טקס יום הזיכרון תשפ"ד

בערב יום הזיכרון בתום הצפירה צויינו ברחבי הארץ בעשרות רבות של מוקדים, טקסים לזכרם של הנופלים על מולדת הארץ. צפירת הזיכרון בת שתי הדקות הדהדה ברחבי הארץ, ופילחה את שגרת היומיום. כמידי שנה, קיים קונגרס יהודי בוכרה טקס זיכרון לחללים הרבים מבני העדה הבוכרית. השנה, יום הזיכרון בצל מלחמת 'חרבות ברזל' והטרגדיה הלאומית שפקדה את מדינתנו בשביעי באוקטובר עם מאות נרצחים וחללים, מעל מאתיים ימים של לחימה ו-132 חטופים שעדיין מוחזקים ברצועת עזה, הוא יום זיכרון בעצימות הגבוהה ביותר שידעה מדינתנו. כל יום מבין השבעה חודשים האחרונים הוא יום זיכרון. בבוקר אנו שומעים "הותר לפרסום" ובערב אנו רואים את זיו פניהם של הלוחמים הצעירים שנפלו בקרבות. סיפור רודף סיפור, כל אחד ואחת מבין הנרצחים והנופלים הוא עולם ומלואו, סיפור חיים, מאוויים תחושות וחוויות. משפחה שלמה שהצטרפה אל השכול ומדינה שלמה המצויה באבל. 

את הטקס כיבדו בנוכחותם הרבנים הראשיים לעדה, הרב בנציון רבין רב העדה והרב זבדיה כהן אב"ד תל אביב, חכ"ל מר אמנון כהן, חברי נשיאות, הגב' אולגה לבייב, מנכ"ל הקונגרס הרב יהודה בלוי, חבר מועצת העיר רמלה מר אדי מורדכיוב, משפחות שכולות, משפחות פצועי המלחמה, קציני וחיילי צה"ל וכן קהל האורחים. 

לאחר הצפירה הקריא מזכ"ל איגוד הרבנים, הרב יצחק שמלוב בפני הקהל את 'קינת דוד' ופתח את הטקס בהדלקת נר יזכור ע"י סרן דניאל בבייב וסמל הראל סעידוב. החזן והפייטן ישי בן חיים קרא את תפילת 'יזכור' לזכר נשמות הקדושים שנהרגו על קידוש השם בהגנת העם והארץ ומיד לאחר מכן, קרא את תפילת 'אל מלא רחמים' ברגש מיוחד. רב העדה הבוכרית, הרב בנציון רבין שליט"א נשא דבר תורה וקדושה לעילוי נשמתם ולאחריו אב"ד העדה הבוכרית ואב"ד תל אביב -יפו הרב זבדיה כהן שליט"א נשא דברי חיזוק ונחמה. 

בין כל חלקי הטקס, ליוו את האירוע משפחת אלייב, אריאל, אביבה ואברהם בנעימות השיר 'מה אברך', והפייטן ישי בן חיים ביצע את השירים 'שמע ישראל' ו'ירושלים של זהב'. לאמירת הקדיש כובד האב השכול מר משה יעקב שבנו אילן נרצח במהלך השביעי באוקטובר במסיבה ברעים. 

מנכ"ל הקונגרס הרב יהודה בלוי נשא דברים על קדושתו של היום המאחד את כלל ישראל ויו"ר חוג ידידי הקונגרס חכ"ל אמנון כהן דיבר גם הוא לזכרם של הנופלים. 

את קטע ה'יזכור' המסורתי הקריאה מנהל האירועים של הקונגרס, הגב' שושנה שמחיוף. חבר מועצת העיר רמלה עו"ד אדי מורדכיוב הקריא את "שיר השואה של דורנו" מאת יהודה יצחק, והגב' שרית מיתר הקריאה את השיר 'מקום' שנכתב ע"י אל"מ במיל' אלכס מלייב ששכל את בנו סגן יואב מלייב. במהלך האירוע הוקרן סרט משפחת מור שאיבדה את בתה סמלת שיראל מור, תצפיתנית באחד מבסיסי צה"ל שבעוטף עזה.

 נאומו של חבר בית הדין הגדול ואב"ד תל אביב

הרב זבדיה כהן

קונגרס יהודי בוכרה זכו כמו בכל שנה, לעשות כאן במקום הקדוש הזה את האזכרה ואת יום הזיכרון לחללי צה"ל ולנפגעי פעולות האיבה. שנה שעברה בסוף הדברים שדיברתי פה אמרתי, יהי רצון ששנה הבאה נישאר עם אותם המספרים שהיו שנה שעברה. ולא זכינו, הייתה שנה קשה מאוד. יום הזיכרון עושים בשנה רגילה, השנה הזאת כל יום היה יום זיכרון. כל בוקר שמענו "הותר לפרסום", זה יום זיכרון כל יום ויום. זכרנו וראינו את כל החללים, את כל המקרים הקשים. בנוסף, תמיד עשינו יום זיכרון לחללים, לחיילים שנפלו, השנה יש לנו יום זיכרון גם לאנשים החיים, החטופים שנמצאים שם מתחת לאדמה ואנחנו זוכרים גם אותם ומתפללים עבורם שיחזרו בעזרת השם לביתם לחיים טובים ולשלום.

גם בעבר היו חטופים בעם ישראל, בשנת תשל"ו (1976) חטפו את המטוס הצרפתי לאוגנדה, היו שם 105 ישראלים ובתמורה לשחרורם ביקשו לשחרר 40 מחבלים. 40 תמורת 105, תראו איזה מספרים, היום הכל השתנה לגמרי. בעקבות כך, ישבו גדולי ישראל לשאול האם מותר לשחרר אותם או לא, בזמנו הגיעה השאלה לרב עובדיה יוסף זצ"ל, הוא כינס את כל גדולי ישראל והם ישבו ודנו האם מותר לשחרר מחבלים כדי להציל חטופים. זו הייתה שאלה קשה, יש משנה במסכת תרומות, המשנה אומרת אם באו גויים לאיזה עיר של יהודים ואומרים: "תנו לנו יהודי אחד ונהרוג אותו ואתכם כולכם נציל או נהרוג את כולכם" אומרת המשנה "יהרגו כולם ולא ימסרו אחד מישראל." אסור לנו למסור מישהו כדי להציל אחרים. אז הייתה שאלה איך נשחרר מחבלים כדי להציל חטופים, אולי הם גם יהרגו יהודים אחרים. אבל אז הם פסקו ואמרו שיש הבדל כשאני מוסר מישהו להריגה, ודאי אני הורג אותו. אבל כשאני משחרר לך מחבלים, אז אולי כן ואולי לא. ולכן, אין ספק מוציא מידי ודאי. כמה גדולי ישראל היו בשאלה ובסוף פסק להם הרב עובדיה באמת שמותר ומצווה לשחרר בכדי להציל חטופים ושבויים. באותו מבצע היה נס ולא היו צריכים לשחרר מחבלים. בעזרת השם גם אנחנו נתפלל כולנו אל הקדוש ברוך, שהחטופים יחזרו לביתם לחיים טובים ולשלום. 

בני העדה הבוכרית היו שותפים לכל מלחמות ישראל, מלחמת השחרור, במלחמת ששת הימים בשכונת הבוכרים השכונה הייתה על הגבול וכן בשאר מלחמות ישראל כל העדה היו שותפים ולקחו חלק.

בהזדמנות הזאת אנו מחבקים את כל המשפחות של הנופלים, החיילים והפצועים, שהשם יתן להם כוח ובריאות ולא יוסיפו לדאבה עוד. בעזרת השם יהיה להם רק בשורות טובות ישועות ונחמות.

נסיים בדברי נחמה, הגמרא מספרת במסכת מכות שרבי עקיבא וכמה חכמים הלכו להר הבית וראו שועל יוצא מבית קודש הקודשים, כל החכמים בכו, כתוב "על הר ציון ששמם שועלים הילכו בו" ורבי עקיבא צחק, אמרו לו, מה אתה צוחק והוא השיב להם "למה אתם בוכים?", "אנחנו בוכים שמבית המקדש יוצא שועל" אמר להם "בדיוק על זה אני שמח, מי שקיים את הפסוק "שועלים הילכו בו" יקיים את הפסוק "עוד ישבו זקנים וזקנות בירושלים וגר זאב עם כבש", "וכתתו חרבותם לאתים". בעזרת השם, נזכה כולנו שהשנה הזו, הקדוש ברוך הוא ישים סוף וקץ לצרותינו, תחילה וראש לפדיון נפשנו. ונזכה כולנו לגאולה שלמה ולבשורות טובות אמן.

 נאומה של חנה סעידוב,

אמו של סמל הראל סעידוב שנפצע ברצועת עזה

שלושה חברים של הראל נפלו בתקרית שבה הוא נפצע, ינון יצחק, אפיק טרי ודולב מלכה זכרונם לברכה. הראל התגייס לכפיר ונפצע בחאן יונס תחת שירות בביסל"ח. כשהוא היה פצוע קשה בסורוקה למדנו להסתכל על הדברים באופן רחב יותר ולהבין שהראל הוא חלק מחוליה מאוד מאוד גדולה בשרשרת שקוראים לה עם ישראל. 

מלחמות ישראל היו ולצערנו עדיין, בימים אלו שאנחנו נמצאים בשיקום בתל השומר ורואים את החיילים שמוכנים גם קטועי ידיים ורגליים לחזור לעזה ולהילחם, אנחנו מבינים שיש כאן דור של גיבורים. בחרתי להקריא ביום זה קטע מתוך מסכת אבות, רבן יוחנן בן זכאי מברר עם תלמידיו מהי דרך ישרה שידבק בה אדם. אחד מהם, רבי אליעזר משיב ואומר- עין טובה. ושואלים חז"ל, מהו עניינה של אותה עין טובה הרי עין הוא איבר פסיבי, היא לא יכולה לבחור לראות טוב, מה שנמצא מולה היא רואה ומה שלא נמצא מולה היא אינה רואה? 

וכאן הטעות, עין איננה איבר פסיבי, עין בוחרת. אנשים שונים רואים מציאות דומה ובוחרים אחרת כיצד לנתח אותה, איך להתייחס אליה ובמה להתמקד בתוכה. הראל בתקרית בחאן יונס איבד את הראייה בעין אחת והחלטנו שמהעין שנותרה אנחנו מסתכלים על הדברים בעין טובה, אנחנו בוחרים להסתכל על העם הזה כעם חזק שיצא מחוזק מהסיפור הזה.

הרב יונתן זקס כותב ששום יהודי המכיר את תולדות עמו, שפרקים רבים מתוכו נכתבו בדמעות, אינו יכול להיות אופטימי. אם אנחנו נסתכל על הסיפור של עם ישראל אנחנו אולי לא נהיה יותר מדי אופטימיים אבל שום יהודי אם הוא יהודי אמיתי, אינו יכול לוותר על התקווה, והתקווה היא זו שמשנה את המצב של האדם ומתוך הכאב אנחנו בוחרים להסתכל על התקווה לגאולה שלמה ואמיתית של עם ישראל.

נאומו של מנכ"ל הקונגרס

הרב יהודה בלוי 

שנה מאוד לא פשוטה ולא דומה לשום דבר שקדם לה. לא חונכנו לשנה כזו, לא הורגלנו ולא התכוננו. במשך כל השנים כשערכנו את טקס יום הזיכרון כאן בקונגרס, המספרים לא היו דומים. השנה הגענו לכל כך הרבה משפחות והגדירה את זה טוב מאוד אלמנתו של החובש אהרון חיימוב הי"ד, "אומרים ברדיו נפטר והותיר אחריו אישה ושני ילדים. אבל זה לא נכון, זה הותיר משפחה שלמה, הורים ודודים ובני דודים חברים ומכרים". במקרה שלנו הותירו אחריהם עדה שלמה, העדה הבוכרית כמו כל עם ישראל באותם אחוזים, נרצחו ונפלו, נפצעו ונחטפו. 

זו גם שנה של חשבון נפש שלנו, אנחנו כאזרחים לא יכולים לשנות את החלטות הצבא, אבל יש לנו את היכולת לחזק את החוסן האזרחי. נשיא קונגרס יהודי בוכרה מר לב לבייב יחד עם חברי הנשיאות ובאמצעות הקונגרס, השתדלו ונרתמו להגיע לכל המשפחות ולחזק אותם גם מיד אחרי הנפילה של יקיריהם וגם בערב פסח. יש גם אנשים שאנחנו לא מדברים עליהם, כל העקורים מהצפון שיושבים עד עכשיו בירושלים ומהדרום שישבו כמה חודשים ולא עבדו והתפנו מביתם. בערב פסח ניסינו למצוא אותם אחד אחד ולהגיע לכל אחד ולתת לו את הסיוע הנדרש, לחפש מה נדרש לו ולתת לכל אחד ואחת את תשומת הלב הנדרשת בעבורם ובעבור בני ביתם. אנחנו כאזרחים, צריכים לחשוב בערב יום הזיכרון, מה אנחנו צריכים לעשות טוב יותר ולהסתכל מסביב על המשפחות ולחזק אותם, שלא נצטרך להעביר את הלמידה הזאת לדור הבא.