשר עם אנשים עורר בי השתאות. הוא קיבל כל אחד כאילו הוא החבר הטוב ביותר שלו שלא התראה אתו”. גיוס הכספים שזה עתה מתבצע באמצעות הרשת לקהילה יהודית, זו אותה הנקודה וזו אותה האחווה שמפגינים כל העם היהודי, הצורך להזדהות וליצירת מכנה משותף הוא  עצם הישרדותו של העם היהודי ככלל ושל הקהילה הבוכרית בפרט.

4.  חלק מאותו גורם מאחד ומלכד הוא דפי העיתון שאתם מחזיקים, הקשר השבועי שמתקיים בין המילים, האירועים ובעיקר ההזדמנות להציג רעיון או יוזמה. חלק בלתי נפרד מאותו קולקטיב ותחושת השתייכות קהילתית מדגימה כיצד עיתון שבועי משמש גם כבמה לקהילה וגם גוף מלכד ומייצג של החברים בה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.