" כאשר נתייצב בעוד כמה ימים מול נרות החנוכה, ונזכור את נס הישועה של המאבק ביוונים ובמתייוונים"

לפני כאלפיים מאה ושמונים שנה התרחש נס חנוכה, שבו מסר בורא עולם בידינו את היוונים אשר רצו להדיח אותנו מחיי התורה והמצוות.  המלחמה שהתקיימה אז בין היוונים ליהודים לא הייתה מלחמה צבאית בלבד, אלא מאבק תרבויות שניטש על ערכים מנוגדים. הערך האולטימטיבי של היוונים היה יופי ומודרניזציה. הערך האולטימטיבי של היהודים היה קדושה וצניעות. היוונים לא רצו להרוג את עם ישראל בגופם, כמו טיטוס והמן הרשע ועוד צוררים אחרים, אלא רצו "סך הכל" להשפיע על תרבותם.

תרבות יון באותה תקופה הייתה סמל לתרבות נאורה, שהלכה והתפשטה בעולם כולו. צר היה ליוונים לראות עם אחד שלא מושפע מתרבותם, ודבק בתרבותו העתיקה. לכן מלחמתם של היוונים הייתה דווקא בג' המצוות: שבת, מילה והחודש.  כי שלשת המצוות האלה הם המבדילות באופן מיוחד בין עם ישראל לאומות העולם,

אז קמה לה קבוצה של יהודים אדוקים, הנאמנים לשמירת התורה והמצוות. הם שמו נפשם בכפם להילחם ביון האימפריה הענקית. מטרתם לא הייתה דווקא לנצח- כי אם להילחם! לא נכנעו לשום ניסיון של טשטוש זהותם כיהודים.  נאבקו נגד הרעיון האידיאל האסתטי של היוונים. שדבקו בתאוות גשמיות,  בסגידה לחיצוניות וביופי הגופני, כמוגזמת עד כדי כך שביטלה את חקר האישיות וההתבוננות בנשמה. למעשה, התורה מזהה את יפת, בנו של נוח, כאביהם של היוונים העתיקים. שמו של יפת מעיד על משהו במהותו. היהדות אינה פוסלת יופי, אך היא מקנה לו חשיבות משנית. מטרת היופי היא להדגיש את הקדושה. כשהיופי משרת את הקדושה, הוא מגדיל אותה.

גם כעת כאשר נתייצב בעוד כמה ימים מול נרות החנוכה, ונזכור את נס הישועה של המאבק ביוונים ובמתייוונים, בל נשכח גם, כי בדורות האחרונים ניצבת היהדות הנאמנה במאבק עקבי מול מגמות מסוכנות המאיימות לעקור את השרידים המעטים של היהדות מאחים תועים, ולנסות ולקעקע מבפנים את ציבור היראים והיכלי התורה.

המלחמה נטושה על כל צעד ושעל, ופורקי עול תורה מנסים ללא הרף לממש את שאיפתם הכמוסה להפיכת עם ישראל לעם ככל הגויים, באמצעות אימוץ "ערכים אוניברסליים" והפצת תרבות זרה ונכרית בארץ הקודש בפלטרין של מלך. כדרך שעשו היוונים בימי החנוכה האלו. לצערנו, כיום יש הרבה יהודים השבויים בידי תרבויות זרות שאינן שייכות לנו, אינם יודעים 'שמע ישראל', ומה זה "שבת".

אך גם קומץ שולי זה לא יצליח בשום פנים ואופן לסחוף אחריו את היהדות הנאמנה. שומרי התורה וזקני העדה ימשיכו לחזק את בדקי הבית ולעמוד כחומה בצורה מול הניסיונות הבלתי-פוסקים להחדרת "תרבות" המתייוונים לתוככי מחננו.

כמו שהמאבק הבלתי מתפשר מצד החשמונאים הביא למציאת פך שמן טהור. אותו פך שמן קטן החתום בחותמו של כהן גדול הוא סמל ורמז לכל הדורות, שהניצוץ היהודי "הקטן" לא כבה בכל הגלות הקשה והארוכה, במשך אלפי שנים עם ישראל נשאר בקדושתו הנצחית בכל הארצות גלותו, בבוכרה, ספרד, אשכנז ובבבל, עם ישראל לא התבולל למרות כל הצרות. גם אם נשמתנו לכאורה חבויה ולא ניתן לחוש בקיומה וגם אם טמאנו אותה בתאוות העולם, הרי שאי-שם במעמקי נפשנו, הניצוץ האלוקי  דולק ומאיר תמיד, וכל שעלינו לעשות הוא לגלות את אורו.

לכך, דווקא המנורה נבחרה מכל כלי המקדש לייצג את החג החנוכה, מכיוון שהיא משדרת את אור הרוחני לעם ישראל, והשמן זית זך שבו הדליקו את המנורה מסמל את התורה בטהרתה, ללא כל תוספות חיצוניות של תרבות יוונית.

כולנו נשיר יחד בעוצמה גדולה מול הנרות הטהורות של החנוכה את השיר: "באנו חושך לגרש, בידינו אור ואש. כל אחד הוא אור קטן, וכולנו אור איתן".

"הָרַחֲמָן הוּא יַעֲשֶׂה לָנוּ נִסִּים וְנִפְלָאוֹת כְּשֵׁם שֶׁעָשה לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה- אמן! חג שמח, שלמה זלמן סיונוב, ממלא מקום וסגן ראש העיר-אור יהודה.

Leave a Reply

Your email address will not be published.