#” ההורים שלי מספרים על החתונות והאירועים המשפחתיים שהיו עורכים אבותינו בבוכרה בחצר הבית, מבלי להזמין אולם או קייטרינג, זה השמחה האמיתית המקורית, הטבעית בחיק המשפחה, שמחה שבה אין עניין להרשים אף אדם,”

מגפת הקורונה היא גזרה משמיים. לא קשור לסין, לא להודו ולא לשום דבר אחר.  בורא עולם מתיר אסורים, וכעת הוא סוגר אותנו בבתים, הוא עוד לא פתח את הקשרים הללו. כולנו בבעיה קשה מאוד. יש דינים קשים בארץ ובעולם. הם מחייבים אותנו לשמוע בקול בורא עולם, להיכנע ולהתבטל. כיצד עושים את זה?! כשנזהרים “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” זה לא חסידות זה מדאורייתא, חובה וקדושה.

החפץ חיים בספרו ‘במשנה ברורה’ סימן תקנ”ד, כותב לגבי תשעה באב כשיש מצב לא טוב במדינה: “מי שירצה להתענות כשאין המחלה בזעם, יש לייעצו  ולהזהירו שלא יצא כלל מפתח הבית, ולהכריחו כשיצא בחוץ יניח סביב לחוטמו ולפיו קמפר (מסכה) ומעט עשב”, העשב הזה הכוונה למנטה. גם הרב בעל ‘החפץ חיים’ היה סוגר את החלונות בעת המגיפה ונותר סגור בביתו ולא יוצא.

במשרד הבריאות ציינו כי בימים האחרונים חלה שוב עלייה במספר החולים לנגיף, כשעל פי האינדיקציות רבים ממקרי ההדבקה אירועו בחתונות ובאירועים משפחתיים. חתונה היא אירוע עם סיכון גבוה להדבקה , בין היתר בגלל שרוקדים ומזיעים, וכן בשל האופי האירוע ובשל העובדה כי לרוב משתתפים בה גם אורחים הנמצאים בקבוצת בסיכון גבוה כמו אנשים מעל גיל 65.

בחתונות מספיק שיהיו עשרים משתתפים, מספיק אפילו עשרה למניין. עשרים איש זה אומר עשרה מצד החתן ועשרה מצד הכלה, משהו צנוע.. זה גם מבטל עין הרע מהחתן והכלה, בהר סיני היה כידוע רעש גדול ובסוף נשתברו הלוחות, הסיבה בגלל שניתנו בפומבי בגלוי ולעיני כל,  לכן שלטה בהם עין הרע. ומכאן הראיה שאין מידה יפה כמידת הצניעות.

בשנים מקדם אנשים היו עושים חתונות משפחתיות חמות בחצר הבית. ההורים שלי מספרים על החתונות והאירועים המשפחתיים שהיו עורכים אבותינו בבוכרה בחצר הבית, מבלי להזמין אולם או קייטרינג, זה השמחה האמיתית המקורית, הטבעית בחיק המשפחה, שמחה שבה אין עניין להרשים אף אדם, אין עניין לקיים אירוע חברתי של כל המי ומי שיש להם קשר רחוק. אלא כל תשומת הלב היא רק לחתן ולכלה. זה שאין ריקודים לא אומר שהחתונה תהיה פחות שמחה. ריקודים לא תמיד מתאימים לכולם, לפעמים אפילו הזוגות הנישאים לא תמיד אוהבים לרקוד, ולכן כמה צריכים לשמוח זוגות שמתחתנים בתקופה זאת, וזוכים לשמחה יהודית אמיתית. לשמחה המשפחתית המקורית.

מעבר לנקודה של השמירה בבריאות, בשנים האחרונות, הפכה תופעת חתונות-הפאר למכה כלכלית של ממש. כולם יודעים שההוצאות של החתונות והאירועים עולות משנה לשנה, הלחץ החברתי, והתחרות גורמים למשפחות להוציא תקציב גדול מעבר ליכולות, וכן גורם ללחוץ על האורחים להוציא סכום כסף גדול מחוסר נעימות. בשמחה יהודית, אין ענין להרשים  בארוחה מכובדת, שולחנות ססגוניים בכמות ענקית של משתתפים. ההפך הוא הנכון. כל אלה, מסיחים את הדעת מהשמחה האמיתית.

החזון איש היה אומר: “מי ששומר על הקדושה לפני החתונה, בורא עולם שומר עליו אחרי החתונה”. לכן חתן וכלה צריכים לקיים את החתונה בצמצום, כי זה רצון בורא עולם. לא לדחות את החתונה חס ושלום, אלא לחפש איזו חצר והכל בקדושה ובטהרה. יש אירועים אחרים שאפשר לדחות ולא חייב לעשות, אבל חתונה זו המצווה הראשונה שבורא עולם כתב בתורה. זו חובה קדושה ויש בזה מצוות בלי סוף. חתן וכלה שיעשו על פי ההלכה ועל פי ההוראות שהורו לנו משרד הבריאות וגדולי ישראל, לא בהתפרצות אלא פשוט במספר מצומצם של עשרים אנשים, יהיה לכולם בית של ברכה והצלחה מלא ברכת ה’, בית מלא בבנים ובנות בריאים ושלמים. בית שהשכינה שורה בו, ויקוים בהם הפסוק: איש ואשה שזכו שכינה שרויה ביניהם, אמן כן יהי רצון. 

הכותב הוא חבר מועצת העיר באור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.