אמרו חכמינו: כל המוריד דמעות על אדם כשר, הקב”ה סופר את הדמעות ושומר אותן בבית גנזיו (באוצר שלו).

עם צאת החג קיבלנו את הבשורה על פטירתה של האשה החשובה והיקרה מרת שרה יגודיוב ז”ל. מידי שבת לפני קידוש אנו אומרים את פסוקי המזמור “אשת חייל מי ימצא”. יש מעט שאפשר לומר עליהן שכל הפסוקים של המזמור של שלמה המלך כאילו נכתבו עליהן ממש. שרה ז”ל הייתה אחת מהן.

אחרי פטירת אהרן הכהן נאמר “ויבכו אותו כל בית ישראל”. אומרים חכמינו שהמילה “כל” (שלא נאמרה אצל משה רבינו) מלמדת אותנו שעל אהרן בכו כל עם ישראל, גם האנשים וגם הנשים. והסיבה לכך הייתה שאהרן היה משתדל במאור פנים ובענווה לרדוף אחרי השלום ולהשכין שלום בין איש לאשתו.

*

ההכרות האישית שלי עם שרה מתחילה עוד בבית הוריי ובמיוחד בבית אמי, מרת חנה לבייב עליה השלום. אמא שלי אהבה את שרה אהבה גדולה ומיוחדת. היא ראתה בה שותפה אמיתית לדרך.

שרה ז”ל זכתה להיות אחד היסודות של הדור שלנו. יסוד של טהרה, של חסד, של נתינה, של מצוות, של יראת שמים, של אהבת התורה ואהבת ישראל. אני זוכר אותה לפני יותר מ-30 ו-40 שנה פועלת עם אמי חנה ע”ה ויחד עם שרה שמאלוב, דורה אהרונוב ונשים נוספות, לייסד את מועדוני הנשים לקהילה הבוכרית בכל רחבי הארץ. [שרה יגודיוב, שרה שמלוב ודורה אהרונוב זכו בתואר “נשות השנה” במושב השנתי של קונגרס יהודי בוכרה העולמי בשנת 2010].

באותם ימים מועדוני הנשים היו חידוש גדול. המטרה הייתה לאסוף נשים, רובן עולות חדשות, ולתת להן חיים: רגעים של נחת, של מפגשים משותפים, של לימוד תורה ושל שמחה. הנשים הללו שהקימו את מועדוני הנשים היו שילוב נדיר של המון ידע אבל גם של חריצות. היקף הידע התורני שלהן היה גדול מאוד והרבה מעבר לממוצע, אבל היה בהן משהו נוסף – הן לא דאגו לרווחתן האישית, לא הסתכלו על כמעט על הצרכים שלהן, והיו ממוקדות מאוד בלעשות למען האחר.

אותה חבורה מופלאה של נשים צדקניות שייסדו את מועדוני הנשים של הקהילה הבוכרית ברחבי הארץ, עבדה לשם שמים. בהתנדבות מלאה. יותר מכך – לא פעם שרה הייתה מוציאה מכיסה הפרטי כדי לממן נסיעות לקברי צדיקים ולייסד שיעורי נשים. היא המשיכה בכך את דרכה של אמי המנוחה ולמרות גילה המבוגר ולמרות שהיא לא הייתה אשה בריאה, היא לא פספסה אף הזדמנות כדי לקרב את נשות העדה ולשמח אותן.

שרה החלה את פעילותה עוד לפני העליה ארצה. היא הייתה פעילה בקרב נשות הקהילה בהפצת הלכות טהרת המשפחה והשפיעה על נשים בוכריות רבות לשמור בהקפדה על הלכות הטהרה. בלי להביט על מצבה הבריאותי והגופני היא הלכה לכל מקום כדי לעמוד ולדרוש, לעמוד ולהרצות, לשכנע ולפעול על ליבן של נשים, להתחזק בתורה, מצוות ובטהרה. כאשר עלתה ארצה, מלבד פעילותה לייסוד והקמת מועדוני נשים, היא ניהלה בביתה משרד שידוכים וזכתה להקים עשרות ומאות בתים בישראל.

*

על שרה ז”ל נאמר “תורת חסד על לשונה”: היא לא רק בנתה בתים, אלא גם עזרה לשמור על בתים קיימים והכל בזכות פיה ולשונה שהיו מלאים חסד וטוב.

אי אפשר לתאר במסגרת הקטנה הזו את מעשיה של האשה האצילית שזכתה להיות מנוע בלתי-פוסק של השכנת שלום בין איש לאשתו. כמה נימוס, עדינות, איפוק ושליטה עצמית היא הייתה צריכה להפגין לאורך כל הדרך. היא זכתה להציל מאות זוגות מלפרק את ביתם והעלתה אותם על דרך המלך. הכל בשקט, בלי פרסום, בצנעה, בלי כתבות, בלי מודעות. מפעל חסד של אשה גדולה, מעמודי התווך של הקהילה.

פטירתה היא אבדן גדול לעדה הבוכרית. בשמי, בשם אישתי, משפחתי, בשם כלל הקהילה הבוכרית ובשם הקונגרס, אני מבקש לשלוח תנחומים ולהשתתף בצערה של משפחתה ובמיוחד של בעלה גבריאל ז”ל שתמך ללא הרף וסייע בידיה בפעילותה. אין לי ספק שעם כזו דוגמה שהאשה הזו השאירה אחרת לדורות הבאים, לילדים, לנכדים ולנינים שלה, הם יזכו ללכת בעקבותיה.

יהי זכרה ברוך.

Leave a Reply

Your email address will not be published.