המקום הנבחר
מקום המקדש והמזבח מוגדר בתורה במילים: "המקום אשר יבחר ה', שמה תביאו עולותיכם וזבחיכם". מהלשון "אשר יבחר ה'" משמע, שמעלתו של המקום היא העובדה שהקב"ה בחר בו, ולולאם הבחירה במקום הזה היה אפשר לבחור גם במקום אחר.
אולם כאשר הרמב"ם מביא את ההלכה שהמקדש צריך להיות בהר המוריה בירושלים, הוא מציין כמה וכמה מעלות שהיו למקום הזה קודם שבחר בו הקב"ה: "הוא המקום שבנה בו אברהם המזבח… שבנה בו נח… שהקריב עליו קין והבל. ובו הקריב אדם הראשון". נמצא אפוא שעוד קודם הבחירה שבחר הקב"ה במקום הזה, כבר היה זה מקום מיוחד שבו הקריבו גדולי העולם את קרבנותיהם.
מה הסיבה ומה התוצאה
בעניין זה אנו מוצאים שתי שיטות. שיטה אחת אומרת, שמקום המקדש כבר היה מקום מיוחד ובעל סגולות מיוחדות קודם שבחר בו הקב"ה, והבחירה במקום הזה באה מפני שזה מקום מיוחד. לעומתה גורסת השיטה השנייה, שבחירת הקב"ה אינה תלויה בסיבות כלשהן, אלא בדיוק להפך – בחירתו של הקב"ה במקום הזה היא הסיבה לכך לסגולותיו המיוחדות.
בתורת החסידות מובא על כך משל מהשראת השכל באיברים. כשאדם כותב דברי חכמה באמצעות ידו, יש השראה של השכל ביד, אבל אין זה משום שהיד היא כלי לאור השכל, אלא משום שברגע זה עובר השכל דרך היד. לעומת זאת, כאשר השכל שורה במוח, הרי זה בגלל מעלתו המיוחדת של המוח, שהוא איבר זך שיכול להיות כלי לאור השכל.
השראת השכל
על-פי זה אפשר להבין את שתי השיטות בעניין בחירת הקב"ה במקום במקדש. על-פי השיטה הראשונה, השראת השכינה במקום המקדש דומה להשראת השכל במוח. כשם שהמוח הוא איבר זך ומיוחד, ולכן השכל יכול לשרות בו, כך הבחירה במקום המקדש באה משום שזה מקום מיוחד ובעל סגולות מיוחדות.
לעומת זאת, השיטה השנייה רואה את השראת השכינה במקדש בדומה להשראת השכל ביד הכותבת דברי חכמה. היד אינה כלי לאור השכל, והעובדה שברגע זה עוברים באמצעותה דברי חכמה, היא משום שהשכל שורה בה בעת הכתיבה, ולא מפני שהיא-עצמה כלי לאור השכל. כך השראת השכינה במקום המקדש נובעת מבחירתו של הקב"ה, והיא שעושה את המקום הזה למקום מיוחד ומקודש.
מתוך נבואה
מעיון בלשון הרמב"ם עולה כי הוא סבור כמו השיטה השנייה. לכן הוא קורא להלכות העוסקות במקדש – "הלכות בית הבחירה", והדגש הוא על בחירת הקב"ה. כי זו מעלתו העיקרית של המקום הזה – שבו בחר הקב"ה להיות מקום משכנו.
אמנם הרמב"ם מציין את מעלותיו של המקום עוד קודם הבחירה, אך יש לומר שאדם הראשון, נח, אברהם וכו' היו נביאים, וידעו ברוח-הקודש שיבוא זמן שהקב"ה יבחר במקום הזה למקום המקדש, ולכן הקריבו שם את קרבנותיהם. נמצא שמעלתו העיקרית של המקום היא היותו מקום הבחירה, ומזה נובעות כל שאר מעלותיו וסגולותיו.