חלק אחרון בסדרה על ביקורו של הפילנתרופ היהודי המפורסם ביותר הברון אדמונד רוטשילד בקהילות בוכרה וסמרקנד ועל קבלת הפנים הלא שגרתית לה זכה בקהילות אלו
ד"ר גיורא פוזיילוב
ברגע זה נודע לי כי הברון עם רעייתו יטיילו ברחובות היהודים (מחלה) ויבקרו בתים אחדים. לראשונה את בית האחים ר' דוד ואהרן מיימון, אשר שניהם ישמעו לשון צרפתית. אחר כך בא בבית ר' אהרן, ר' ציון ור' מתת פנחסוב [בניו של הרב פנחס "הקטן"]. ובכל אחד מהבתים האלה התמהמהו כרבע שעה. ילדים קטנים מבני ישראל הולכים אחריהם ויפשטו לברון את ידיהם ויברכוהו ב"שלום עליכם", ויגידו לשוטרים: "הניחו לילדים האלה וישתעשעו". נשים עבריות זקנות תלכנה לקראתם לברכם גם הן והברון משיב להם ברכתו לאות תודה. באחד מן הבתים אמר, כי יש את נפשו לבקש ולהשתדל שיסירו היהודים את בגדיהם מעליהם, וביחוד את "החבל" הידוע אשר הם נושאים לאות קלון, אף יבקש שיתירו ליהודי לנסוע ולרכוב על סוס או חמור כפי הצורך בתוך העיר. השומעים נתנו לו תודה רבה והאחים "מיימונים" ביניהם למליץ. גם אחד מאחינו סוכן הבית משלוח סחורות באחריות "נאדיעזשדא", " ה' וויינשטאק", אשר גר פה מכבר, ליווה אותו בבקרו את בתי היהודים, וגם הוא היה למתורגמן ביניהם. בבית הנכבדים, הגבירים פנחסוב הגישו לשר הברון תשורות כמנהג המקום. ואף כי מראש מיאן הברון לקבלן, אך נאות לדברי המליצים אשר אמרו לו, כי למחלת לב הוא לנותן ולגנאי יחשב לו, אם לא יקבלו את מנחתו. באיזה בתים צייר הברון בתמונת פוטוגרפית חברת ילדים, גם איזה נפשות לבדנה [?]. הרב ר' חיים הכהן [רבין, רבה של בוכארה] נקרא לבית ר' אהרן פנחסוב והברון עמד לפניו והושיט לו יד לשלום, אף כרגע צייר לו תמונתו, אך לא הספיקה השעה בידו לבוא איתו בדברים, הקול נשמע כי יבקר הברון גם את בית הרב ר' חיים, והרב הכין לו דברים להודות ולהלל את הנדיב בעד חסדו עם הקולוניסטים [המתיישבים במושבות] אשר בארצנו הקדושה, אף לבקש ממנו להשתדל בבניין בתי הספר פה לנערי ישראל. בבית הכנסת יכינו לו כלים כסא וספסל וינקו את הבית, גם ספרי תורות ישנים מימים כבירים יכינו להראות לו.
פני הברון לא יתנו עדותם כי איש אוצרות הוא ואיש אשר כל תענוגי הארץ לפניו, ומה גם בגדיו. אבל חסד ורחמים, חמלה וחנינה ואהבת האדם ישתקפו מבין ריסי עיניו. ואשתו הכבודה, מלאת חן ויופי. אחד המוסלמים פגש אותם על התחנה בשבוע העבר, ויבא בדברים איתם ויאמר לברוניטה דברי חן: כי ביופיה תוכל להתחרות גם על עשרה. כפי השמועה הנה על כל דרכם לא יבוא בשר טריפה אל פיה וכמוה כן הברון בכלל יזהרו ממאכלות אסורות.
מטרת מסעם באסיה התיכונה לא נודעה לאיש. אומרים אמור, כי לילך לטייל ולראות את ארץ החדשה הזאת כל מגמתם. רבים אומרים כי חפצם היה ללכת מפה דרך קשגר או אפגניסטן אל ארץ הודו, אך לאיזו סיבה חדלו מלכת הלאה. איך שיהיה, יהי בואם וצאתם ברוך, וה' ישיב לברון הנדיב על כל תגמוליו עם אחיו בארץ הצבי ועל כל יתר הטובות אשר יעשה עם ישראל.
בנימין אברהמוף – נשיא קהילת סמרקנד והברון רוטשילד
פרופ' מנשה הראל ז"ל כתב בספרו "נחלת יעקב" על סבו ר' בנימין אברהמוף שהגיע בנערותו מקאבול שבאפגניסטאן לסמרקנד בשנת תרט"ז (1856), בה רכש 500 דונם קרקע ונטע כרם. יקב אברהמוף היה מפורסם וכאשר כבשו הרוסים את סמרקנד בשנת תרכ"ח (1868) הם עודדו את ר' בנימין להמשיך את תעשיית היין, ואף סיפקו לו מכונות חדישות מרוסיה עבור היקב.
בשנות ה-80 של המאה ה-19 פרש הברון רוטשילד את חסותו על מושבות העלייה הראשונה. אחד הענפים החקלאיים החשובים שביקשו לפתח במושבות היה הכרם, לענבים וליין. ההתחלה הייתה משתילים שהובאו מצרפת, והיינות אף נשלחו לאירופה. פרופ' הראל מספר ששמע מיהודה אברהמוף, שהברון בנימין רוטשילד הגיע ממוסקבה לסמרקנד ברכבת, כשהיהודים יצאו לקראתו לתחנת הרכבת, ובראשם ר' בנימין אברהמוף נשיא העדה. קבלת הפנים הלבבית נעשתה בביתו של ר' בנימין, ולאחר הסעודה החגיגית הגישו לברון מגש גדול של ענבים שחורים ולבנים. הברון התפעל מטעמם וממראם של הענבים ושאל, מאיפה ענבים אלה? ר' בנימין אברהמוף ענה לו: "מכרמי שלי". ואז סיפר הברון לר' בנימין על נגע הפילוקסרה בכרמי המושבות, וביקשו לשלוח לארץ כ-500 זמורות גפן מכרמו. כעבור זמן מה קיבל ר' בנימין אברהמוף מבנימין רוטשילד מכתב, שבו הוא מאשר את קבלת הזמורות בארץ, בליווי שלמי תודה – מגש של כסף שעליו היה חקוק: "מבנימין לבנימין".
אף שאין סיבה לפקפק בסיפור זה, פרופ' הראל כתב שם (עמ' 17): " בשנת 1897 כתב האגרונום דן בריל: "מצב הכרמים בזכרון-יעקב שחלו בפילוקסרה הוא בכי רע, ואין עצה להתגבר על הרעה, אלא בשיקום הכרמים, כי הפילוקסרה מתקדמת במהירות מבהילה, בשל האקלים הנוח לה". לפיכך הביאו בשנת 1898 כמאה אלף זמורות מגפני אמריקה לזכרון-יעקב, והרכיבו חלק מהם על כנות צרפתיות. נשאלת השאלה האם כבר עשר שנים קודם, עוד כאשר ביקר הברון בסמרקנד נגע הפילוקסרה פגע בכרמי המושבות, או שהסיפור מאוחר יותר?!
כביאת מלך המשיח
עמנואל בן ר' חיים פלוסוף-פנחסוף ז"ל כתב בספרו "תיאורי עמנואל" (עמ' 130) על: "ביאת בנימין רוטשילד לסמרקנד וערי טורקיסטן" את הדברים הבאים:
"בשנת תרמ"ו (1886) [צריך להיות תרמ"ט/אוקטובר 1888, כפי שעולה מהכתבה של שמואל ריבלין] בא בנימין רוטשילד עם אשתו לטורקיסטאן. אני הייתי אז בן עשר שנים. בבואו לעיר סמרקנד התארח בבית הגוברנטור [=שר הפלך של סמרקנד]. ביום השבת באה ידיעה [מהשלטונות] כי כבוד רוטשילד יבוא להתפלל תפילת שחרית בבית-הכנסת הגדול אשר ב"מחנה ישראל". [=שכונת היהודים בקצה העיר העתיקה של סמרקנד]. ביאתו, הייתה לשמחה גדולה ליהודים כיום טוב ומועד. ברחובות השכונה הכינו [פרשו ותלו] שטיחים ו"סזוני" [יריעות בד, רקומות]. איתו באו שרי המלוכה ויהודים אשכנזים שבאו בעגלות. אך האדון רוטשילד הצדיק והחסיד, בא ברגל.
בבית הכנסת כיבדו אותו לעלות לתורה. הוא נדב חמש-מאות רובל לטובת בית הכנסת [סכום גדול למדי בימים ההם]. הקורא בתורה היה החכם התלמודי ר' משה ממאן. באותו יום השבת הייתה "ברית מילה" לזמר הידוע ברוך חאפיז וכיבדו את האדון רוטשילד להיות סנדק. ולבן הנימול קראו בשם רוטשילד. [רבים מהילדים שנולדו באותה עת נקראו בשם זה. אחיה הגדול של סבתי שרה פוזיילוב, בתו של ר' משה קימת יצחקוב נקרא גם הוא בשם רוטשילד].
לאחר התפילה והברית הוזמן להיות אורח בבית העשיר הנכבד נשיא ישראל מולא דוד כלנתרוף. לאחר שנים שמעתי מפי אנשים שונים כדברים אלה: האדון רוטשילד שאל את מולא דוד כלנתרוף ואחרים: "מה חפצכם? ומה אתם מבקשים למענכם?" המה ענו לאמור: "אין אנו חפצים במאומה כי אם חייכם האדון רוטשילד".
כל ימי היותו בסמרקנד אכל מאכלים כשרים שהובאו אליו מ"מחנה ישראל".
מסמרקנד נסע לבוכארה. היהודים שמחו לקראתו כביאת מלך המשיח והיה להם יום-טוב ומועד. כפי ששמענו אחר-כך, הוא בא לאסיה התיכונה לראות את מהלך בניית מסילת-הברזל של אסיה התיכונה. כי הוא הלווה לממשלה הרוסית הרבה כסף לעבודה זו. לטשקנט נסע עם עגלות כי עדיין לא הייתה מסילת ברזל. הוא ראה את המדבר הגדול אשר אפשר להשקותו במימי הנהר סיר-דריא ולהפוך אותו לארץ זבת חלב ודבש, כן רצה לרכוש בחכירה אדמות במקומות אלה, אך המלך אלכסנדר השלישי לא הסכים".