אגלה לכם סוד: אני לא מסוגלת לראות את 'היהודים באים'. ניסיתי, באמת. ישבתי בפורומים שונים, וכשכולם מגחכים מסביבי או נקרעים מצחוק, אני יושבת ולא מצליחה להבין: למה התחושה אצלי יותר דומה לעצב וחוסר נוחות? 

אם אנחנו כבר בעניין של לספר עליי קצת, הנה עוד משהו קטן: יצאתי בשאלה לפני כמה שנים והיום אני מגדירה את עצמי כחילונית שמתכתבת עם המסורת בכל מיני דרכים.

סיפורי התנ״ך וסיפורים יהודיים נלמדו אצלנו עם משקפיים אמוניות- אורתודוקסיות, בגישה שנועדה מלכתחילה לשרת את המסרים החינוכיים הדתיים.

כיום, בהיותי חופשיה מהגישה הזאת, אני נהנית מהגילויים החדשים שמביא איתו לימוד היהדות באופן נייטרלי. אני אוהבת במיוחד להאזין לשיעורים שבהם מנתחים את סיפורי התנ״ך באופן ביקורתי ומדעי ולהישאר עם לסת שמוטה. מדהים כמה שהסיפור יכול להיות שונה כשהוא בלתי תלוי בגישה דתית והחוש הביקורתי ער יותר.

#כשהסאטירה הופכת לסאטירע

זאת הסיבה שדווקא חשבתי שאני עשויה לחבב סדרה סאטירית בועטת כמו ״היהודים באים״. כמי שעזבה את הדת, יכולתי בהחלט לזרום עם הסאטירה ולא לקחת אותה ללב, ואפילו ללמוד ממנה. הסאטירה היא באמת כלי נהדר לשקף לנו דברים באופן מוקצן כדי לצאת מהקיבעון ולעודד חשיבה פתוחה ולא תלויה בהרגלים. הסאטירה מערערת ומעוררת.

אבל היהודים באים היא לא רק סאטירה מעולה. הלוואי והייתה רק כזו. למעשה, היא הצד האפל של הסאטירה. היא כל מה שלא בסדר בסאטירה ברגע שהיא עוברת את הטעם הטוב. במקרה של ״היהודים באים״, עידוד הביקורתיות כבר מזמן הפך לעידוד ללעג והגחכה מוקצנת של סיטואציות ומושגים יהודיים וציוניים.

התוכנית מתעללת במושגי יסוד, שמהווים את תשתית חייהם של יהודים מאמינים. בכך שהיא מציגה את מערכת האמונות שלו בצורה כה נלעגת, הופכת התוכנית את היהודי המאמין למטומטם להפליא. נראה שהיוצרים שכחו שבסופו של דבר, אחרי כל ההתפלספויות, יש אנשים בצד השני, אנשים שנפגעים ומזדעזעים מהאופן הבוטה והנלעג שבו מוצג כל עולם המושגים שלהם.

#תאגיד שרומס את הציבור

את הפקת התוכנית הזאת מממנים מכיסם, בין השאר, האנשים שנפגעים ממנה, וזה מזכיר מאוד את התשלום למשפחות המחבלים שאנחנו נאלצים לשלם מכיסנו. אף אחד לא רוצה לקבל תמורת הכסף שלו משהו שפוגע ורומס אותו, ורק משום כך על הערוץ להוריד את התוכנית מן האוויר.

מתחילת הקמתו, התאגיד הציבורי ״כאן״ נקט דווקא ביצירת קו ממלכתי מחבר וחוקר, מבלי להביע זלזול בשום קבוצה באוכלוסייה. זאת הייתה גם האיכות הנפלאה שלו. היה תענוג לגלות דרכו את המורכבות הנהדרת שיש בישראל. כל תוכנית נוצרה באופן שקול ורגיש, מתוך כבוד לכלל הצופים. הערוץ הזה הצליח להביא משהו חדש ונפלא לתקשורת הישראלית, שעייפה כבר מהשטחיות והמגמתיות הסכסכנית של הערוצים המסחריים.

זאת אחת הסיבות שאני כל כך לא אוהבת לראות את ״היהודים באים״. אני רואה איך ״כאן״ מצליחים ליפול לביבים המוכרים של הערוצים המסחריים, ומצליחים להשפיל את דרך המחשבה והחיים של אוכלוסייה רחבה בישראל- אוכלוסיית היהודים המאמינים.

אז כן, התכנית אמנם מצליחה להשיג את מטרתה: לערער, לשחוט פרות קדושות, להוציא אנשים מקיבעון אמוני ולעורר בהם את יצר הביקורת. אבל היא מצליחה לעשות עוד משהו: לפגוע לאנשים בציפור הנפש שלהם. אולי אנשים שאינם מאמינים לא מצליחים להבין את התחושה האמונית הדתית התמימה, אבל זה לא אומר שמותר להם ללעוג למערומיה ולשים אותה לקלס בכיכר העיר.

# ואיך זה קשור להפגנות בבלפור?

״היהודים באים״ מזכירה לי מאוד את הקולות הרועמים ששמעתי לאחרונה על האלימות המשטרתית נגד מפגינים בבלפור. הייתי במספר הפגנות בחיי, מהצד הימני והמתנחל של המפה, ומעולם לא שמעתי תלונות על אלימות לא מידתית שהופעלה נגד המפגינים, למרות שהופעלה אלימות אכזרית וקשה ביותר אפילו נגד ילדים ונשים. יש ציבור בישראל, שמסתבר שדמו מותר, וכשזה מגיע אליו אין סטנדרטים של עדינות, צדק והגינות.

תעשו את החיבור לבד.

Leave a Reply

Your email address will not be published.