שיחה עם הפייטן ישי בן חיים על תפקידו של החזן ובעל התפילה בימי הקורונה ועל הקהל שצמא עכשיו יותר מתמיד להשתתף בתפילות המוניות בבתי הכנסת

החזן והפייטן ישי בן חיים, הוא ירושלמי במקור ודור 12 במשפחת חזנים מארץ ישראל. אביו הוא גדול הפייטנים יגאל בן חיים הנודע בשערים כפייטן המרגש את כל מי שנחשף לקולו ולנעימתו. את הראיון עם ישי אנו מקיימים בטלפון בעודו שוהה בניו יורק ומשמש שם כחזן ראשי בבית כנסת של קהילת הבוכרים ברובע קווינס.

“גדלתי בבית של חזנות, פיוט ומוזיקה. מגיל 4 אני זוכר את עצמי שר בבית הכנסת או על במות. בגיל 12 נכנסתי ללמוד בכפר חב”ד ובמקביל אבי שיהיה בריא, הפיק לי אלבום עם עשרה שירים שביצעתי. אבי, הפייטן יגאל בן חיים שימיש כחזן בקהילה הבוכרית בקווינס למעלה מ-20 שנים ומיד לאחר שהוצאתי את האלבום, הוא לקח אותי איתו לקהילת הבוכרים בקווינס לסייע לו בתפילות. בהזדמנות הזו הייתה לי חוויה מדהימה שבה זכיתי לבור ביום ראשון אצל הרבי מליובאוויטש זצ”ל ולקבל ממנו דולר וברכה. לאחר מכן שבתי לכפר חב”ד, שם למדתי למשך שש שנים רצופות בהן ינקתי את החום ואהבת ישראל הכל כך אופייניים לתנועת חב”ד ולדרכו של הרבי.

עם השנים פיתחתי את היכולת המוזיקלית שלי וכבר בגיל 21 התחלתי לנסוע בדרך קבע כדי לשמש חזן ובעל תפילה בימים הנוראים. ההתחלה שלי הייתה בקהילה החלאבית במקסיקו סיטי, שם הייתי בעל תפילה חמש שנים ברציפות. לאחר  מכן הגעתי לניו יורק ומאז אני משמש כחזן של קהילת הבוכרים בניו יורק. במשך 15 שנה שימשתי כחזן בבית הכנסת של הרב ניסנוב בקווינסי למשך כל תקופת חודש החגים, כולל חג הסוכות ושמחת תורה. בתפילות הימים הנוראים, בית הכנסת היה מלא מפה לפה במאות רבות של מתפללים שבאו לפקוד את בית מקדש המעט בימים קדושים אלו.

יוצא שבסך הכל אני חזן בארצות הברית כבר 22 שנה. בכל השנים הללו אני משתדל לקיים את שליחותי ולשמח את לבבות עם ישראל וכמובן להוציא אותם ידי חובה בכל התפילות. את רעייתי- ברכה למשפחת דוידוב הכרתי בניו יורק כאשר הייתי בדרכי למקסיקו סיטי. הקמנו בית נאמנן בישראל ויש לנו ב”ה חמישה ילדים בלי עין הרע”.

לא הייתה בעיה למצוא  מקום לעמוד בו כחזן בימי הקורנה?

“בבית כנסת בו אני עומד חזן, חתמו איתי לשנה מראש אז מהבחינה הזו לא הייתה לי בעיה. הייתה דילמה מאוד גדולה אם ייפתחו בתי הכנסיות או לא. אני חיכית לראות מה קורה עם זה וכשהמצב לאט לאט החל להשתפר בארצות הברית, קיבלתי טלפון מהנשיא של הקהילה שאמר לי שגם השנה הם רוצים שאני אבוא לשמש כחזן כי בית הכנסת נפתח.

יש בתי כנסת שפיצלו את המניינים שלהם ויש גם אנשים מבין הקהילה שהסבו את הבית שלהם לבית כנסת.

אנקדוטה מעניינת היא שבעקבות מצב התחלואה החמור בישראל, נותר מצב שהקהילות בניו יורק חששו לקחת חזנים מישראל ונוצר מצב לא נעים. עד ערב החג הייתי מוצף בטלפונים כדי לנסות וליישב כל מיני בעיות שצצו במניינים שונים אליהם הוזמנו חזנים מישראל. בסופו של דבר אני חושב שבשנה הזו, בתי הכנסת בניו יורק העדיפו להסתמך על חזנים מקומיים במקום על חזנים שנוהגים בדרך כלל להגיע מישראל”.

איך התחושה לעמוד כשליח ציבור בבית כנסת ‘מוזר’ לפי תקנות הקורונה?

“התחושה היא מאוד מוזרה . אני רגיל להיכנס לבית כנסת שמלא באנשים מפה לפה. אני רגיל שיש תפוסה מלאה וזה ברוב עם. השנה זה היה מדולל בגלל הריחוק החברתי וזה לא היה כמו כל שנה. אבל בסופו של דבר אנחנו נורא דבקים במטרה של להתפלל בכוונה גדולה ולהיות שליחי ציבור של כל הקהל, אז מספר האנשים הוא לא כל כך משנה בהקשר הזה. פשוט התרכזתי בתפילה”.

האם בעקבות התנאים המיוחדים של מגפת הקורונה קיצרת את התפילות השנה?

“אני חושב שהתפקיד של חזן טוב הוא לדעת להגיב לקהל ולדעת מתי להאריך ומתי לקצר. השנה, קיבלתי בקשה מיוחדת מנשיא בית הכנסת לקצר מעט בפיוטים כדי שיעזור לכולם לשמור על התקנות במלואן ולמנוע כמה שניתן שהות ממושכת מעבר לנצרך בבית הכנסת. איפה שצריך לשים דגש שם עצרנו והשתהינו אבל איפה שלא, פשוט הרצתי את זה. למרות זאת, הרגשתי שאנשים צמאים וכמהים לבית כנסת לאחר כל התקופה הזו שהם לא  פקדו את המקום”.

מהו התפקיד של בעל תפילה בעיניך?

“אנשים חושבים שמספיק קול יפה כדי לשמש כבעל תפילה, אבל זה לא נכון. התפקיד שלנו הוא להיות ‘שלוחי ציבור’ כלומר השלוחים של הציבור בכל הקשור לתפילות. יש לנו אחריות גדולה לא רק בימים הללו, אלא במשך כל השנה כולה. כדי שנהיה ראויים לעמוד על התיבה הזו ולהיות השליחים של כל הציבור כל השנה שלנו צריכה להיראות אחרת ולא רק חודש אלול או הימים הנוראים. צריך לדעת את הנוסח במדוקדק ולומר את המילים מילה במילה ולדעת את הכוונות המיוחדות של כל תפילה ותפילה”.

עד כמה הקהל השתתף איתך בשנה זו בפיוטים השונים במהלך התפילה?

“הקהל צמא להגיע לימים הנוראים להגיע לבית הכנסת ולומר את הסליחות יחד עם כל הקהל. במיוחד קהל שנמצא בגלות מחוץ לארץ ישראל הוא יותר צמא וכוסף לשירה ולפיוטים הללו. השנה היה לי מחזה נורא יפה וראוי לציון כאשר הגעתי לבית הכנסת הגדול של הקהילה הבוכרית בקווינס. הגעתי לשם בשבת בבוקר והיה שם חתן בר מצווה וגם שבת חתן. ראיתי קהילה שלמה ששומרת על הכללים ועוטה מסיכה ללא יוצא מן הכלל. כולם עוטים מסכות, כולם נבדקים לחום ומחטאים את הידיים לפני הכניסה ותוך כדי התפילה. מאוד מפעים לראות איך הקהילה כאן מאוד נזהרת ומצייתת להנחיות המצילות חיים”.

שתף אותנו בחוויה מיוחדת שעברה עליך בשנה זו?

“בשנה הזו, הייתה פעם ראשונה שאני רואה את שדה התעופה ריק מאדם בניגוד גמור לכל שנה. גם המטוס שלנו היה כמעט ריק, ישבתי לבדי על כל הספסל במשך כל הטיסה. גם בירידה מהמטוס בשדה התעופה קנדי לא הייתי צריך להמתין בתור, כי פשוט לא היו אנשים בשדה והכל עבר תיק-תק זה היה מאוד מוזר”.

Leave a Reply

Your email address will not be published.