” בדיחה שרצה ברשתות החברתיות ממליצה לוועדות הקלפי להימנע בבחירות הבאות מהצורך לדרוש מהבוחרים להציג תעודות זהות – הפרצופים הרי כבר מוכרים מהסיבובים הקודמים.”

אנו עומדים רגע לפני בחירות רביעיות בתקופה של פחות משנתיים. שנתיים מייסרות עברו על עם ישראל שמטבעו אוהב ומשווע לאחדות, אבל קיבל ‘קיטוב פוליטי’ וחוסר משילות.

מאות מיליוני שקלים של כספי ציבור יגרום למדינה להוציא בבחירות חדשות. בכסף הזה היה אפשר להוסיף אלפי מיטות לבתי חולים. להקטין את הצפיפות בכיתות, לעזור לנכים, לקשישים, לרווחה, להוריד את המיסוי החונק.

שלושת מערכות הבחירות, ציינו כל אחת שפל נוסף בשיח הפוליטי בישראל. הכפשות ההדדיות, השפלות, הקלטות סתר והצפת פרטים אישיים מביכים. ברחובות שוררת אווירת קיטוב שאותה מעודדים הפוליטיקאים כדי לחזק את הבסיס הפוליטי שלהם, וליהנות מתמיכה רחבה יותר בקלפי.

ב- 70 שנותיה ידעה ישראל 35 ממשלות. אך רק שלוש מהן זכו לכהן קדנציה מלאה. קואליציות רעועות, וחילופי שלטון תדירים, פוגעים בהתפתחותה התקינה של המדינה בכל התחומים: מערכת החינוך “מדשדשת”. כל ממשלה חדשה מכריזה על “רפורמה”, אך מתחלפת טרם יישומה. גם תוכניות הרווחה מתגלגלות מממשלה לממשלה. תחומי התשתיות, המצריכים תכנון ארוך טווח, כדוגמת משבר המים, מחסור צפוי בחשמל ובעיות תעבורה.

כל ‘טיפה’ ממלכתית שעוד נותרה כאן בעבר נמחקה כלא הייתה. אם פעם היה נהוג, בעתות משבר, לדקלם את המשפט שאין קואליציה ואין אופוזיציה במצבי חירום. נכון להיום אפשר להגיד שהן הקואליציה והן האופוזיציה לא סופרות אחת את השנייה, ובעיקר לא סופרות את הציבור שמרגיש אובד עצות.

ההסתגלות של אזרחי ישראל לבחירות תדירות היא מסוכנת ועשויה לגרום לחלקים גדולים בציבור לגלות אדישות כלפי ההליך הדמוקרטי ובכך לשחוק אותו.

זה די דומה לסגר – מי היה מאמין אחרי הסגר הראשון שיהיה סגר נוסף, ובסגר השני שיהיה סגר שלישי. ועכשיו בסגר השלישי כבר קיבלנו בהכנעה את העובדה שאם נמשיך בדרך הזאת אנו צועדים גם לעבר סגר רביעי.  בדיחה שרצה ברשתות החברתיות ממליצה לוועדות הקלפי להימנע בבחירות הבאות מהצורך לדרוש מהבוחרים להציג תעודות זהות – הפרצופים הרי כבר מוכרים מהסיבובים הקודמים.

למרות, כל מה שציינו לעיל, אסור לנו להתייאש!  אסור לנו להרים ידיים!  אנו חייבים לצאת להצביע. הצבעה בבחירות דמוקרטיות מהווה לא רק תמיכה במועמד מסוים, אלא גם פעולה ערכית ואמון בעצמנו שאנו יכולים להשפיע ולשנות. כשאזרחים רבים מצביעים, הם מקדמים את המפלגה בה הם בחרו.

נכון, כלל לא ברור שמערכת הבחירות הזו תוביל אותנו לעבר פתרון. התגובה המתבקשת בהחלט יכולה להיות ההחלטה להפסיק לשחק ולא ללכת לקלפי. אך אסור לאזרחים להיכנע לתחושה הזו. למעננו – אם לא למען הפוליטיקאים עצמם – אנו צריכים “לשנס מותניים” ולהמשיך לשחק את המשחק הדמוקרטי, להמשיך ללכת להצביע גם כשזה מאכזב.

הזמן שלפני הבחירות הוא זמן מצוין לדבר עם הילדים שלנו על הבחירות שלנו. ממש לשבת איתם יחד ולספר להם למה אנחנו בעד מפלגה אחת ופחות בעד האחרת. זו הזדמנות לדבר איתם על “ערכים”, על השפעה, על סדרי עדיפויות. על מה חשוב לנו בחיים ועל מה אנחנו מוכנים להילחם.

זו גם הזדמנות מצוינת לדבר איתם על כבוד גם להשקפות ודעות שונות, על כך שתמיד יש אנשים שחושבים אחרת מאיתנו. זו הזדמנות מצוינת להזכיר להם שאין צודק ולא צודק; אין טיפש וחכם. יש רק דעות שונות.

דווקא מצב כזה מאפשר להראות לילד איך מתנהל שיח מכבד בין דעות שונות. ואז, אחרי שתדברו עם הילדים, תזמינו אותם להצטרף אליכם במימוש אחת הזכויות הכי משמעותיות שיש לאזרח במדינת ישראל: ההצבעה בקלפי, בכך, תעבירו להם מסר חינוכי: אנחנו מאמינים באחדות. באחריות. בערכים. אנחנו מאמינים במעשים ולא “בקיטורים”. אנחנו מאמינים בעשייה ולא בוויתורים לעצמנו.  אנחנו מאמינים בקיום המצווה “ועשית ככל אשר יורוך” כי רוב רובם של גדולי הרבנים חתמו וציוו על צאן מרעיתם להצביע בבחירות. מי רואה את גדולי ישראל שיוצא להצביע, ואינו יוצא איתם. עבורנו הקלפי נועד כדי להמשיך לשמור על ערכנו וזהותנו היהודית.

שלכם, שלמה זלמן סיונוב, חבר מועצת העיר- אור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.