ירושלים: מרכז היצירה הספרותית של יהודי בוכרה

ר' רחמים בן חכם אליהו בבלי

נמנה על יהודי בוכרה שישבו בירושלים. בשנת התרנ"ט (1899) הוציא לאור בירושלים את התרגום לטג'יקית-יהודית של הספר "הפטרה ליום שמיני של פסח".

בשער הקונטרס הוא כותב שבבוכרה נהגו לתרגם ההפטרה הזו בבית הכנסת. "למען ישמעו ויבינו המון העם והנשים והטף". בתרגומו הוסיף נופך משלו ומדברי חז"ל.

מן ההקדמה עולה שאת הקונטרס הדפיס כתודה לקב"ה על שזיכהו לעלות ולהתיישב בירושלים. באסיה התיכונה נותרו בניו: ידידיה ובניהו שהתגוררו בטשקנט ובמוור.

ישראל בן ר' אברהם יזדי

בהקדמתו לספרו "ישמח ישראל" הוא מספר שבערוב ימיו עלה לירושלים. שם נפגש עם ר' שמעון חכם שמסר בידו "ספר פזמונים כתיבת יד מהדור החולף… ועוד ממקומות אחרים… רובם ככולם עם תפסיר…" את הספר הדפיס כזיכרון לרגל עלותו לירושלים. מהקדמה זו עולה שלא עסק בתרגום פיוטים ופזמונים אלא רק הוציאם לאור.

הרב אברהם אמינוף

רבם של יהודי בוכרה בירושלים. פעל רבות בתחומים מגוונים למען בני קהילתו גם בירושלים וגם באסיה התיכונה וגם פעל להוצאתם לאור של ספרים רבים.

בשנת התרס"ד (1904) הוציא לאור את הספר "שלחן טהור" הכולל את הברכות הנחוצות וההלכות הקשורות אליהם בלשון הקודש בטג'יקית יהודית. כדבריו "כדי לזכות בני עמנו שישא איש בחיקו כדי שיהיה מצוי אצלו בין בדרך, בין בחנות ובכל מקום שיהיה".

דוד ב"ר יעקב ב"ר יצחק כויילך

מתושבי בוכרה. בשנת התרס"ז (1907) הוציא לאור בירושלים את "קיצור ספר המילים", זהו למעשה המילון הראשון לשפת יהודי בוכרה ובו חמשת אלפים מילים. "כפי ניב המוניי אשר היה לחק עולם בין כל אזרחי בוכארא ובנותיה". 

למילון שלושה שערים לשלוש השפות בו נדפס: עברית, טג'יקית-יהודית ורוסית. 

בשנת התרע"א (1911) הוציא לאור בירושלים את תרגומו לסיפור "התאומים" לטג'יקית-יהודית. זהו תרגום חלק מן המחזה של ויליאם שייקספיר "קומדיה של טעויות".

ר' נסים ב"ר חיים סג'ירה ומו' קטן הושענא

ר' נסים סג'ירה נמנה עם אותם שלוחי ארץ ישראל שהגיעו לערי בוכרה והשתקעו שם, בשמשם במקום במיגוון תפקידים – שוחטים, דיינים ורבנים בקהילות הרבות במרכז אסיה. ר' נסים שימש כמזכיר בית הדין של רבה של בוכרה הרב חזקיה הכהן רבין, וגם שימש מלמד תינוקות בבוכרה. 

מולא קטן הושענא שימש מלמד תינוקות בבוכרה.

הללו הוציאו לאור את הספר "חנוך לנער" על הלכות תפילין ודרשות ליום בר המצווה מתורגם ללשונם של יהודי בוכרה. בכדי שיהיו מצויות בידי הנערים והוריהם הלכות ודרשות בשפה המובנת להם שעל פיהן יוכלו לדרוש ביום בר-המצווה. 

בנימין בן אהרן כורד

הדפיס בירושלים בשנת התר"ע (1910) את הספר "שירי צבי" לרגל עלייתו לארץ ישראל. בספר פיוטים ותפסיריהם, אך נראה שהמו"ל רק הוציאם לאור ולא עסק במלאכת התרגום. ייתכן ומוציא לאור זה הגיע ארצה מפרס ולא ממרכז אסיה.

ידידיה יוסופוף (יואביוף) היראתי

סוחר, מוציא לאור ומוכר ספרים במרכז אסיה (בוכרה, סמרקנד וקוקנד). מוצא המשפחה כפי ששמה מעיד עליה מהעיר הראת שבאפגניסטן שאליה הגיעו ממשהד. את ספריו הוציא לאור על ידי רבי שמעון חכם כאשר הוא היוזם והפועל להשגת כספי התורמים להדפסה ורבי שמעון מתרגם את היצירות ואחראי על הוצאתן לאור בדייקנות בירושלים.

לאחר פטירתו של ר' שמעון חכם (תר"ע/1910) החל לתרגם בעצמו ולהפיץ את ספריו בירושלים ובמרכז אסיה.

מספריו שנדפסו בירושלים: "בן פורת יוסף". בספר ל"ט סיפורים מתורגמים לטג'יקית-יהודית. שנה אחר-כך, הדפיס בירושלים את הספר "חכמת שלמה" הכולל כ"ט מעשיות המתורגמות לטג'יקית-יהודית. בסך הכל הוציא לאור כעשרים כותרים.

אהרן בן משיח בצל

בשנת התרע"ג (1913) הוציא לאור בירושלים את הספר "שירי נעים". בשער הספר כתב:

"כתאבי שירה בלשון הקודש ופ'רסי ברא'י [עבור] שבת ומועד הא. וברית מילה וחתן וכלה…" כולל תרגום ההגדה בשונה מהתרגומים שנעשו עד כה.

בקונטרס נדפסו פיוטים לכבוד הראשון לציון והחכם באשי הרב יעקב שאול אלישר ולכבוד רבה של הקהילה הבוכרית בירושלים הרב אברהם אמינוף.

הספר כולל שבעים-ושישה פיוטים, מהם בעברית ומהם בתרגום ומהם בשתי הלשונות גם יחד. מוציא לאור זה הדפיס גם את הקונטרס "תפסיר דרשי תפילין" שהוא תרגום דרשה לבר המצווה.

רפאל גאליבוף

למד בבתי המדרש הספרדיים בירושלים. בשנת התרס"ט (1909) יצא למרכז אסיה בה שהה ארבע שנים, שם פגש את רחמים דוד באיוף. הצעיר המוכשר מארץ ישראל, הבקי בשפות רבות מצא חן בעיניו, ורחמים ביקשו שיסייע בידו בעריכת העיתון "רחמים". רפאל נענה להזמנה וערך את העיתון בין השנים התר"ע-התרע"ג (1913-1910).

בהיותו באסיה התיכונה למד על אורח החיים של יהודי בוכרה הנודדים מעיר לכפר לצורך מסחרם, עבורם תרגם והוציא לאור את הספר "תורת המנחה" שהוא "דיני קדיש וברכו ליחיד".

בהקדמתו כותב מדוע הוציא לאור את הספר: "בראותי את רבים מבני עמנו אחיי הבוכארים, שה פזורה, המפוזרים פה ושם, ובפרט אלה הדרים בחוצה לארץ שלרגלי מסחרם ומשאם ומתנם, נודדים בכפרים ובעיירות, ובמקומות שאי אפשר להתפלל במניין ולשמוע קדיש וברכו לקדושה וליבי עליהם דווי שאינם יכולים לצאת ידי חובה… שלחתי להודיע לאחי… המתגורר בעיר ירושת"ו להדפיס את זה ההעתקות מספר "בית עובד" בפורמט קטן למען יהיה מצוי ביד כל איש ואיש".

בשנת התרע"ג (1913) הגיע ביוזמת רחמים דוד באיוף לירושלים במטרה להוציא לאור תרגום לטג'יקית-יהודית של חלקו הראשון של הספר "זכרונות לבית דוד". בשנים התרע"ג-התרע"ד (1914-1913) הופיע חלק זה בשלוש חוברות.

רפאל היה ידוע כחובב ספר ובעל ספרייה עשירה. הוא אף תרם ספרים נדירים רבים שהוציאו לאור יהודי בוכרה, לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים, וסייע לחוקר הספר העברי אברהם יערי במאמרו על ספרי יהודי בוכרה.

ממאן סולימאנוף

בשנת תרע"ד (1914) תרגם והוציא לאור את "לוח ירושלמי בלשון פרסי לשנת חמשת אלפים תרע"ה (1915) דיני ומנהגי השנה כפי שאנו הספרדים נוהגים…". מחבר הלוח הוא הרב אברהם חיים נאה (מנדלוף).

באותה שנה תירגם לטג'יקית-יהודית את הספר "נפלאות מהרי"ל (צ"ל: מהר"ל) על נפלאותיו של המהר"ל מפראג ויצירת הגולם. הספר הוא תרגום קטעים נבחרים לטג'יקית-יהודית מספרו של יודל ראזענבערג (רוזנברג) נפלאות המהר"ל עם הגולם, פיעטרקוב תרס"ט (1909). בראש הספר נדפסה "הקדמת המתרגם" בה הוא מציין שהדפיס את הספר לזיכוי הרבים "ולהודיעם את חסדי השם ואת אותותיו ונפלאותיו עמנו".