כמידי שנה יתכנסו בשבת ‘חיי שרה’ עשרות אלפי יהודים מרחבי הארץ והעולם לשבת אחדות מיוחדת ביישוב היהודי הוותיק בעיר חברון בסמוך למערת המכפלה* לעדה הבוכרית קשר עמוק ורב שנים עם היישוב היהודי, שאף השפיע בצורה דרמטית על מצב הקהילה הבוכרית בסוף המאה ה-19* סיקור מיוחד של הקשר בין העדה ליישוב היהודי בחברון

בשבת ייקראו בתורה על פרשת קנייתה של חלקת הקבר בעיר חברון, אותה קנה אברה אבינו מעפרון החיתי על מנת לקבור שם את שרה. חלקת קבר זו נודעת כיום בשם ‘מערת המכפלה’ והיא ניצבת בטבורה של העיר חברון של ימנו. מערת המכפלה נחשבת לאחת מהמקומות הקדושים ביותר לעם היהודי, היא מכילה בתוכה את קברותיהם של אבות ואמהות האומה. בהיסטוריה היהודית מערת המכפלה משחקת תפקיד מרכזי כמקום מקודש אליו עולים היהודים לרגל לשאת תפילה. שבת “חיי שרה” בעיר האבות חברון היא כבר מסורת של שנים. מזה 25 שנה שבשבת המיוחדת הזו עולים לעיר רבבות מתפללים ומאמינים שמגיעים להתארח בעיר חברון, להעניק חיבוק ענק לאבות ולאימהות ולשאוב מהם עוז רוח ותעצומות נפש, הם ממלאים את חברון ומתמלאים בעצמם מהאווירה המיוחדת ומהקדושה שבאוויר.

לאורך השנים שבת “חיי שרה” הפכה לחג של ממש בלוח השנה היהודי: החג של עיר האבות. וזה לא סתם מועד שרירותי, בפרשת “חיי שרה” הנקראת בשבת זו מסופר סיפור רכישת השדה בו שוכנת מערת המכפלה על ידי אברהם אבינו מעפרון החיתי, על מנת לקבור בה את אשתו, שרה אימנו. לימים נקברו באותה חלקה כל אבות ואימהות האומה – אברהם אבינו עצמו, יצחק אבינו ורבקה אימנו, יעקב אבינו ולאה אימנו ולפי חלק מהמדרשים גם אדם וחווה שהיו האדם הראשון ואם כל חי.

שבת “חיי שרה” שבחברון משכה אליה לאורך השנים המוני אנשים ביניהם גם פוליטיקאים, אנשי ציבור, רבנים ומובילים בחברה הישראלית. מעבר לכך השבת ידועה גם בהיותה שוברת שיאים של ממש. בשנת תש”פ הגיעו לעיר חברון בשבת חיי שרה קרוב ל-50 אלף מתארחים, המספר הרב ביותר מאז הוקמה המסורת. מעבר לכך, גם סעודות השבת במקום שברו שיאים והפכו לסעודות השבת הגדולות ביותר בעולם הכוללות אלפי אנשים שסועדים זה לצד זה בקירוב לבבות ובנועם.

קשר עמוק

לעדה הבוכרית ישנו קשר עמוק וותיק עם היישוב היהודי בחברון ועם מערת המכפלה. “השליח הראשון שהגיע מחברון לבוכרה, הגיע לשם בשנות השישים של המאה ה-19” אומר ד”ר גיורא פוזיילוב, מומחה להיסטוריה של העדה הבוכרית. “לאחר מכן, כאשר יהודי בוכרה מתחילים לעלות לישראל, בתחילה כעולי רגל ומאוחר יותר כמתיישבים של ממש, הם תמיד עברו דרך מערת המכפלה בחברון. למסע שלהם בארץ ישראל היה סדר מסויים. בדרך כלל עולי הרגל מבוכרה היו יוצאים לאחר חג הפורים, על מנת להיות בחג הפסח בירושלים. כאשר הם הגיעו לירושלים, הם היו משתהים בעיר לחג הפסח ומיד לאחר החג הם היו מדרימים לקבר רחל ולמערת המכפלה, חוזרים לירושלים וממשיכים את המסע שלהם לצפון הארץ. בחברון הם נשארו יום או יומיים, אך לא השתקעו שם”. עולי הרגל מבוכרה לא הסתפקו בביקור נימוסין בחברון, “עולי הרגל היו מביאים איתם לישראל את כספי המעשרות שלהם שהן שמרו לאורך השנה מרווחיהם הרבים במדינת המוצא, ובישראל הם היו מחלקים את הכספים הללו לצדקה. בחברון, היו עולי הרגל מביאים את כספי המעשרות לרב אליהו מני, מרבני היישוב היהודי בחברון באותה התקופה. ישנו אפילו מכתב שבו מודים אנשי היישוב היהודי בחברון לתרומתם של עולי הרגל מבוכרה” אומר  פוזיילוב.

הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב

השליח מחברון שכיהן רב בבוכרה

ניכנס קצת לעומק הדמויות של אותה התקופה, על מנת להבין את הסיפור הבא שמספר לנו הד”ר פוזיילוב. דמות המפתח היא הרב שלמה יהודה לייב ( או בקיצור שיל”א) אליעזרוב, חסיד חב”ד נלהב לרבי הרש”ב מליובאוויטש, שלימים התמנה לרבה הראשי האשכנזי של העיר חברון. לפני כן, הוא כיהן מספר שנים כרב הקהילה בעיר סמרקנד, הקים שם מוסדות וחיזק את שמירת היהדות בקרב היהודים המקומיים. ” שיל”א נסע כשליח הקהילה בירושלים לבוכרה בסך הכל שבעה פעמים. הוא נסע לשם כשליח מטעם הקהילה הספרדית בירושלים על מנת לאסוף כספים לקיומה של הקהילה. אנשי הקהילה הבוכרית תרמו לו את מיטב כספם על מנת שיעביר את הכספים לקיומו של הישוב היהודי בישראל”. אומר פוזיילוב. וכאן אנחנו נכנסים לחלק המעניין של הסיפור כפי שמתאר אותו ד”ר פוזיילוב “כאשר נסע שיל”א לסמרקנד בשנת תרפ”ז, בברכת רבו, הרבי הרש”ב מליובאוויטש, הוא התמנה לשמש כרב בקהילה הסמוכה לסמרקנד. כאשר נודע הדבר לראשי הקהילה הספרדית בירושלים שהוא נשאר במקום, ולא חוזר לישראל, הם ביקשו ממנו שאם כבר הוא נשאר במקום לכהן כרב, שיעשה זאת בקהילה גדולה יותר ובכך ההשפעה שלו תהיה גדולה יותר. ואכן בשנת תרפ”ח עובר שיל”א לבוכרה ומכהן שם כרב הקהילה למשך ארבע שנים רצופות. מבחינתו של שיל”א התקופה הזו לא עברה עליו בקלות.

ניתן לראות במכתבים שהוא כתב באותה התקופה כי הוא הרגיש רוב הזמן בודד ולא היתה דעתו נוחה מהמצב. אך עם זאת, הוא עשה שינויים רבים לטובה בקהילה הבוכרית של אותה תקופה. במשך זמן כהונתו פתח ישיבהומקוואות והכשיר תלמידים לשחיטה. לשם כך מינה את תלמידו בכירו שוחט ובודק מומחה הרב יונה אהרונוב כמדריך בית הספר ללימודי השחיטה שייסד, כדי להעמיד שוחטים מומחים שהיו נצרכים באותה עת. כמו כן פתח בית דין בסמרקנד, וכיהן בו כדיין יחד עם הרב שלמה פנחסוב, הידוע בכינויו “באבאג’אן כאבולי”, הרב חיים פנחסוב (פילוסוף), והרב יוסף-חיים כימיאגרוב”. עוד פרט מעניין אותו מזכיר ד”ר פוזייילוב, קשור לשם משפחתו של שיל”א-אליעזרוב. ” שיל”א שהה בבוכרה לפרקים עד סביבות שנת תר”פ. בעקבות שהייתו שם שינה את שם משפחתו לאליעזרוב (כמנהג יהודי המקום) שפירושו הוא בן אליעזר. לאחר מכן שב לחברון, ואת מקומו מילא הרב שלמה טאג’ר”. מסיים ד”ר פוזיילוב.

בשבת זו, בה אנו קוראים את סיפורה המופלא של מערת המכפלה, ניזכר ונדע כי לעדה הקדושה שלנו קשר אמיץ, ישיר ומשפיע עם המערה ועם היישוב היהודי שהתפתח מסביבה לאורך השנים.

Leave a Reply

Your email address will not be published.